פסק דינו של בית הדין האזורי
14. בית הדין האזורי החליט, לאחר שמיעת הראיות, לקבל את התביעה כמעט במלואה. בית הדין ניתח בהרחבה את תכלית החוק והוראותיו השונות, וקבע בין היתר את הדברים הבאים:
"העקרונות המונחים בבסיס פרק התעסוקה בחוק השוויון מבטאים את ההכרה החברתית בכך שמקום עבודתו של אדם איננו רק מקור פרנסה כי אם, פעמים רבות, אמצעי לסיפוק, להגשמה עצמית ולכבוד... אדם שאיננו מצליח להשתלב במקום עבודה בשל מוגבלותו, או שאפשרויות הקידום שלו בעבודה חסומות בפניו בשל מוגבלותו - נתפס בעיני עצמו, כמו גם בעיני הציבור, כבעל ערך נחות המודר מהחברה ונחשב ל"נטל".
אפלייתו של עובד בקידום במקום עבודתו, בשכר, בדרגה, או בתפקיד, מחמת מוגבלותו - יש בה, איפוא, מידה של השפלה ופגיעה בדימוי העצמי... על כן, הפלייתו של אדם עם מוגבלות בקבלה לתפקיד או משרה, או בקידומו במקום עבודתו או בסיום עבודתו פוגעת בליבת כבודו של האדם - המזוהה, בשל מוגבלותו, כפחות ערך...
דברים אלו יפים גם במקום בו פרישתו של עובד מרופדת היטב בתשלומים מחליפי שכר. זכותו של העובד בכלל, ועובד עם מוגבלות בפרט, לעבוד כל עוד הוא יכול ועד גיל הפרישה החוקי, ואין מקום לטענה כי תנאי פרישה מיטיבים גוברים על כך".
--- סוף עמוד 9 ---
15. בית הדין הבהיר כי סעיף 8 לחוק לא רק אוסר על אפליה אלא גם מטיל חובה אקטיבית על מעסיקים ליצור במקום העבודה תנאים שיאפשרו את העסקתם של אנשים עם מוגבלות, כאשר חובה זו אינה מוחלטת וחלה כל עוד אינה מטילה על המעסיק נטל כבד מדי. המבחן הוא של "סבירות ההתאמה, בשים לב למכלול המשאבים המצויים בידי המעסיק". סעיף 9 לחוק קובע את החובה לפעול לקידום ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות, והוראה זו "מטילה על מעסיקים ציבוריים ופרטיים המעסיקים למעלה מ - 25 עובדים, את החובה להנהיג העדפה מתקנת בהעסקת אנשים עם מוגבלויות. העדפה זו מוצאת ביטוי הן בקבלה לעבודה, בקידום עובדים וגם בשלב הפיטורים" (במסקנה אחרונה זו התבסס בית הדין על החלטתו של השופט (כתוארו אז) אייל אברהמי בבש"א (אזורי י-ם) 2968/01 יוסף בלילתי - ג'רוזלם פוסט פבליקיישנס בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע לט ע"ט (2001); להלן: עניין בלילתי).
16. בית הדין הוסיף כי סעיף 13 לחוק מחיל על אנשים עם מוגבלות את סעיף 9(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן: חוק שוויון ההזדמנויות), ולפיו די בכך שהעובד יראה שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו על מנת להעביר את נטל השכנוע למעסיק להוכיח שלא לקח בחשבון את שיקול המוגבלות. עת מדובר בפיטורי צמצום, ההחלטה באה מצרכי המעסיק ולא בשל מחדל או ליקוי בהתנהגות העובד, ולכן די בכך שהעובד מראה שהוא אדם עם מוגבלות, וככל שמדובר במוגבלות סמויה - שיידע את מעסיקו על כך, על מנת להעביר את הנטל למעסיק "להוכיח את כשרות המניעים שהביאו לסיום עבודתו של העובד".