פסק-דין
רקע
לפנַי שתי תביעות אשר, לפי החלטתו של נשיא בית-המשפט העליון מיום 18.3.2013, נתבררו יחד. הן הועברו לטיפולי לאחר שנדונו לפניהם של שני מותבים קודמים. אחרון הסיכומים הוגש בחודש יוני השנה.
1. הצדדים לתביעות אלו קיימו בינם קשרי מסחר במשך תקופה של כארבע שנים, החל משנת 2007 ועד לשנת 2011, עת עלו היחסים על שרטון. עדין מערכות שתלים בע"מ (גם: "החברה") עוסקת בייצור, בשיווק ובהפצה של שתלים דנטאליים, חלקים נלווים להם ומכשור בתחום הדנטאלי. איל מילמן הוא בעל מניות בעדין ומנהלה. החברה משווקת את מוצריה, כך לתיאורה, בלמעלה מ-40 מדינות ברחבי העולם. זאת, באמצעותם של מפיצים אשר רוכשים את המוצרים מהחברה ומוכרים אותם, עצמאית, ברחבי המדינה או המדינות, שעדין התירה להם לסחור בתחומיהן. רווחיו של המפיץ הם ההפרש בין הסכום, שבו נמכר מוצר לצרכן לבין המחיר ששולם לעדין. לגרסת החברה, מפיציה נחלקים לשני סוגים – כאלה שלהם בלעדיות במדינה או במדינות נתונות; ומפיצים אשר אין להם בלעדיות, באופן שבטריטוריה מסוימת עשויים לפעול מספר מהם. עדין הדגישה כי תנאי שבלעדיו אין בהסכמיה הוא האיסור על מפיץ למכור את מוצריה מחוץ למדינה שהוגדרה לו. זהו האמצעי, המאפשר לה לשלוט בהפצת המוצרים ולהבטיח בלעדיות למפיצים המחזיקים בכזאת. לא בנקל מוענקת בלעדיות למפיץ, אלא לאחר שהוכיח את עצמו ולאחר שהתחייב להיקף רכישה שנתי מינימאלי. המפיצים נדרשים להתחייב שלא לקדם או למכור מוצרים דומים של חברות מתחרות.
2. אשר טוילי הוא טכנאי שיניים בהכשרתו ודר' רומן איטלמן הוא רופא שיניים בהכשרתו ובמקצועו. שניהם שותפים בשותפות לא רשומה – בינה שתלים. בשנת 2007 התקשרו השניים עם עדין במטרה להפיץ ולשווק את מוצריה, תחילה במדינת מולדובה ומאוחר יותר גם במדינת בלרוס. החברה העבירה לידיהם מוצרים, שהתשלום עבורם נעשה בהתחשבנות עתית. להבטחת-התשלום וכן כערובה לכך, שטוילי ודר' איטלמן לא יסחרו במוצרי החברה מחוץ למדינות הללו, מסרו השניים לחברה צ'קים שמועד פירעונם נדחה. עת הגיע המועד לפירעון השיבה עדין את הצ'קים וקיבלה לידיה, תחתם, צ'קים חדשים, נושאים תאריכים עתידיים.
מכאן ואילך נחלקות גרסאות הצדדים באשר לטיב ולאופי ההתקשרות ביניהם ובאשר לנסיבות שהובילו להפסקתה.
גדרי המחלוקת
3. לגרסתם של טוילי ושל דר' איטלמן העניק להם הסכם ההפצה, שקשרו עם עדין, בלעדיות במולדובה. אלא שהסכמה זו, אף לגרסתם, לא עוגנה בכתובים, לטענתם בשל אמתלות שונות שהציג להם מילמן. בין היתר נאמר להם, לטענתם, כי חתימה על הסכם כזה לא תהא כדאית כלכלית עבורם, שכן אז הם יידרשו לרכוש מוצרים בכמות אשר, בעת הרלוונטית, הייתה גבוהה במידה ניכרת ממה שהעריכו כי יימכר במולדובה. השניים הוסיפו וטענו כי אך בשל ההבנה כי הינם המפיצים הבלעדיים של עדין במדינה זו הם עמלו רבות על מנת להחדיר את מוצריה שם, לרבות מימון, מכיסם הפרטי, של העלויות הנדרשות בגין רגולציה.