עם זאת, גם על המקור העשירי יש להחיל את המגבלה המתבקשת מאיפיון המקורות המפורטים בסעיף 2(1) עד סעיף 2(10), ולהגבילו לעניינים עסקיים (ראה י' מ' אדרעי, "דוקטרינת המקור - סוף הדרך; על הגדרת המונח הכנסה בדין הישראלי הנוהג" משפטים יז (תשמ"ז-מ"ח) 25, 34).
בפסיקה ניתן פירוש מרחיב למקורות הספציפיים. המגמה היא לשייך הכנסות עסקיות לאחד ממקורות אלה, יהא כינוין של ההכנסות כאשר יהא, ובלבד שקיימת לכך הצדקה מהותית." (עניין זילברשטיין ומינץ, בפס' 10 לפסק דינה של השופטת ד' דורנר, ההדגשות הוספו).
המערערים בענייננו נתלו בדבריה של השופטת ד' דורנר וטענו כי הכספים שקיבלו מהמוסדות אינם יכולים להיחשב כ"עניינים עסקיים", ועל כן גם סעיף העוללות 2(10) אינו מספק מקור שלפיו ניתן להכיר בהכנסות אלו כחלק מבסיס המס. לנושא זה אתייחס בהמשך, וכעת אעיר כי בסופו של דבר ההכנסה הרעיונית בעניין זילברשטיין ומינץ הוכרה לפי סעיף 2(4) לפקודה, ולא לפי סעיף 2(10), ואף ייתכן כי האמרה בנוגע למאפיין "עסקי" של הכנסות לפי סעיף 2(10) לא הייתה דרושה להכרעה. לכך יש להוסיף כי אף בדיון הנוסף באותו עניין כתבה השופטת ט' שטרסברג-כהן ביחס לשימוש ערכאת הערעור במונח "עסקיים":
"הוא הוסיף וקבע כי הכנסה אינה חייבת להיות בכסף דווקא וכי כל עשרת המקורות של סעיף 2 לפקודה כוללים בחובם "הכנסות רעיוניות" המוגבלות לעניינים עסקיים (במאמר מוסגר ייאמר, כי פרופ' אדרעי, שעליו מסתמך בית המשפט בקביעה זו, חולק עליה ומבהיר כי לדעתו אין מקום להגבלה זו וגם סעיף 2 עצמו אינו מכיל אותה (אדרעי, במאמרו הנ"ל, עיוני משפט כ, בעמ' 292-295). בענייננו, אין מדובר בהכנסות שאינן עסקיות ולפיכך אין צורך להידרש לשאלה זו)" (דנ"א 3962/93 מינץ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נ
--- סוף עמוד 21 ---
(4) 817, בפס' 12 לפסק דינה של השופטת ט' שטרסברג-כהן (1996), ההדגשות הוספו).
21. נעבור לעניין דמארי והירשזון. אותה פרשה עסקה בשאלת האפשרות לקיזוז לאחור של הפסדים שנגרמו מהשבת כספים שגנבו המערערים, בגינם שילמו השניים מס. בפסק הדין בערעור נקבע בדעת רוב כי מדובר בהכנסה מעסק לפי סעיף 2(1) לפקודה, וכי ניתן לקזז את ההפסד מההשבה גם לאחור. בפסק הדין בדיון הנוסף נהפכה פסיקה זו, ונקבע כי לא ניתן לקזז את ההפסד לאחור. בשולי הדברים העירה הנשיאה מ' נאור כי:
"כעניין של מדיניות ציבורית ושל תקנת הציבור, נראה לי כי ראוי לסווג הכנסות מגנֵבה או ממעילה כהכנסות ממקור אחר לפי סעיף 2(10). קשה להלום הכרה ב"עסק" של גנֵבות, במשלח-יד של "מועל" או אף במעילה או בגנֵבה חד-פעמיות כ"עסקה" בעלת אופי מסחרי. כאמור, אם כך היה נקבע, הייתה אפשרות לנכות את סכומי ההשבה בשנת-המס שבה יצאו (ככל שנגדירם כהוצאה) אך לא ניתן היה לקזזם בשנות-המס הבאות כהפסד" (דמארי והירשזון, בפס' 46 לפסק דינה של הנשיאה מ' נאור).