פסק דין
1. לפנינו תביעת התובעת לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה וסיומה לרבות דמי מחלה, שכר עבודה בשעות נוספות ופיצויי פיטורים.
2. התובעת עבדה כטבחית באולם אירועים בשם "לבונה" בעיר בת ים, השייך לחברת "לבונה אירועים בע"מ" (להלן – הנתבעת ו/או אולמי לבונה).
3. הנתבע 1 - מר טיזבי (להלן - מר טיזבי) הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת. הנתבע 2 - מר מונצ'הרי (להלן -מר מונצ'הרי) שימש לטענת התובעת כמנהל ואחראי על התחום הפיננסי בנתבעת. לטענת התובעת הנתבעים 1 ו-2 היו למעשה מעסיקיה בפועל יחד עם הנתבעת ולפיכך חבים בתשלומים שונים הנובעים ממערכת יחסי העבודה וסיומה. הנתבעים 1-2 הכחישו אחריותם כלפי התובעת ובקשו דחיה על הסף של התביעה נגדם.
4. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה ומטעם הנתבעים העיד מר יניב טיזבי.
העובדות כפי שהן עולות מחומר הראיות
5. תביעת התובעת הינה לתקופה שמיום 1.9.2005, יום עבודתה האחרון בפועל היה בסוף מרץ 2015. אין חולק כי קודם לכן, בתקופה שאינה רלוונטית לתביעה שלפנינו, הועסקה שנים ארוכות על ידי אביו של הנתבע 1.
6. התובעת עבדה באולם הארועים "לבונה" השייך לנתבעת ברציפות לפחות מאז תחילת עבודתה הרשומה כאמור בשנת 2005. למרות זאת, תלושי השכר שהונפקו הופיע שם מעסיקה שונה מדי מספר שנים, כדלקמן:
משנת 2005 ועד לסוף שנת 2010 שם המעסיקה היה "ואכלת ושבעת בע"מ".
בהתאם לתלושי השכר וטופס 106 לשנת 2010, מעסיקת התובעת מתחילת שנת 2010 ועד לחודש 4/2012 - היתה "כאשר יחנו בע"מ".
בהתאם לתלושי השכר וטופס 106 לשנת 2012, מחודש 5/2012 ועד לסיום יחסי העבודה מעסיקתה היתה "לבונה אירועים בע"מ".
7. מדובר במעסיקה שלה אולם אירועים. על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף אולמות האירועים מיום 1.1.2008 (להלן – צו ההרחבה בענף האולמות).
דיון והכרעה
מועד סיום ההעסקה
8. הצדדים חלוקים באשר למועד סיום העסקת התובעת. לטענת התובעת הסתיימו יחסי העבודה ביום 22.11.15 כשמסרה בידי מר טיזבי מכתב התפטרות שלהלן:
"הריני להודיע בזאת על סיום תפקידי באולמי לבונה עקב מצב בריאות.
ההתפטרות תכנס לתוקפה החל מהיום 22.11.15.
אבקש להסדיר כל הקשור לזכויותי בעת סיום יחסי עובד ומעביד באולמי לבונה, כגון ימי הבראה, חופשה, מחלה, שעות נוספות, פיצויים, הפרשות סוציאליות וכו'.
9. הנתבעים מאידך טוענים כי התובעת חדלה לעבוד בסוף מרץ 2015, והצדדים הגיעו ביניהם להסכמות שבאו לידי ביטוי בהסכם עליו חתמו ביום 3.5.15:
" 3.5.15
הסכם בין מזל נונה לבין לבונה ארועים בע"מ מר טיזבי
הוסכם בין מזל לחברה שמאפסים את כל החופשים לחלוטין כנגד כל החופשות והתנאים הסוציאליים ומזל תעביר אלינו את כל הכספים של ביטוח לאומי אם החברה תתבע.
ומתחייבת לא לתבוע את חב' לבונה עד יום שהיא מתחילה לעבוד אחרי הניתוח דהיינו תקבל משכורת מיום תחילת העבודה לאחר הניתוח
החב' לא תתיחס לחופשים שיועברו להנהלת חשבונות כי הכל מאופס ומזל מתחייבת שלא לתבוע את הבעלים.
היום תאריך 3.5.15 אין בין לבונה ומר טיזבי לבין מזל נונה שום חוב כספי."
(ראה – נספח 1 לתצהיר מר טיזבי, להלן - "הסכם מיום 3.5.15" או "ההסכם")
10. הנתבעים טענו כי הסכם זה הינו כתב ויתור וסילוק שנועד להסדיר זכויותיה של התובעת ואת חובותיה לנתבעת בגין ניצול יתר של ימי חופשה, עם סיום העסקתה. לטענתו של מר טיזבי, לאחר שנערך חישוב שכתוצאה ממנו נותר חוב לתובעת, הוחלט בין הצדדים כי הנתבעת תמחל על החוב. בטרם נדון בתביעת התובעת ביחס לרכיבים השונים נדון בתוקפו של הסכם זה.
11. נושא כתבי וויתור ותוקפם נדון בהרחבה במספר רב של פסקי דין., כאשר בין היתר נפסק כי:
"אין לוותר על זכויות שנקבעו בחוקי מגן כגון חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") או חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") וכי המגמה הכללית במשפט העבודה הינה לצמצם את המקרים שבהם יינתן תוקף לכתב ויתור. באותו פסק דין חזר בית הדין על ההלכה כי אין נפקות לכתבי ויתור כאשר העובדים אשר חתמו עליהם לא קיבלו חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים להם עם סילוק תביעותיהם."
(ראה - דב"ע לח/59/3 עזריאל סילשי - ארכיטקט אהרון דורון, פורסם בנבו, פד"ע י' 32; דב"ע 2-10/98, אלדד קנטי נ' דיגיטל אקוויפמנט (ז'ק) בע"מ, פורסם בנבו).