--- סוף עמוד 57 ---
חופשיים לבחור כרצונם באילו הרצאות, כנסים וסמינרים ישתתפו, על פי תחומי העניין שלהם, וכי מעולם לא נבדקה או נאכפה נוכחותם באירועים מטעם מכוני המחקר או מטעם האוניברסיטה.
57. לבסוף, אף אם המערערים שהו במשך מרבית התקופה בניו יורק, נוכחותם במכוני המחקר עצמם לא נאכפה. כפי שהעידו, הם לא נדרשו לדווח על היעדרות מהמכונים, אף כאשר נסעו לישראל לתקופות ממושכות. מקובלת עליי בעניין זה טענתו של פרופ' קרצמר, לפיה אין לראות בהתחייבותו שלא לעבוד במקום אחר משום מתן תמורה למכוני המחקר, אלא רק ביטוי לכך שמטרת המלגה היתה לאפשר לו להקדיש את כל זמנו ומרצו למחקר.
58. לטעמי, אין די בקביעה כי למכוני המחקר היתה ציפייה להתממשות שלושת התנאים האמורים בפסק דינו של בית משפט קמא – הצגת מוצר מוחשי, השתתפות בחיים האינטלקטואלים של המוסדות, ושהות המערערים במוסדות מבלי שייטלו על עצמם מחויבויות נוספות – כדי ללמד על קיומה של תמורה מצד המערערים. משלא התחייבו המערערים עצמם ליתן תמורה כלשהי, אם בדמות שלושת האופנים שתוארו בפסק דינו של בית משפט קמא, ואם בדרך אחרת, ומשלא מילאו בפועל אחר דרישות כלשהן של מכוני המחקר – אין די בציפייה לבדה כדי למלא אחר מבחני התמורה.
59. ודוק: אין בידי לקבל את טענת המשיב, לפיה לא נערך הסכם בכתב עם המערערים, המפרט את התחייבויותיהם למכוני המחקר, בשל כך שלא היה בו צורך, במעמדם של המערערים. לו היו למכוני המחקר ציפיות ברורות ומפורשות ממקבלי המלגה, אשר מהוות תנאי לקבלת המלגה, חזקה על המכונים שהיו מעלים אותן על הכתב באופן מוגדר אשר אינו משתמע לשני פנים. היעדרו של הסכם כזה; היעדרה של התחייבות מפורשת מצד המערערים להגשים את ציפיותיהם של מכוני המחקר; ואי-נקיטת צעדים מצד מכוני המחקר כדי לאכוף את הגשמת ציפיותיהם ולממש את פירות מחקרם של המערערים, מלמדים דווקא כי ציפיותיהם של מכוני המחקר לא היו מובהקות, ולא די בהן כדי להצביע על מתן תמורה מצד המערערים.
60. סיכומם של דברים עד כה, אני סבור כי הקביעה לפיה נתנו המערערים תמורה בגין המלגה שקיבלו ממכוני המחקר, שגויה הן מהבחינה העובדתית הן מהבחינה המשפטית. לטעמי, אין די בעצם קיומה של ציפייה מצד מכוני המחקר לקבלת תוצר
--- סוף עמוד 58 ---
מוחשי; לכך שהמערערים ישתתפו בחיים האינטלקטואליים של מכוני המחקר; ולכך שהמערערים ישהו בניו יורק ולא יטלו על עצמם מחויבות אחרת, כדי ללמד על מתן תמורה מצד המערערים למלגה שקיבלו. משלא ניתנה תמורה עבורן, לא ניתן לקבוע כי המלגות מהוות הכנסה מעסק או ממשלח יד, לפי סעיף 2(1) לפקודה, כעמדת המשיב.