מר טיזבי בסעיף 6 לתצהירו אישר עניין החלפת החברות המעסיקות:
"הנתבעת מפעילה אולם אירועים/ שמחות בבת ים והעסיקה את התובעת כטבחית – לאחר שהועסקה קודם לכן מספר שנים ע"י התאגידים ואכלת ושבעת בע"מ + כאשר יחנו בע"מ (כולם בבעלותי). אדגיש כי הנתבעת הקפידה לדאוג לכך שישמר לתובעת רצף העבודה מיום 1.9.2005 ועד להתפטרותה... על מנת שלא תפגענה זכויותיה".
כך אף בעדותו:
"ת.מה זאת אומרת? היא עבדה אצל אבא שלי 30-40 שנה אני לא יודע בדיוק כמה? אבא שלי מנהל את האולם המון זמן ואני לקחתי את האולם והיא המשיכה אצלי".
(ראה - עמ' 16 לפרוטוקול ש' 19-20)
בהקשר זה יאמר, כי כאשר מדובר בחברה משפחתית ובהתקיים הנסיבות הנדרשות נוטה הכף להרמת מסך ההתאגדות, הואיל והסיכוי לעירוב נכסים ולטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לבין טובת המשפחה הוא גדול יותר (ראה – ע"ע 1452/04 שלמה אביר נ' מנסור חוסיין ואח'; לא פורסם, [פורסם בנבו] , 22.5.2006).
במקרה בו מוקם ומנוהל עסק הממשיך, ולו חלקית את פעילות החברה המעבידה, כך שהמהלך מרוקן למעשה את החברה מנכסיה קמה הצדקה במקרים המתאימים להרמת מסך ההתאגדות (ראה – ע"ע 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ ואח' נ' דליה ברגר, לא פורסם, [פורסם בנבו], 14.10.2009; ע"ע 1138/04 אהרון מאיר נ' שחר ידגר, לא פורסם, [פורסם בנבו], 7.11.2005).
77. מר טיזבי היה הרוח החיה שעסק בניהול הנתבעת לאחר פרישת אביו. עניין זה לא הוכחש, וכדבריו בסעיף 2 לתצהירו: "אני הבעלים והמנהל של הנתבעת 3... והנתבע 2 מר מנוצהרי שימש כיועץ לנתבעת".
78. לעומת מר טיזבי, התובעת לא הוכיחה את מעורבותו של מר מנוצ'הרי מוטי בניהול הנתבעת ואחריותו להחלטות הנוגעות להעסקתה ואף לא הוכח כי מר מנוצ'הרי הינו בעל מניות בנתבעת. משכך לא מצאנו לקבל תביעת התובעת כנגד מר מנוצ'הרי מוטי, והיא נדחית בזאת.
79. העסקת התובעת על ידי מר טיזבי ואביו תחת חברות שונות, בשילוב עם קביעותינו לעיל בדבר אופן והמניע לעריכת הסכם כתב הוויתור, העדר הודעה לעובד, והפרות נוספות שמצאנו ויפורטו בהמשך בנוגע לרישום לקוי בתלושי השכר, אי העברת סכום שנוכה משכרה של התובעת לקרן הפנסיה כמו גם אי הפרשה לפנסיה בחלק מהתקופה, מהווים מכלול של נסיבות המצדיק הרמת מסך ההתאגדות.
סוף דבר
80. לאור כל האמור לעיל, אנו מורים כי הנתבעת ומר טיזבי ישלמו לתובעת ביחד לחוד, את הסכומים הבאים:
א. שעות נוספות בגין עבודה בימי שישי בסך 9,451.80 ₪ .
ב. דמי מחלה בסך של 14,200 ₪.
ג. דמי הבראה בסך של 7,868 ₪.
ד. פיצוי בגין הפרשה חסרה לקרן הפנסיה בסך של 16,909 ₪.
ה. פיצויי פיטורים בסך 57,690.20 ₪ בניכוי הכספים הצבורים על שם התובעת בקרן הפנסיה ברכיב הפיצויים.
ו. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 2,000 ₪.
ז. פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר ערוכים כדין בסך של 2,000 ₪.
כל הסכומים דלעיל ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.