הדברים אמורים גם ביחס להעדתו של פרופ' הלברטל, שכן גם למשיב היו טענות בדבר ציפיותיהם של ראשי מכוני המחקר מהמערערים, וכן טענות בדבר כוונותיהם של ראשי המכונים בהזמנתם של המערערים דווקא, מבין אקדמאים רבים, להשתתף בתוכניות העמיתים.
יש לציין בהקשר זה כי היה אף ביכולתו של בית משפט קמא להורות על הזמנתם של פרופ' ויילר ופרופ' הלברטל למסור עדות בהליך שבפניו, לפי הוראות
--- סוף עמוד 51 ---
סעיף 258יג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לו סבר כי עדויות אלו היו הכרחיות לצורך הכרעה במחלוקת.
37. המערערים מצידם, ביקשו להסתמך על מכתבים שקיבל כל אחד מהם ממנהל מחלקת השכר של אוניברסיטת ניו יורק (המתייחסים לשנות המס 2009 ו-2010), אשר בכולם נכתב כך:
"Payment of this training grant or fellowship does not involve the provision of services to NYC, but rather represents a stipend while you are in training or conducting research for your professional and educational development".
המערערים ביקשו ללמוד מנוסח זה של המכתב על עמדתם המוצהרת של מכוני המחקר, לפיה המלגה נועדה אך ורק לפיתוח האקדמי והמקצועי שלהם, ולא ניתנה עבור שירות כלשהו לאוניברסיטה או למכוני המחקר שלה.
38. בית משפט קמא לא קיבל פרשנות זו של המערערים, תוך שקבע, כי:
"הסתמכות זו על המכתבים הנ"ל, לוקה בשניים. ראשית, כותב המסמך לא הובא לעדות ולא נחקר על תוכנו של המכתב. שנית, לא מפי איש כספים באוניברסיטת ניו יורק, נלמד על פרשנות המונח 'תמורה' בדין המס הישראלי".
ואולם, קביעה ראייתית זו מנוגדת להוראות הדין בערעורים בענייני מס הכנסה. מקובלת עלי טענת המערערים, לפיה הגשת המסמך גם מבלי העדתו של עורך המסמך מתאפשרת לפי תקנה 10(ב) לתקנות בית המשפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), תשל"ט-1978, המורה כי:
"בית המשפט יתיר הבאת ראיה עליה ביסס המשיב את שומתו או המערער את הדו"ח שהוגש על ידיו או את הטענות שהשמיע על פי סעיף 147(ג) לפקודה, גם אם ראיה כזו לא היתה קבילה בבית משפט בדיון בהליך אזרחי".
המכתבים האמורים צורפו לתצהיריהם של המערערים בהשגה שהגישו לפקיד השומה, ומשכך, בכוחו של המשיב היה לחקור את המערערים על תוכנם. משלא עשה
--- סוף עמוד 52 ---
כן, ומשהמכתבים נזכרו אף בתצהיריה של המפקחת מטעם המשיב (תוך שלא נטען דבר באשר לקבילות המכתבים, ראו למשל סעיף 38 לתצהירה של שירה כרמי בעניין פרופ' קרצמר), אין באי-העדתו של עורך המסמך בלבד כדי לבטל את משקלם הראייתי.