--- סוף עמוד 31 ---
המטרה ומורכבות התופעה, ספק אם תימצא הגדרה שאינה סובייקטיבית". בדומה לכך הוסבר בספרות כי מוצדק לפרש את ההגדרה באופן רחב, על מנת להתמקד "בהבניה החברתית, ולא בלקות ובהגדרתה הרפואית" (מור, בעמ' 120).
46. במקביל להגדרה רחבה זו קיימות גם הגדרות צרות יותר בצו ההרחבה; בסעיף החוק העוסק ביעד ייצוג הולם אצל מעסיק ציבורי גדול; ובסעיף 15א' לחוק המינויים ביחס למכסות בשירות המדינה. ההגדרות בצו ההרחבה, המתייחס כולו לחובת הייצוג ההולם, פורטו בסעיף 25 לעיל. באופן דומה, את "יעד הייצוג ההולם" בהתייחס למעסיקים ציבוריים גדולים (כהגדרתם בסעיף 9ב' לחוק) וכן בשירות המדינה לא ניתן למלא באמצעות כל "אדם עם מוגבלות" בהתאם להגדרה הרחבה שבסעיף 5 לחוק, אלא נדרש כי לפחות 5% מקרב העובדים יהיו עובדים עם "מוגבלות משמעותית" (ההגדרה לכך מצויה בסעיף 9ב' לחוק ובחלק א' לתוספת הרביעית לו, ולפיה עובד או מועמד לעבודה עם מוגבלות משמעותית הוא מי שנקבעה לו נכות של 40% לפחות על ידי גורם שהוסמך לאשר נכות לפי כל דין; מי שהוכר כזכאי לשכר מינימום מותאם; מי שהוכר כזכאי לשירותי רווחה מחמת מוגבלותו בידי האגפים הרלוונטיים במשרד הרווחה והשירותים החברתיים; או מי שנקבעה לו נכות של 20% לפחות ובנוסף לכך הוכר כזכאי לשיקום תעסוקתי על ידי אחד הגופים או מכוח אחד החוקים המנויים בתוספת).
המחוקק הבחין לפיכך בין "אדם עם מוגבלות" כהגדרתו בסעיף 5 לחוק, שהגנת החוק פרושה עליו בכל הנוגע לאיסור אפליה בתעסוקה, איסור אפליה במקומות ציבוריים ושירותים ציבוריים, הבטחת נגישות של מבנים, תחבורה ציבורית ומקומות ציבוריים, הבטחת נגישות של שירותים ומידע וכיו"ב, לבין מי שיכול להיכלל במכסות ה"ייצוג ההולם" כאשר הן קבועות כיעד קונקרטי וניתן למדידה (ליתרונות ולחסרונות של שיטה זו ראו אצל אלבין ומור, בעמ' 106). עוד יש להבחין בין ההגדרות שבחוק לבין הקריטריונים להגדרת נכה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט - 1959, או חוקים דומים, ואין זהות בין ההגדרות השונות שנועדו לתכליות אחרות.
47. כלל האמור לעיל מלמד כי מקובלת עלינו עמדת העובדת, שנתמכה בעמדת הנציבות, ולפיה תכלית החוק מצדיקה לפרש בגמישות ובהרחבה את ההגדרה של
--- סוף עמוד 32 ---
"אדם עם מוגבלות" כמשמעותה בסעיף 5 לחוק. בהתאם, אין צורך במוגבלות "חמורה"; אין רלוונטיות לקביעה או אי קביעה של אחוזי נכות מכוח חוק הביטוח הלאומי; אין צורך לעמוד בתנאים הנוקשים שנקבעו בחוק ובצו ההרחבה לצורך מכסות הייצוג ההולם; אין דרישה הכרחית להצגת אישור רפואי של רופא תעסוקתי או אחר הקובע במפורש כי מדובר ב"אדם עם מוגבלות" (אם כי יידרשו דרך כלל מסמכים רפואיים לצורך הוכחת הלקות והשלכותיה); ודי בהשפעת הלקות על תחום חיים עיקרי אחד, שאינו חייב להיות תעסוקה. לא בכדי מתייחסת ההגדרה בסעיף 5 ל"תחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים", וממילא אין הכרח כי הקשיים יבואו לידי ביטוי בעבודה, גם אם ההגנה המבוקשת קשורה בתחום התעסוקה. גם עובד המתפקד באופן מלא ומיטבי במסגרת העבודה, אך תפקודו מוגבל באופן מהותי בתחום חיים עיקרי אחר, ייכלל לפיכך במסגרת ההגדרה.