פסק דין
1. לפנינו תביעת התובעת לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה וסיומה לרבות דמי מחלה, שכר עבודה בשעות נוספות ופיצויי פיטורים.
2. התובעת עבדה כטבחית באולם אירועים בשם "לבונה" בעיר בת ים, השייך לחברת "לבונה אירועים בע"מ" (להלן – הנתבעת ו/או אולמי לבונה).
3. הנתבע 1 - מר טיזבי (להלן - מר טיזבי) הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת. הנתבע 2 - מר מונצ'הרי (להלן -מר מונצ'הרי) שימש לטענת התובעת כמנהל ואחראי על התחום הפיננסי בנתבעת. לטענת התובעת הנתבעים 1 ו-2 היו למעשה מעסיקיה בפועל יחד עם הנתבעת ולפיכך חבים בתשלומים שונים הנובעים ממערכת יחסי העבודה וסיומה. הנתבעים 1-2 הכחישו אחריותם כלפי התובעת ובקשו דחיה על הסף של התביעה נגדם.
4. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה ומטעם הנתבעים העיד מר יניב טיזבי.
העובדות כפי שהן עולות מחומר הראיות
5. תביעת התובעת הינה לתקופה שמיום 1.9.2005, יום עבודתה האחרון בפועל היה בסוף מרץ 2015. אין חולק כי קודם לכן, בתקופה שאינה רלוונטית לתביעה שלפנינו, הועסקה שנים ארוכות על ידי אביו של הנתבע 1.
6. התובעת עבדה באולם הארועים "לבונה" השייך לנתבעת ברציפות לפחות מאז תחילת עבודתה הרשומה כאמור בשנת 2005. למרות זאת, תלושי השכר שהונפקו הופיע שם מעסיקה שונה מדי מספר שנים, כדלקמן:
משנת 2005 ועד לסוף שנת 2010 שם המעסיקה היה "ואכלת ושבעת בע"מ".
בהתאם לתלושי השכר וטופס 106 לשנת 2010, מעסיקת התובעת מתחילת שנת 2010 ועד לחודש 4/2012 - היתה "כאשר יחנו בע"מ".
בהתאם לתלושי השכר וטופס 106 לשנת 2012, מחודש 5/2012 ועד לסיום יחסי העבודה מעסיקתה היתה "לבונה אירועים בע"מ".
7. מדובר במעסיקה שלה אולם אירועים. על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף אולמות האירועים מיום 1.1.2008 (להלן – צו ההרחבה בענף האולמות).
דיון והכרעה
מועד סיום ההעסקה
8. הצדדים חלוקים באשר למועד סיום העסקת התובעת. לטענת התובעת הסתיימו יחסי העבודה ביום 22.11.15 כשמסרה בידי מר טיזבי מכתב התפטרות שלהלן:
"הריני להודיע בזאת על סיום תפקידי באולמי לבונה עקב מצב בריאות.
ההתפטרות תכנס לתוקפה החל מהיום 22.11.15.
אבקש להסדיר כל הקשור לזכויותי בעת סיום יחסי עובד ומעביד באולמי לבונה, כגון ימי הבראה, חופשה, מחלה, שעות נוספות, פיצויים, הפרשות סוציאליות וכו'.
9. הנתבעים מאידך טוענים כי התובעת חדלה לעבוד בסוף מרץ 2015, והצדדים הגיעו ביניהם להסכמות שבאו לידי ביטוי בהסכם עליו חתמו ביום 3.5.15:
" 3.5.15
הסכם בין מזל נונה לבין לבונה ארועים בע"מ מר טיזבי
הוסכם בין מזל לחברה שמאפסים את כל החופשים לחלוטין כנגד כל החופשות והתנאים הסוציאליים ומזל תעביר אלינו את כל הכספים של ביטוח לאומי אם החברה תתבע.
ומתחייבת לא לתבוע את חב' לבונה עד יום שהיא מתחילה לעבוד אחרי הניתוח דהיינו תקבל משכורת מיום תחילת העבודה לאחר הניתוח
החב' לא תתיחס לחופשים שיועברו להנהלת חשבונות כי הכל מאופס ומזל מתחייבת שלא לתבוע את הבעלים.
היום תאריך 3.5.15 אין בין לבונה ומר טיזבי לבין מזל נונה שום חוב כספי."
