בית משפט קמא דחה את עמדת המערערים לפיה על אף שקיבלו "סכומי כסף בלתי מבוטלים ... לא ניתנה מצידם תמורה כלשהי והכספים הוענקו להם לשם תרומה להתפתחותם המקצועית והחינוכית בלבד". תחת זאת סבר, כי "היה למוסדות הנ"ל עניין רב למשוך את המערערים, בעזרת תשלום כספים ומתן תנאים משובחים, להשתתף בתוכניות החדשות, בשנה הראשונה לפתיחת שערי המוסדות".
26. מסקנה זו של בית משפט קמא אינה מקובלת עליי, וזאת משני טעמים.
הטעם הראשון הוא נורמטיבי. הפרשנות שנתן בית משפט קמא למונח "תמורה" היא הפוכה לגמרי מהגדרת מונח זה בתיקון 182 לפקודה, וממילא היא סותרת את רוח
--- סוף עמוד 46 ---
הפקודה והנחיות המשיב כפי שבאו לידי ביטוי בחוזר, ביניהן ההנחיה כיצד לנהוג בקשר למיסוי מלגות בשומות שנערכו לפני שנת 2010, כבעניינם של המערערים.
הטעם השני הוא עובדתי. לאחר שעיינתי בחומר הראיות כולו, אני סבור כי בנסיבות העניין לא ניתן לקבוע שהמערערים נתנו שירות או תמורה למכונים בגין המלגות שקיבלו.
להלן אבאר שני טעמים אלו כסדרם.
הטעם הראשון: הפרשנות הנורמטיבית שנתן בית משפט קמא למונח "תמורה" היא שגויה
27. הטעם הראשון העומד בבסיס מסקנתי, לפיה קביעת בית משפט קמא אודות התקיימותו של יסוד התמורה הינה שגויה, נעוץ בפרשנות שנתן בית המשפט למונח "תמורה". כאמור, בית המשפט קבע כי יסוד התמורה התממש, בין היתר, בציפיית המוסדות לפיה המערערים לא יעסקו בפעילות נוספת, וכן בציפיית המוסדות לפרסם את תוצרי המחקר של המערערים בתום תקופת המלגה. ואולם, כזכור, תיקון 182 לפקודה הדגיש במפורש כי התחייבות של החוקר להקדיש את מרב מרצו וזמנו למחקר, וכן שימוש במחקר על ידי מוסד המחקר שמעניק לחוקר את המלגה, לא ייחשבו לתמורה. כלומר, גם אם נכונה מסקנתו העובדתית של בית משפט קמא, הרי שהפרשנות שנתן ליסוד התמורה מנוגדת להגדרת המונח בתיקון לפקודה. על אף שהתיקון לא חל בעניינם של המערערים, כפי שראינו, הנחיות המשיב הן שיש להקיש ממנו גם על מלגות שניתנו קודם לחקיקתו, וממילא המשיב עצמו לא הציג בפנינו פרשנות אחרת למונח תמורה.
לנוכח זאת, אני סבור כי קביעתו של בית משפט קמא, לפיה המערערים נתנו תמורה עבור המלגות, הינה שגויה.
הטעם השני: הראיות אינן מלמדות על מתן תמורה
28. הראיות המרכזיות שעליהן ביסס בית משפט קמא את מסקנתו בנוגע לציפיות מכוני המחקר מן המערערים, הינן מכתבי ההזמנה של מכוני המחקר. המערערים, מנגד, ביקשו להסתמך על מכתבי מנהל מחלקת השכר של האוניברסיטה, בהן הובהר כי הם