לדברים אלו הצטרפה באותו עניין גם הנשיאה א' חיות:
"חברתי הנשיאה העלתה בשולי פסק דינה השגות באשר לעצם סיווגה של הכנסה מגניבות כהכנסה מ"עסק", והיא הוסיפה וציינה כי ראוי היה לסווג הכנסות אלה כהכנסות ממקור אחר לפי סעיף 2(10) לפקודה. חברתי הוסיפה וציינה כי אילו כך סווגו אותן הכנסות כי אז לכל היותר ניתן היה לנכות את סכומי ההשבה כנגד הכנסות באותה שנת מס שבה הושבו הכספים, וסוגיית קיזוז "ההפסד" לאחור כלל לא הייתה מתעוררת (פס' 46 לחוות הדעת). אך סוגיית הסיווג של ההכנסות האמורות לא עמדה לדיון נוסף ועל כן נותרו דברים אלה בגדר הערות בלבד. להערות אלה אני מצטרפת." (דמארי והירשזון, בפס' 2 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות).
נסכם ונאמר כי משמעותו של סעיף 2(10) לפקודה לא הובהרה עד תום בפסיקה הישראלית, והדברים שנכתבו בערעור בעניין זילברשטיין ומינץ ביחס ל"עניינים עסקיים" לא הובהרו, ולא היוו חלק מההכרעה באותו מקרה. בהמשך אף הובעו דעות
--- סוף עמוד 22 ---
בעניין דמארי והירשזון לפיהן סעיף 2(10) עשוי לכלול הכנסות שאינן יכולות לנבוע מ"עסק" או "עסקה", כגון הכנסות מגנבה.
עצירת ביניים – משמעותה של תורת המקור בדין הישראלי כיום
22. לגישתי עיון בפסיקה ובלשון החוק מלמד כי אף שמקום הכבוד של תורת המקור שריר וקיים בשיטת המס הישראלית, תוכנה הפנימי של תורה זו התפתח והתעצב במשך השנים. חשיבות הדיון בנושא אינה נוגעת רק לסעיף העוללות 2(10) לפקודה, אלא חיוניותו היא גם לצורך פרשנותם של שאר המקורות המפורטים הקבועים בסעיף 2. המצב המשפטי כיום הינו כזה הכולל בבסיס המס את מרבית ההכנסות האפשריות של הנישומים, ובכלל זה הכנסות שבעבר היו נעדרות מקור כגון: פרסים, הגרלות, "מתנות" שניתנו בקשר למשלח יד, והכנסות ממקורות כלכליים אחרים לפי סעיף 2(10).
בהתייחס לפסק הדין בערעור בעניין זילברשטיין ומינץ אומר כי עולה שאין בדין הישראלי דרישה שהמקורות בפקודה יהיו "עסקיים" במובן של פעילות מסחרית, כפי שטענו המערערים בענייננו, ואף לא ברור מהו תוכנו המדויק של המושג "עסקי" בהקשר של דיני המס בישראל בכלל, ובפרט בסעיף 2 לפקודה. יש לזכור כי המונח "עסקי" נוטה לפירושים שונים, וניתן להבינו בעיקר כמונח המדגיש את השוני מהכנסה בעלת מאפיין "פרטי" כגון מתנה שניתנה ללא תמורה. כשלעצמי הייתי מדגיש את מילות הפתיחה בסעיף 2(10) "השתכרות או ריווח". דהיינו המילה "עסקי" אינה מופיעה (והשוו לסעיף 2(1) המתייחס להכנסה מעסק במפורש), אך יש קשר בין המונחים האמורים לבין פעילות כלכלית, בשונה מהתעשרות מחוץ למסגרת זו. הדגש הוא על מסגרת – השתכרות או ריווח ממקור – ולא על קבלת כסף בכל דרך שהיא. ודוקו, בסעיף 2(10) הלשון היא "השתכרות או ריווח מכל מקור אחר שאינו כלול בפסקאות (1) עד (9)". לעומת זאת המונחים "השתכרות או ריווח" מופיעים בחלק מהסעיפים המפורטים, אך תוך הגדרת המקור לאלה. למשל: עסק או משלח יד לפי סעיף 2(1), עבודה לפי סעיף 2(2), נכס לפי סעיף 2(7), וחקלאות לפי סעיף 2(8). יש משמעות לכלליות שבמונח "השתכרות או ריווח" בסעיף 2(10), הגם שכאמור יש לבחון את המסגרת בה התקבלו הכספים, ומקורם.