--- סוף עמוד 62 ---
לסיכום, אני סבור, כי בהיעדר "מקור" בפקודה, לא ניתן לקבוע כלל גורף, וכל מקרה ייבחן לגופו על פי נסיבותיו.
ש ו פ ט
השופט ג' קרא:
1. השאלה העומדת להכרעה הינה האם מלגה שקיבלו המערערים ממכון מחקר של אוניברסיטת ניו יורק (להלן: מוסד המחקר) בשנת המס 2010-2009 מהווה מקור הכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה) המחויבת בתשלום מס הכנסה.
2. בית המשפט קמא קבע כי המלגה שקיבלו המערערים נכנסת להגדרה שבסעיף 2(1) לפקודה "ברור כי מחקר אקדמי הינו בבחינת משלח ידם של המערערים..." ומשצמחה ממנו הכנסה הרי הוא מקור הכנסה שניתן למסותו על-פי דין.
בהתחשב במסקנתו האמורה, לא נדרש בית המשפט קמא לשאלה אם הכנסה זו יכולה להיכנס לגדר החלופה שבסעיף 2(10) לפקודה המכונה סעיף עוללות. את מסקנתו כי מדובר במקור הכנסה ממשלח יד נימק בית המשפט בכך שהמערערים נתנו תמורה לקבלת המלגה מהאוניברסיטה. את התמורה ראה בית המשפט קמא בכך שהייתה צפייה מטעם האוניברסיטה כי המערערים יגישו "מוצר מוחשי" כדוגמת מאמר שיתפרסם באתר האוניברסיטה; צפייה כי המערערים ישתתפו בחיים האינטלקטואליים והחברתיים של האוניברסיטה; כי המערערים לא יטלו על עצמם התחייבויות אחרות בתקופת המחקר.
3. חברי השופט נ' הנדל תמך בפסק דינו של בית המשפט קמא וקבע כי "בענייננו, אף עולה כי [המערערים – ג'.ק] הוזמנו להתארח במוסדות האקדמיים בכובעם כחוקרים באקדמיה... ולא כמעשי אישי המנותק ממשלח ידם בישראל". מכאן כי קבלת המלגה נבעה ממשלח ידם של המערערים – הכנסה ממקור של משלח יד הנכנסת לגדר סעיף 2(1) לפקודה. לביסוס מסקנתו זו נדרש השופט נ' הנדל למבחן התמורה ולמבחן הזמן וקבע בהתייחסו לסוג המלגה הספציפי בענייננו כי מדובר במלגה שניתנה "כצופה פני עתיד בגין שירותם במוסדות... ולא כצופי פני עבר – כפרס על פועלם אשר אינו
--- סוף עמוד 63 ---
תלוי בהתחייבות או בדבר אחר..." וכי אין מדובר במלגת מתנה, אלא בהכנסה בעלת מקור. עוד קבע כי המערערים "נתנו תמורה עבור הכספים שקיבלו מהמוסדות... כגון בלעדיות, תוצר ומעורבות" כשלמרכיבי התמורה הנ"ל הוא הוסיף גם את "התרומה למוניטין למוסדות בעצם זיהוים של המערערים עם פעילות המוסדות". עוד הוסיף וציין בפסקה 36 לחוות דעתו "אף אם המסקנה הייתה שהכספים לא הופקו במסגרת משלח ידם של המערערים לפי סעיף 2(1), לטעמי היה מדובר עדיין בהכנסה חייבת לפי סעיף 2(10)..."