(ראה – נספח 1 לתצהיר מר טיזבי, להלן - "הסכם מיום 3.5.15" או "ההסכם")
10. הנתבעים טענו כי הסכם זה הינו כתב ויתור וסילוק שנועד להסדיר זכויותיה של התובעת ואת חובותיה לנתבעת בגין ניצול יתר של ימי חופשה, עם סיום העסקתה. לטענתו של מר טיזבי, לאחר שנערך חישוב שכתוצאה ממנו נותר חוב לתובעת, הוחלט בין הצדדים כי הנתבעת תמחל על החוב. בטרם נדון בתביעת התובעת ביחס לרכיבים השונים נדון בתוקפו של הסכם זה.
11. נושא כתבי וויתור ותוקפם נדון בהרחבה במספר רב של פסקי דין., כאשר בין היתר נפסק כי:
"אין לוותר על זכויות שנקבעו בחוקי מגן כגון חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") או חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") וכי המגמה הכללית במשפט העבודה הינה לצמצם את המקרים שבהם יינתן תוקף לכתב ויתור. באותו פסק דין חזר בית הדין על ההלכה כי אין נפקות לכתבי ויתור כאשר העובדים אשר חתמו עליהם לא קיבלו חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים להם עם סילוק תביעותיהם."
(ראה - דב"ע לח/59/3 עזריאל סילשי - ארכיטקט אהרון דורון, פורסם בנבו, פד"ע י' 32; דב"ע 2-10/98, אלדד קנטי נ' דיגיטל אקוויפמנט (ז'ק) בע"מ, פורסם בנבו).
עוד נפסק, כי לא יינתן תוקף לכתב ויתור, אם לאחר החתימה על כתב הוויתור מתעוררים חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת החתימה על המסמך (ראה - דב"ע 10/98 - 2 קנטי - דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, [פורסם בנבו] עבודה ארצי, כרך לב (3) 161).
12. לאחר שבחנו את ההסכם וטענות הצדדים, ולאור הדין החל על כתב ויתור אנו קובעים כי אין מדובר בכתב ויתור אשר ניתן לייחס לו תוקף מחייב כטענת הנתבעים. ננמק קביעתנו.
13. מר טיזבי בעדותו הבהיר את הרקע לעריכת ההסכם:
"ש. מפנה אותך לסעיף 15 לתצהירך, למה הכוונה שלך איפוס כנגד כל הזכויות הסוציאליות, אתה יודע כי אסור לך להתנות על זכויות סוציאליות וזכויות שמגיעות לעובד?
ת. (מעיין) היא אמרה לי שהיא רוצה לתבוע את ביטוח לאומי וביקשה שאני אחתום. אני סירבתי לחתום כי לא ראיתי שהיא נפגעה. לא ידעתי שהיא נפלה.
ש. לשאלת בית הדין, אתה מכיר אפשרות של איפוס זכויות לעובד?
ת. ישבתי איתה בעצמי, דיברנו, הסכמנו הסכמות וזהו.
ש. בנוגע לחוזה שנערך ב3.5.15 נספח 1, האם הוא ערוך בכתב ידך?
ת. זה לא.
ש. מי כתב את זה מי ניסח את הנספח הנ"ל?
ת. ישבנו במשרד לא זוכר עם מי ואמרתי לו תרשום את זה. אני לא זוכר מי זה היה. זה היה לפני 3-4 שנים".
(ראה - עמ' 19 לפרוטוקול ש' 17-33).
14. התובעת תחילה הכחישה כי חתמה על ההסכם, אולם לבסוף בעדותה אישרה חתימתה וטענה כי לא היה בכוונתה לוותר על כל זכויותיה הסוציאליות אלא לקזז בין חובה בגין ניצול יתר של ימי חופשה למול הכסף "השחור" המגיע לה בגין חודשים 3-4/2015. לאחר החתימה, בעצת בתה, היא בקשה לבטל את ההסכם, כדלקמן:
"ש. לשאלת בית הדין, את מכחישה שזו החתימה שלך?
ת. לא. אח"כ כשחתמתי על סעיף קטן הבת שלי אמרה לי תוותרי על זה לא כדאי לך. התקשרתי למוטי (הנתבע 2) כדי לבטל. חתמתי שאני מוותרת על לקבל חצי שחור חצי לבן. מה שהם היו חייבים לי חצי שחור אני וויתרתי ושימחקו לי את החופש.
ש. לשאלת בית הדין, שלושת החתימות לא שלך?
ת. לא. (מהנהנת עם האצבע). הסתכלתי וזה לא החתימות שלי בשלושת העמודים. התקשרתי אמרתי למוטי שתבטל לי את זה הוא אמר בסדר."
(ראה – עמ' 9 לפרוטוקול ש' 3-6, ש' 11-13)
כמו כן טענה התובעת, כי היא לא קיבלה את המסמך לרשותה לאחר שהיא חתמה עליו ובדיון ראתה אותו לראשונה:
"ש. אמרת לנו שהיום את רואה את זה לראשונה, אם את רואה את זה לראשונה איך ידעת מה להראות לבת שלך שהיא אמרה לך זה לא טוב, תבטלי את זה?
