גם אם היינו יוצאים מנקודת הנחה כי בדיקות הסקר הובאו בפני החברה (ובית הדין האזורי נמנע מקביעה עובדתית כזו), אנו סבורים כי אין בהן כדי ללמד על היות העובדת "אדם עם מוגבלות". עצם אזכור המילה "פיברומיאלגיה" אין משמעה באופן אוטומטי כי מדובר באדם עם מוגבלות כמשמעו בחוק, בדיוק כשם שעצם אזכור בעיית השמיעה באוזן ימין אינו מלמד על כך. ככל שהעובדת סברה שהיא "אדם עם מוגבלות" וביקשה ליהנות מאחת ההגנות הנקובות בחוק, היה עליה לפיכך לציין זאת באזני החברה.
62. אשר לקביעה כי לחברה הייתה ידיעה פוזיטיבית כי העובדת היא "אדם עם מוגבלות" מעצם אזכור המילים "וההיסטוריה הרפואית שלי" במכתבה מיום 3.6.15 ואף אזכור היותה חולה בפיברומיאלגיה בשיחתה עם טל מיום 4.6.15 - לא
--- סוף עמוד 45 ---
שוכנענו כי בנסיבות העניין די היה ב"רמזים" אלה מצד העובדת כדי להבהיר לחברה שלפניה "אדם עם מוגבלות" כמשמעותו בחוק (וזאת גם אם היינו סבורים שמצבה של העובדת אכן מכניסה לגדר ההגדרה).
אשר למכתב מיום 3.6.15 - לא הייתה בו כל אינדיקציה לבעיה רפואית כלשהי בזמן הווה, ואיננו סבורים כי החברה אמורה הייתה "להרים את הכפפה" ולחקור בדבר טיבה המדויק של ה"היסטוריה הרפואית" שהוזכרה במכתב באופן כוללני, תוך פגיעה בפרטיותה של העובדת. אשר לשיחה עם טל - טל הבהירה בתצהירה כי הגם שהעובדת סיפרה לה, במהלך פגישתן מיום 4.6.15, כי היא חולה בפיברומיאלגיה, הדגישה כי המחלה אינה מפריעה לה לעבוד ואינה משפיעה על תפקודה השוטף. בחקירתה הנגדית פירטה כי העובדת "ציינה שזה היה לפני מספר שנים... כתוצאה מהטיפולים היא אמרה שיש הטבה... המחלה, לא שהיא לא קיימת אלא שהיא במצב הרבה יותר טוב... היא גם אמרה שהיא יכולה לעשות כל תפקיד ושאפשר לעבות את התפקיד ולתת לה תפקידים אחרים ושהמחלה לא מפריעה" (עמ' 69 לפרוטוקול). עוד ציינה כי "מתוך השיחה שלנו שהייתה חצי שעה כל שיחה, הנושא של המחלה היה אולי שתיים שלוש דקות. דיברנו על זה שהיא אם ומפרנסת שני הורים, שהיא גרושה, שיהיה לה קשה כלכלית. זה היה יותר הנושא ופחות נושא המחלה" (עמ' 72).
בנסיבות אלו, וכאשר עצם אזכורה של מחלת הפיברומיאלגיה אינו מלמד בהכרח שהעובדת היא "אדם עם מוגבלות" - לא מצאנו פגם בהתנהלותה של טל ובכך שלא ביצעה בדיקה מיוזמתה בדבר מהות המחלה. רק ביום 27.7.15 נודע לפיכך לחברה כי העובדת רואה עצמה כ"אדם עם מוגבלות" כמשמעותו בחוק, ובשלב זה סיום יחסי העבודה היה כבר בגדר עובדה מוגמרת מזה כחודש. תיאורטית אמנם ניתן היה עדיין "להחזיר את הגלגל אחורנית", אך החברה הבהירה כי פתיחה בשלב זה של רשימת העובדים הפורשים מכוח ההסכם הקיבוצי - לאחר חודשים ארוכים ומתישים של חוסר ודאות לעובדי החברה - עלולה הייתה ליצור כאוס. נוכח מסקנתנו כי העובדת כלל אינה "אדם עם מוגבלות" אין צורך כי נכריע בכך, ולכן תישאר ב"צריך עיון" השאלה באילו מקרים די בהודעה בדיעבד למעסיק על היות העובד "אדם עם מוגבלות" על מנת לחייב את המעסיק לפעול בהתאם.