--- סוף עמוד 21 ---
34. העובדת מוסיפה כי צדק בית הדין גם בסעדים עליהם הורה. אין זה נכון שלא טענה בכתב התביעה שעל החברה היה לזקוף לזכותה את היותה אדם עם מוגבלות, שכן פירטה בהרחבה במסגרת כתב התביעה את היקף חובות המעסיק מכוח החוק בעת פיטורי צמצום, לרבות הבאה במסגרת שיקוליו את עובדת היותו של עובד "אדם עם מוגבלות", ועמדה על כך שהחברה נמנעה מלקיים את חובותיה מכוח החוק כלפיה. אשר למידתיות הסעד מדגישה העובדת, כי לא זכתה לשימוע כדין בשום שלב. פנייתה לשמיר נעשתה מיוזמתה, ורק בדיעבד ראתה בכך החברה כ"שימוע". גם כאשר נציגות העובדים ביקשה שימוע בעל פה, סירבה לכך החברה. זאת ועוד - גם אם נניח כי הכללתה המקורית ברשימת הפורשים נעשתה בתום לב (וגם לכך הובאו ראיות הפוכות), הרי שלאחר מכן פעלה החברה בשרירות לב מוחלטת, סירבה לדון בטענותיה, סירבה לבחון אם קיימת מניעה חוקית לפיטוריה ואף סירבה לכנס את הוועדה הפריטטית שנועדה לצורך כך. משמעות הדברים היא כי פוטרה שלא כדין, בניגוד לחוק ולהסכם הקיבוצי, ולכן הסעד הראוי - והנדרש לצורך הגשמת תכליתו של החוק - הוא החזרה לעבודה. קל וחומר, במצב בו לא הועלו כל טענות כנגד תפקוד העובדת והיותה מועילה ותורמת לחברה, וכאשר ברור שלאור גילה ומצבה הרפואי - סיכוייה למצוא עבודה חלופית נמוכים ולכן לא די בפסיקת פיצוי כספי. אף אין הצדקה להתערב בפיצוי בגין הנזק הלא-ממוני שנפסק לה, ומשקף את הפגיעה בה. קל וחומר, כאשר החברה סירבה לאחר הפיטורים לשלם לעובדת את הפנסיה המוקדמת נוכח הגשת התביעה על ידה והביאה אותה לחרפת רעב, במטרה לשבור את רוחה ולמנוע ממנה לעמוד על זכויותיה.
העובדת מדגישה כי ההצעה שהוצעה לה במהלך שנת 2013 לעבור לתפקיד אחר הוצעה זמן רב לפני שנוהל המו"מ הקיבוצי בנוגע לפיטורי צמצום בחברה, וממילא לא ניתן לראות בהצעה זו כמילוי חובתה של החברה לבחון חלופות העסקה לפיטוריה בשנת 2015. אשר להצעות למשרות חלופיות שהועלו על ידי העובדת עצמה ונציגות העובדים - החברה אך קבעה באופן שרירותי כי אין אפשרות לאייש את התפקידים הללו באמצעות העובדת, הא ותו לא.
35. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (להלן: הנציבות) צורפה להליך הערעור לבקשת העובדת לצורך השמעת עמדתה, והגישה חוות דעת מטעמה. במאמר
--- סוף עמוד 22 ---
מוסגר נציין כי החברה ביקשה את הוצאת חוות הדעת מהתיק, אך לא מצאנו לכך הצדקה. וזו עמדת הנציבות: