פסקי דין

סעש (ת"א) 50201-12-15 מזל נונו נ' יניב טיזבי - חלק 16

20 אוקטובר 2018
הדפסה

המסגרת הנורמטיבית
73. דוקטרינת הרמת המסך עוגנה בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, כאשר בשנת 2005 תוקן סעיף 6 לחוק החברות, ובמסגרתו צומצמו הקריטריונים להרמת מסך, כדלקמן:
"(א)(1)בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחת מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניות היה מודע לשימוש כאמור...
(2) לעניין סעיף קטן זה יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, או מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו...".

משמע, מנוסחו של סעיף 6 לחוק החברות עולה כי הרמת מסך כנגד בעל מניות תעשה מקום שצודק ונכון לעשות זאת כיון שהוכח שנעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד כדי להונות אדם, לקפח נושה או לחלופין - לעשות מעשה שפוגע בתכלית התאגיד, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתו לפרוע את חובותיו.
74. הכלל הוא כי בית הדין לא ירים את מסך ההתאגדות דרך קבע בשל עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, כאשר החריג לכלל זה, הוא - דוקטרינת הרמת המסך אשר השימוש בה נועד לצורך ייחוס חובות החברה לבעלי המניות.
75. דיני העבודה נתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת מסך. העובד הוא נושה מסוג מיוחד כאשר המעסיק נושא כלפיו באחריות מוגברת מכח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה. לפיכך, חובת האמונים המוגברת המוטלת על החברה משתרעת מעבר לגבולות אישיותה הנפרדת והיא מאפשרת, לשיטתו של בית הדין, הרחבת גדר הנסיבות שבהן תבוצע הרמת מסך לעבר בעלי המניות. זאת, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים. קרי, החובה ה"אישית" המוטלת על החברה פורצת את גבולות ישותה המשפטית אל עבר בעלי מניותיה ועלולה להעמיס עליהם את חובותיה באמצעות מנגנון הרמת המסך.

מן הכלל אל הפרט
76. כעולה מדברי מר טיזבי, אולם הארועים בו עבדה התובעת היה בבעלות חברה משפחתית אשר היתה בבעלותו ובבעלות אביו לפניו. מר טיזבי העיד כי שמה של החברה המשפחתית השתנה מדי מספר שנים. כאשר תחילה נקראה הנתבעת "ואכלת ושבעת בע"מ", בשנת 2010 הוחלף שמה ל- "כאשר יחנו בע"מ" ובשנת 2012 הוחלף שמה בשנית ל- "לבונה אירועים בע"מ".

עמוד הקודם1...1516
1718עמוד הבא