במסגרת זו יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה, לרבות התנהגות הצדדים ותום לבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה כל שכרו של העובד) ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות.(ראה - ע"ע (ארצי) 473/09 מוטור אפ בע"מ – יניב ורד, [פורסם בנבו] סע' 17-18 לפסק הדין מיום 1.11.2011).
ומן הכלל אל הפרט
אנו סבורים כי בנסיבות המקרה הנדון יש מקום להעמיד פיצויי ההלנה בגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד, וזאת בשל המחלוקת הכנה שנתגלעה בין הצדדים בדבר עצם הזכאות לימי מחלה ופיצויי פיטורים והעבודה בשעות נוספות. כפי שפרטנו הנתבעים סברו כי ימי המחלה של התובעת מקוזזים כנגד ימי החופשה שניצלה ביתר וכי לאור היעדרויותיה הרבות של התובעת איינה זכאית לשעות נוספות. טענה זו התבררה בחלקה כנכונה. לעניין פיצויי הפיטורים, לאור העובדה כי התובעת התפטרה לאחר היעדרות ממושכת, ורק בדיעבד הוכח כי עשתה כן בשל מצב בריאותי, גם כאן טעות הנתבעת הינה מובנת וסבירה. משכך התוצאה אליה הגענו, להפחתת פיצויי ההלנה במלואם ותשלום פיצוי בגובה ריבית והצמדה בלבד - היא לטעמנו הצודקת בנסיבות הענין.
אי מתן הודעה לעובד על תנאי השכר
65. לטענת התובעת, אשר לא נסתרה, לא ניתנה לה הודעה לעובד בדבר תנאי שכרה, בניגוד להוראת סעיף 2 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד).
66. לטענת מר טיזבי, לא היה צורך במתן הודעה, כיון שהיא עבדה שנים רבות אצל אביו. כמו כן טען שלא ידע שצריך לתת לה. בהקשר זה נציין כי מר טיזבי ניהל את הנתבעת משך כ- 10 שנים ותחילת עבודתה של התובעת על פי כל ראיות הצדדים הינה 1.9.2005 ולא עשרות שנים קודם לכן, כך שלא ברורה טענתו.
67. בהתאם לחוק הודעה לעובד, מעביד חייב למסור לכל עובד, הודעה בכתב, במסגרתה פירוט תנאי עבודתו, אורכו של יום עבודה רגיל, סך כל התשלומים המשולמים לעובד כשכר עבודה ועוד. מעסיק שלא מסר לעובד שלו הודעה על תנאי עבודה ולא פירט במסגרתה את תנאי שכרו של התובע, תהיה חובת ההוכחה עליו בדבר העניין השנוי במחלוקת.
לאור האמור, אנו קובעים כי ישולם לתובעת פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 2,000 ש"ח.
אי מתן תלושי שכר ופגם בעריכתם
68. התובעת טענה כי חלק מתלושי השכר לא נמסרו לה. לענין זה הפנתה לשנים 2008 ו- 2010, וכן לחודשים 1/06, 10/06, 12/06, 1-7/07, 5/09, 1-4/2011, 12/2012.
כמו כן, טענה כי תלושי השכר נערכו בניגוד לחוק הגנת השכר התשי"ח – 1958 (להלן – חוק השכר). כך למשל, טענה כי בתלושים לשנים 2006 עד 2008 לא צוינו מספר שעות העבודה ועבודה בשעות נוספות, לא נוהל פנקס חופשה וצבירת ימי החופשה היו שלא כדין בניגוד להוראות חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית). משכך, טענה כי עובדה זו פוגעת ביכולתה לכמת את רכיבי התביעה, ולכן כל החישובים שערכה כדי לכמת את תביעתה, היו על דרך האומדנה.
69. לגרסת מר טיזבי, לתובעת ניתנו כל תלושי שכר. עוד טען כי ארעה שריפה במשרדי הנתבעת ולפיכך לא היה באפשרותו להציג את כל המסמכים הנוגעים לתקופת העסקת התובעת והציג כראיה הודעה על ביטול צו מנהלי לסגירת הנתבעת מיום 15.11.15 (ראה – נספח 2 לתצהירו).
70. נטל ההוכחה מוטל על המעסיק להוכיח שמסר בידי התובעת את תלושי השכר וכי הם נערכו כדין. עיון בתלושים עולה כי אכן התלושים נערכו שלא כדין ולא פרטו בהם כל רכיבי השכר כפי שחובה היה על המעסיק לפרטם בהתאם לחוק הגנת השכר, צבירת ימי החופשה והמחלה בהתאם לזכויות התובעת. הפרה זו של רישום חסר בתלושי השכר חזרה על עצמה בתלושים רבים.
לאור האמור, אנו קובעים כי ישולם לתובעת פיצוי בגין פגם בעריכת התלושים בסך של 2,000 ש"ח.
הרמת מסך
71. התובעת טוענת כי הנתבעים 1 ו-2 שימשו אף הם כמעסיקיה. הנתבעים טוענים כי הנתבעת היא המעסיקה היחידה של התובעת.
72. נקדים ונאמר כי לאחר ששקלנו טענות הצדדים וראיותיהם הגענו למסקנה כי יש מקום בעניינה של התובעת להרמת מסך בין הנתבעת ומר טיזבי ואילו דין התביעה כנגד מר מנוצ'הרי להידחות. להלן שיקולינו.