ת. זה היה מסמך של עמוד 1 עם חתימה 1.
ש. מה היה כתוב במסמך הזה של העמוד 1?
ת. שוויתרתי על החופשים שלי תמורת הכסף השחור שקיבלתי.
ש. זה הכל היה כתוב במסמך?
ת. כן.
ש. למה את צריכה לוותר על החופשים שלך?
ת. אמרתי לו שאני רוצה לצאת לחופש אני עוברת ניתוח אני לא יודעת מה יהיה אחרי הניתוח אם אני אחזור או לא אחזור אני לא יודעת. הוא אמר שיש לי חופשים שאני צריכה לשלם ואני אמרתי לו שהוא צריך לשלם לי את השחור, 5,000 ש"ח על חודשים מרץ אפריל הוא היה חייב לי את השחור והוא אמר בסדר. אני הצעתי לקזז אחד כנגד השני והוא אמר בסדר ואז הכנו רישום של ההסכמה שמוטי רשם ואני חתמתי. הפתק הזה לא נתנו לי אותו. סיפרתי לבת שלי, לא הראיתי לי והיא אמרה לי לא כדאי לי לוותר על שום דבר, חבל על הכסף למה לוותר זה ניתוח קטן ותחזרי."
(ראה - עמ' 9 לפרוטוקול ש' 14-28)
וכן -
"ש.כשסיפרת לבת שלך שחתמת על המסמך זו הגברת שמאחורייך גב' מירי נונו משיח, ?
ת. כן.
ש. כשאמרת לבת שלך שחתמת על המסמך היא לא ביקשה לראות את המסמך?
ת. איזה מסמך, לא נתתם לי לראות כלום. היא לא ביקשה לראות את המסמך.
ש. היא ביקשה שתבקשי את המסמך ממוטי ותראי לה אותו?
ת. היא אמרה לי תתקשרי לבעל הבית ותגידי לו שאת מוותרת כי זה לא רלוונטי ולא יכול כזה דבר שאת מוותרת. התקשרתי אליו והוא אמר לי מזל הכל בסדר, אני מוותר לך לכי לשלום ותחזרי לשלום.
ש. הבת שלך לא ביקשה שתביאי לה אישור על זה, היא הסתפקה באישור בעל פה?
ת. לא לא היא לא ביקשה. ברגע שסיפרתי לה שהבוס אמר בסדר הכל היה בסדר."
(ראה- עמ' 10 לפרוטוקול ש' 16-25)
15. לגרסת מר טיזבי, ההסכם מהווה הסכם הבנות וגמר חשבון, אולם כאשר נשאל מדוע אינו כולל סכומים השיב:
"ש.בסעיף 21 לתצהירך, אתה אומר שכל הזכויות אשר מגיעות לתובעת לא מתיישבות עם ההסכם הזה, למה לא מפורטים בהסכם סכומים?
ת. אני לא מנהל חשבונות אני לא רושם סכומים בחיים שלי"
(ראה- עמ' 20 לפרוטוקול ש' 17-19)
העולה מכל האמור הוא כי ההסכם, בין אם נחתם על ידי התובעת ובין אם לאו, אינו עומד בדרישות הדין ככתב ויתור, והאמור בו אינו מהווה גמר חשבון ממצה בין הצדדים. נציין כי הנתבעת השתמשה בתקופה הרלוונטית בשירותי רואה חשבון, כך שאילו ביקשה לבצע גמר חשבון כדין, חזקה על מר טיזבי כי היה מתיעץ עם רואה החשבון שלו לגבי הדרך והאופן לעריכת הסכם כדין. כך העיד:
"ש.אני מבינה שאתה בעל החברה?
ת. כן.
ש. כמה שנים אתה מנהל את החברה?
ת. 10-12 שנים, משהו כזה.
ש. כמה עובדים היו לך בתקופה הרלוונטית לעבודת התובעת?
ת. 70 משהו כזה.
...
ש. אם אתה נעזר בשירותי עו"ד, רו"ח, יועץ מס על מנת לשלם לעובדים את כל מה שמגיע להם?
ת. כן יש לנו רו"ח."
