מרכיב התמורה השלישי הוא במעורבות המערערים בפעילויות שונות במסגרת החיים האינטלקטואלים של המוסדות. ממכתב הפנייה לפרופ' קרצמר ניתן ללמוד על ציפייה במעורבות הכוללת נוכחות בארוחות צהריים, פורומים בהם יוצגו מחקרי המשתתפים בתכנית, ופעילויות נוספות. פרופ' שרמר למשל העביר הרצאה במרכז תקווה ביחס לספר שכתב. פרופ' בר הציג את עיקרי מחקרו בפורום במרכז תקווה, והשתתף בהרצאות ובסמינר מחלקתי של מרכז תקווה. המערערים ניסו להציג את
--- סוף עמוד 33 ---
השתתפותם בפועל בחיים האינטלקטואלים של המוסדות כמזערית, וחסרת חשיבות, אולם השתתפות כזו הייתה חלק מהתנאים והציפיות לקבלת הכספים.
35. אתייחס עתה לשלוש נקודות נוספות העולות מטענות המערערים. הראשונה היא ביחס לטענת המערערים כי ציפיות המוסדות לבלעדיות, תוצר, ומעורבות כמתואר, היו בגדר שיח ערכי-אתי, ולא בגדר התחייבות משפטית, ועל כן לא ניתן להסיק מהן לגבי תמורה שניתנה עבור הכספים. כראיה לכך ניסו המערערים להצביע על העובדה שהם לא עמדו בפועל בציפיות אלו. אין לקבל טענה זו, מהסיבה שטיב היחסים בין מוסדות אקדמיים לבין חוקרים עשוי לבוא לידי ביטוי גם בהסדרה פחות פורמלית, כפי שעולה מחלופות המכתבים בין המוסדות למערערים. אין הכרח שייערכו חוזים משפטיים הדוקים על מנת לקבוע כי תשלום שניתן מהווה הכנסה, בין היתר מאחר שניתנה תמורה עבורו.
הנקודה השנייה היא במישור הראייתי ביחס למכתב חשב אוניברסיטת NYU, בו נכתב שהתשלום אינו נוגע למתן שירות כלשהו לאוניברסיטת NYU. המערערים טענו כי שגה בית משפט קמא בכך שלא נתן משקל למכתב זה, בין היתר בהיותו רשומה מוסדית, וכי הכתוב מלמד כי לא ניתנה כל תמורה מצד המערערים בעבור הכספים. כמו בית משפט קמא אף אני סבור כי אין בדברי החשב במכתבו בכדי ללמד האם מבחינת דיני המס בישראל הכספים שקיבלו המערערים עולים לכדי הכנסה, אם לאו. דבריו של החשב במכתבו אינם מחייבים כמובן את הערכאות השיפוטיות, ואף אם שני צדדים מצהירים שסכום מסוים לא ניתן כתמורה לשירות – אין הכרח כי כך הדבר. הבדיקה חייבת להיות עניינית ומהותית.
הנקודה השלישית הינה פרטנית ונוגעת לעניינו של פרופ' שרמר בלבד. מכתב הפנייה אל פרופ' שרמר לא הוגש על ידו, ועל כן היה קשה ללמוד על ציפיות המוסד ממנו במהלך התקופה הרלוונטית. פרופ' שרמר טען בערעורו כי בית משפט קמא ייחס לו היבטים שהיו אומנם רלוונטיים ביחס לשני המערערים האחרים, כגון הציפייה כי לא יעסקו במהלך התקופה בעיסוקים אחרים, וכי יהיה תוצר מוחשי בסוף התקופה – אולם ציפיות אלו לא הוכחו ביחס אליו. אכן ישנו קושי מסוים העולה בעניין זה מפסק דינו של בית משפט קמא, אך אני סבור כי העובדה שפרופ' שרמר התארח במרכז תקווה – אותו מרכז בו התארח פרופ' בר, ובמסגרת אותה התכנית – מאפשרת ללמוד על ציפיות דומות גם ממנו. קשה לקבל טענה לפיה הייתה גזירה שונה לחלוטין בין פרופ' בר