53. במשך תקופת זמן של שנתיים וחצי לאחר חזרתו ארצה, כתב פרופ' בר טיוטת מאמר חדש, ושלח אותה לפרופ' ויילר, לקבלת הערותיו, "באופן אישי", כהגדרת פרופ' בר (סעיף 16א להודעת הערעור). טיוטה זו הועלתה בטעות לאתר האינטרנט של מכון
--- סוף עמוד 56 ---
המחקר במהלך שנת 2013, למרות בקשת פרופ' בר שלא לפרסמה. בחודש יוני 2014 הורדה טיוטת המאמר מן האתר, לבקשת פרופ' בר. בתצהירו לבית משפט קמא ציין פרופ' בר כי הטיוטה טרם הבשילה לכדי מאמר אקדמי הראוי לפרסום (סעיף 9 לתצהיר; עמ' 36 לפרוטוקול הדיונים מיום 19.6.2016).
סיכום ההתייחסות לנסיבות העובדתית בעניינם של המערערים
54. סקירת הנתונים העובדתיים לעיל, מלמדת כי המערערים לא נתנו למכוני המחקר מוצר מוחשי (something tangible""), שכן אף אם בשני מקרים הועלתה טיוטת מאמר לאתרי האינטרנט של המכונים בהסכמת המערערים (במקרה של פרופ' בר היה מדובר כאמור בטעות), הרי שהיה זה תוצר שאינו מוגמר, ופרסומם האקדמי של המאמרים כלל לא נעשה במסגרת מכוני המחקר או בבמה אחרת של אוניברסיטת ניו יורק. זכויות היוצרים על המאמרים לא יוחסו מעולם למכוני המחקר או לאוניברסיטת ניו יורק. עיון במאמר שפרסם פרופ' קרצמר, אשר צורף לתצהיר שהגיש לבית משפט קמא, מעלה כי פרופ' קרצמר אף לא הודה למכון המחקר על המלגה בתקופת העבודה על המאמר, דבר המלמד אף הוא על היעדר קשר מובהק בין המלגה לבין התוצר הסופי של מחקרו של פרופ' קרצמר.
55. יש לציין עוד כי מכוני המחקר לא פיקחו בשום אופן על התקדמות מחקרם של המערערים ולא התערבו בבחירת התכנים או במות הפרסום שבהם יוצגו המאמרים.
כעולה מהנסיבות העובדתיות שתוארו לעיל, פרופ' בר כלל לא כתב מאמר בנושא אותו הציג בפני עמיתיו בעת שהותו במכון; פרופ' קרצמר כתב את המחקר עבור גורם אחר – הקרן הגרמנית – אשר מימנה את המחקר; ואילו פרופ' שרמר סיים את העבודה על מחקרו ופרסמו כמאמר זמן רב לאחר תום התקופה בה שהה בניו יורק.
56. כמו כן, על סמך העובדות שפורטו, לא ניתן לקבוע כי בהצגה הבודדת של מחקרם בפני קבוצת העמיתים של מכוני המחקר מילאו המערערים דרישה להשתתפות "בחיים האינטלקטואלים של המוסדות ושל אוניברסיטת ניו יורק", כקביעת בית משפט קמא. בהקשר זה, מקובלת עליי עמדת המערערים, כנטען בפנינו, לפיה הצגת המחקר בפני עמיתי מכוני המחקר נעשתה בעיקר לצורך קבלת הערות שישפרו את המחקר, כמקובל בעולם האקדמי, ולא לצרכיהם של מכוני המחקר או מתוך רצון לתת להם שירות כלשהו. אשר להשתתפות באירועים אחרים, המערערים כולם הדגישו כי היו