(ראה – עמ' 15 לפרוטוקול ש' 30; עמ' 16 ש' 1-5 וכן ש' 15-17)
לגרסתו של מר טיזבי, לאחר הסכמתו לאיפוס החובות מול הזכויות, אמרה לו התובעת כי היא רוצה להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי שכן היא צפויה לקבל הרבה כסף, והיא מבקשת כי יחתום לה על מסמכי התביעה, והתחייבה כי: "... ומזל תעביר אלינו את כל הכספים של ביטוח לאומי אם החברה תתבע".לטענת התובעת, מר טיזבי חזר בו מהסכמתו לחתום על מסמכי התביעה לאחר שחתמה על ההסכם:
"ש. האם במסמך זה שאת אומרת שחתמת עליו היה כתוב משהו לגבי זה שיצטרפו אלייך או יאשרו לך להגיש תביעה נגד הביטוח הלאומי?
ת. הוא לא רצה לחתום לי שנפלתי.
ש. על מה הוא לא רצה לחתום לך?
ת. על הפתק של ביטוח לאומי. מוטי שאל אותי אם נפלתי, אמרתי שכן. עבדתי חודש עם כאבים והוא לא רצה לחתום שנפלתי. "שאת תתבעי אותי אח"כ?" הוא אומר לי אמרתי לו שאני אתבע את ביטוח לאומי.
ש. את זה את יודעת היום אבל בדף זה שאת חתמת שאת מוותרת האם זה היה גם מבוסס על כך שאת הולכת להגיש תביעה נגד ביטוח לאומי?
ת. מה פתאום. לא היה מדובר שם על ביטוח לאומי. השיחה על ביטוח לאומי לא הייתה באותה הזדמנות שרשמנו את ההסכמה על הקיזוז ההדדי, אלא קודם."
(ראה- עמ '10 לפרוטוקול ש' 5-15)
16. מר טיזבי טען, כי סירב לחתום על מסמכי התביעה מאחר והתובעת לא נפגעה בעבודה. לא מצאנו כי העובדה שהצדדים כרכו את נושא גמר החשבון ביניהם עם הסכמתם בקשר לתביעה למוסד לביטוח לאומי כדי לתת להסכם שבין הצדדים תוקף מחייב. אם כבר אז להיפך. נראה כי בשלב זה בטרם הוגשה או נדחתה תביעת התובעת לדמי פגיעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, כאשר היתה קיימת אפשרות שהתובעת תקבל דמי פגיעה בתקופת היעדרותה מהעבודה בשל מחלתה והניתוח, הצדדים האמינו כי הנתבעת תהא פטורה מתשלום בגין ימי מחלה, לשני הצדדים היה אינטרס בהגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי.
החשש שהמוסד לביטוח לאומי יתבע את הנתבעת בגין תשלומים שישלם והסדרת עניין זה בהסכם מרמז כי מר טיזבי לא האמין כי התובעת אכן נפגעה בעבודה וזכאית לגמלאות כלשהן מהמוסד לביטוח לאומי אולם ידע כי התובעת סובלת מליקוי בגינו היא מבקשת להגיש תביעה למוסד ונמצאת בתקופת מחלה. מר טיזבי לא חתם לבסוף על טפסי התביעה למוסד לביטוח לאומי, אולם במועד ההסכם הסכמתו לחתום על הטפסים עשויה היתה להוות תמריץ לתובעת להסכים לאמור בהסכם תוך ויתור על חלק מזכויותיה.
17. לאור כל האמור, אנו קובעים כי הסכם שנחתם בין הצדדים הינו על רקע היות התובעת בתקופת מחלה ממושכת ואין בו כדי להצביע על סיום ההתקשרות בין הצדדים או על עריכת גמר חשבון כנדרש לצורך חישוב זכויותיה.
18. יחד עם זאת, מההסכם עולה בבירור כי במועד עריכתו היתה כוונה ברורה לצדדים להסדיר נושא היעדרותה הארוכה של התובעת בשל מחלתה, זו מהעבר וזו העתידית. כאמור הנושא לא מוצה בהסכם, אך אין בכך כדי לאיין את משמעות כוונת הצדדים אשר ברורה מתוכנו, ולכך נתייחס בהמשך.
מועד סיום ההעסקה
19. מכתב סיום העסקה לא הוצג. כאשר נשאל מר טיזבי מדוע לא הכין לתובעת מכתב סיום עבודה, השיב: "היא כמו משפחה" וכשנשאל מדוע לא נערך גמר חשבון, השיב:
"ש. עובד שאומר לך שהוא מתפטר לכאורה, אתה לא עורך איזשהו מכתב על סיום עבודה?
ת. זה עובדת שהיא כמו משפחה שלי שהיא עשתה את הברית שלי, היא עבדה עם אבא שלי לפני 35 שנה וכשאמרתי היום לאבא שלי שיש לה משפט איתה הוא היה בשוק."
(ראה- עמ' 16 לפרוטוקול ש' 28-30)