--- סוף עמוד 23 ---
אין מחלוקת של ממש כי בדין הישראלי אכן הכנסות פרטיות כגון מתנות בין קרובים, אינן נכללות בבסיס המס, וכך אף ניתן להבין את הדברים שנכתבו בפסק הדין של ערכאת הערעור בעניין זילברשטיין ומינץ. בהקשר זה ניתן להבין את ההכנסה העסקית כהיפוכה של ההכנסה הפרטית – דהיינו שאין צורך שהכנסה תנבע מפעילות מסחרית מובהקת, אלא רק שתנבע ממקור ושלא תהיה חלק ממכלול היחסים האישיים בחייהם הפרטיים של הנישומים. זו גם הסיבה שהפסיקה הכירה ב"מתנות" מסוימות ככאלו שדווקא כן נכללות בבסיס המס, כאשר אלו ניתנו כתמורה במסגרת הכלכלית של מכלול השירות שנתן המקבל (ראו עניין פרומקין לעיל), זאת בניגוד למצב בו המתנה ניתנה כמחווה אישית ולא כתמורה (ראו עניין רופא לעיל). יושם הלב גם אל המאפיין האישי הבא לידי ביטוי בסעיף 2א לפקודה, אשר מכיר בפרסים כהכנסה חייבת, להוציא: "השתכרות או רווח מפרסים שניתנו במסגרת אישית".
הדגש על זיהוי הכנסה כבעלת מקור הוא כי עסקינן בהכנסה פירותית לפי סעיף 2 לפקודה, דהיינו שנדרש מקור המהווה "עץ" שמסוגל להפיק פירות. יפים לעניין זה דברי השופט י' דנציגר:
"על מנת שהכנסה תחוב במס הכנסה עליה לעמוד בשני קריטריונים: ראשית, עליה להיות מוגדרת "פירותית" ולא "הונית"; שנית, עליה להיכנס לגדרי אחד המקורות המנויים בסעיף 2 לפקודה. לשם התקיימות התנאי השני יש בשלב ראשון להצביע על כך שהתקבול מהווה "הכנסה", קרי: כי לתקבול פוטנציאל להישנות, להצמיח תקבול חוזר. בשלב השני יש לאתר מהו המקור לו ניתן לייחס את ההכנסה האמורה. על רקע הגדרה זו, הדרישה כי התקבול יהווה "הכנסה" אינה מחייבת כי ההכנסה תחזור על עצמה בפועל (שהרי די בפוטנציאל כאמור), ועל כן גם הכנסה חד פעמית עשויה להיחשב בנסיבות המתאימות הכנסה החייבת במס" (ע"א 1834/07 קרן נ' פקיד שומה גוש דן, [פורסם בנבו] בפס' 30 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (2012)).
במובן זה נותרות מחוץ לבסיס המס הכנסות פרטיות הנעדרות פוטנציאל לחזרתיות ממקור ברור, כגון מציאות אקראיות, מתנות אישיות שלא ניתנה תמורה בגינן, ופיצויים שונים כגון בגין עוגמת נפש והטרדה מינית (ראו גם: רפאל – מס הכנסה, בעמ' 65; וכן ראו ההפניות בפס' 17 לעיל). הכנסות אלו אינן צומחות מעץ המסוגל להצמיח פירות, אלא הן תוצאה של אירוע אקראי שלא דרש מאומה ממקבל ההכנסה. ישנה הכרה בכך שעשוי להתעורר קושי במבחן החזרתיות הפוטנציאלית של מקור ההכנסה, שכן אף