אחד מהמקרים הבודדים בהם נעשה שימוש בסעיף 2(10) לבדו הינו בעניין ברזל, אשר עסק באדם שמונה לנהל את עזבונו של מנוח, באופן פרטי לבקשת חותנתו, ללא שעסק בתחום זה בשגרת חייו (ע"א 136/67 ברזל נ' פקיד השומה פתח תקווה, [פורסם בנבו] פ"מ כא(1) 069 (1967)). בית המשפט קבע עבור מנהל העיזבון שכר מסוים, בגינו ביקש פקיד השומה לגבות מס כהכנסה לפי סעיף 2(10), תוך שהסכים שלא מדובר בהכנסה מעסק, משלח יד, או השתכרות מעבודה. בית המשפט העליון אימץ את גישת פקיד השומה, וקבע כי "לא נותר אלא לראות בהכנסה זו הכנסה במשמעות סעיף העוללות" (שם, בעמ' 72). שימוש בסעיף 2(10) נעשה באופן חלקי גם בעמ"ה (חי') 13/82 פרומקין נ' פקיד שומה חיפה [פורסם בנבו] (9.9.1982) (להלן: פרומקין), שם נקבע כי הכנסת פסיכיאטר משוחד היא הכנסה לפי סעיף 2(1), ולחלופין הכנסה לפי סעיף 2(10) לפקודה (לשימוש חלופי דומה בסעיף 2(10) ראו גם עניין ברנשטיין). מנגד, לפני שנים ספורות הפך בית משפט זה את פסק הדין המחוזי בעניין קרן, בו נקבע כי יש למסות את עצם הקצאת אופציות לרופא קליני המשמש גם כדירקטור בחברה, כהכנסה לפי סעיף 2(10), ולא כהכנסה לפי סעיף 2(1). ערעור פקיד השומה התקבל, ונקבע כי ההכנסה היא לפי סעיף 2(1) ולא לפי סעיף 2(10) (ע"א 6952/15 פקיד שומה גוש דן נ' קרן [פורסם בנבו] (19.1.2017) (להלן: קרן)).
בהמשך זכה סעיף 2(10) להתייחסות אגבית יחסית בשתי בפרשות, אשר הוזכרו בסיכומיהם של המערערים והמשיב בענייננו. הראשונה היא עניין זילברשטיין ומינץ, והשנייה היא בעניין דמארי והירשזון (דנ"א 2308/15 פקיד השומה רחובות נ' דמארי [פורסם בנבו] (12.9.2017) (להלן: דמארי והירשזון)). נפתח בעניין זילברשטיין ומינץ, שם נדונה שאלת מיסוי הכנסה רעיונית בגין עסקה שהיוותה בפועל קבלת הלוואה ללא ריבית, ונקבע כי הכנסה כזו נכללת בבסיס המס. בפסק דינה כתבה השופטת ד' דורנר את הדברים הבאים:
"בסעיף 2 לפקודה ההכנסות משויכות לתשעה מקורות, שהמאפיין אותם הוא היותם מקורות עסקיים, להבדיל ממקורות בעלי אופי פרטי. על כן, אין מטילים מס על טובת הנאה המתקבלת במישור הפרטי מחברים או מקרובים ואף מהמדינה.
--- סוף עמוד 20 ---
המקור העשירי הוא מקור עוללות, המוגדר בסעיף 2(10) לפקודה כ"השתכרות או ריווח מכל מקור אחר שאינו כלול בפסקאות (1) עד (9), אך לא הוצא מהם בפירוש ולא ניתן עליו פטור בפקודה זו או בכל דין אחר". סעיף העוללות מקרב את שיטת המיסוי בישראל, שנקלטה מתורת המקור במשפט האנגלי, לשיטת המיסוי האמריקנית, שבה שולט הכלל הרחב כי כל התעשרות נחשבת להכנסה החייבת במס. ראה: commissioner v. Smith [11] 946at (1979). Herman greenspun v. Comm; 181, at [10] (1945).