כן מקובלת עלינו אזהרתה של המלומדת ד"ר שגית מור מן "הנטייה לתחום את מעגל הנהנים מן החוק ולכלול ביניהם בעיקר אנשים עם לקויות נראות לעין, לקויות שמשויכת להן סטיגמה חמורה, לקויות שמגובות במסמך של אבחון רפואי ובעיקר לקויות שנתפסות כ'חמורות'" (מור, בעמ' 120), שכן גם מי שדרגת מוגבלותו "קלה" יכול לחוות את ההבניה החברתית של מוגבלות. אף בדו"ח הנציבות הודגש כי גם אנשים שמוגבלותם מתונה "הם בעלי הכנסה, השכלה ושיעורי תעסוקה נמוכים בהרבה מאלה של אנשים ללא מוגבלות... פערים אלו מצביעים בבירור על השתלבותם הבלתי מספקת של אוכלוסיות אלו במעגלי החיים בחברה". על הצורך בפרשנות רחבה של ההגדרה ניתן ללמוד גם מהניסיון האמריקאי, בו חוקק בשנת 2008 תיקון ל - ADA, והודגש בו כי נועד לתקן פסיקות שפירשו בצמצום יתר את ההגדרה וכי יש לפרשה באופן רחב. במסגרת זו הובהר בתיקון, בין היתר, מבלי לשנות את ההגדרה (שנותרה דומה מאוד לזו שבחוק הישראלי), כי די בהגבלה על תחום חיים אחד; כי אין לפרש את ההגדרה כמחייבת שלילה מוחלטת של היכולת הרלוונטית או הגבלה חמורה או משמעותית שלה; כי גם ליקוי אפיזודי או בהפוגה ייחשב כמוגבלות ככל שהוא עומד בהגדרה בתקופות בהן הליקוי פעיל; וכי אין לקחת בחשבון אמצעים מתקנים בעת בחינת השלכותיה של הלקות, למעט משקפיים ועדשות מגע (והשוו להגדרה בחוק הבריטי, שכיום כלולה במסגרת ה - Equality Act 2010; מחייבת השפעה ניכרת
--- סוף עמוד 33 ---
וארוכת טווח על היכולת לבצע את פעולות היום-יום; וגם היא מפורשת בהרחבה לפי ה - Guidance שהוציא לצורך כך המשרד לענייני מוגבלות בבריטניה).
48. במקביל לקביעתנו כי יש לפרש את ההגדרה באופן רחב וגמיש על מנת להגשים את תכלית החוק, עדיין לא ניתן להתעלם לחלוטין מתוכנה של ההגדרה, כפי שנקבעה על ידי המחוקק ומהווה את "שער הכניסה" לחוק כולו. יש לזכור בהקשר זה כי קיים ספקטרום רחב שהרי "אין בנמצא בני אדם מושלמים. כל אחד מוגבל במידה כלשהי" (בג"צ מחמלי). אחוזים ניכרים באוכלוסייה סובלים מלקות כזו או אחרת, קבועה או זמנית, פיסית, חושית, קוגניטיבית, שכלית או נפשית, החל מקוצר ראייה המחייב הרכבת משקפיים, דרך מצבים בריאותיים כרוניים, עבור במחלות ומוגבלויות בדרגות חומרה שונות ועד מצבים של שיתוק מוחלט או מצב וגגטיבי והטווח העצום שביניהם. לא כל בעיה בריאותית מפריעה או מפריעה מאוד לתפקוד השוטף, ויש גם אנשים עם בעיות בריאותיות, לרבות כרוניות, אשר מדווחים כי הבעיה "לא כל כך מפריעה להם או כלל אינה מפריעה" (דו"ח הנציבות, בעמ' 18).