33. סבורני כי אף מבחן התמורה בענייננו מחזק את המסקנה שהכספים שקיבלו המערערים מהווים הכנסה ממשלח ידם כחוקרים באקדמיה. בית המשפט המחוזי סקר בהרחבה את התמורה שניתנה מצד המערערים למוסדות, לצורך קבלת הכספים, וקבע מספר ממצאים עובדתיים המתבססים על עדויות המערערים, ועל מסמכי הפנייה ששלחו המוסדות למערערים. לא מצאתי כי יש מקום להתערב בממצאים אלו, ולטעמי כדין נקבע כי המערערים נתנו תמורה עבור הכספים שקיבלו מהמוסדות. עולה כי תמורה זו הייתה מורכבת ממספר מרכיבים שיוצגו כעת כגון בלעדיות, תוצר, ומעורבות, אשר אומנם השתנו מעט ממערער למערער, אך הבסיס המרכזי להם זהה. בסיס זה, המשותף לכל מרכיבי התמורה, הוא גם בתרומה למוניטין המוסדות, בעצם זיהויים של המערערים עם פעילות המוסדות, שכאמור אך זה עתה פתחו את שעריהם. זאת יחד עם
--- סוף עמוד 32 ---
התרומה למטרתם המחקרית הכללית של המוסדות כמכוני מחקר אקדמיים, בקידום ידע בתחומים שונים.
34. מרכיב התמורה הראשון הוא בבלעדיות שבהתחייבות המערערים שלא לעסוק בתקופה הרלוונטית בעיסוקים נוספים מלבד המחקר. פרופ' קרצמר עצמו העיד כי: "על פי תנאי המכון אסור היה לי לעבוד במקום אחר" (בעמ' 24 לפרוטוקול בית משפט קמא). פרופ' בר אף ביטל את תכניתו ללמד באוניברסיטת קולומביה לטובת השהייה במרכז תקווה בתקופה הרלוונטית (עמ' 31 לפרוטוקול בית משפט קמא). יצוין כי פרופ' בר טען שעצם שהותו במילואים במשך כשמונה שבועות מתוך התקופה הרלוונטית מעידה על היעדר בלעדיות ביחס לתכנית, והיעדר התחייבות מצדו שלא ליטול מחויבות נוספת. איני סבור כי יש בכך בכדי לגרוע מהמסקנה הכללית שהמוסדות ציפו כי המערערים לא ייטלו מחויבויות נוספות, שכן עבור משרתים בשירות מילואים פעיל, השירות הינו חלק בלתי נפרד מכל עיסוק באשר הוא, כך שגם עובד במשרה מלאה המחויב אליה באופן מוחלט, נקרא לשירות מילואים מעת לעת.
מרכיב התמורה השני הוא בתוצר שהמוסדות ציפו מהמערערים להפיק בתקופה הרלוונטית. במכתבי הפנייה של מרכז תקווה לפרופ' בר ופרופ' קרצמר נכתב כי הם מצפים למשהו מוחשי כגון מאמר או השלמת ספר שיהיה ניתן לפרסם באתר המרכז אם יהיה מתאים לכך. המוסדות אף פרסמו טיוטות מאמרים של שלושת המערערים, באופן המלמד כי תוצר כלשהו היה חלק ממערכת היחסים בין המוסדות למערערים. אומנם נטען כי טיוטת המאמר של פרופ' בר פורסמה בטעות, ולאחר מכן הוסרה מהאתר בליווי התנצלות. ברם אין הדבר גורע מהיכולת להסיק מהפרסום על תפיסת המוסד את מערכת היחסים ואת ציפייתו מהמערער להפקת תוצר. אינני מתעלם מכך שהתמורה בדמות תוצר לא הוגדרה במפורט – למשל דרישה לכתוב כך וכך מאמרים – אך עולה מהחומר ומקביעותיו של בית משפט קמא כי הייתה ציפייה, גם לנוכח השם האקדמי של המערערים, כי יתרמו במידה זו או אחרת.