מעסיק על תוכן בדיקות אלו, גם אם העובד חתם על כתב ויתור על סודיות רפואית. עם זאת, "במקום בו המעסיק מחייב את עובדיו לעבור בדיקות אם בשל עבודתם בחשיפה לחומרים מסוכנים, או בשל גילם, חזקה שהמעסיק יודע מה נאמר בתוצאות הבדיקות, גם אם לא פעל לקבלתן".
ב. העדים מטעם החברה העידו כי עובדי החברה העובדים עם חומרים מסוכנים מחויבים בביצוע בדיקות סקר תקופתיות, אך אין הדבר כך לגבי עובדי מטה דוגמת העובדת, לגביהם מדובר בהטבה ובהתאם אין החברה מקבלת את תוצאות הבדיקות. לעומתם העידה מנהלת שירות הלקוחות בשר"מ "סורוקה", שם ביצעה העובדת את הבדיקות התקופתיות, כי העבירה לנציגת החברה את תוצאות הבדיקות בשנים 2013 ו - 2015. בית הדין קבע כי אין צורך להכריע בשאלה אם הבדיקות הועברו בפועל אם לאו, אם כי "מסתבר יותר שהועברו תוצאות בדיקות של עובדי החברה בשנת 2013..." מהטעם שהחברה לא הביאה לעדות את מי שנטען כי קיבלה לידיה את התוצאות (גב' פרדמן).
ג. בית הדין הפנה לעדותה של גב' זיוה בשארי, מנהלת יחידת רווחת עובדים בחברה, לפיה עובדי מטה שאינם חשופים לחומרים מסוכנים דוגמת העובדת, מבצעים בדיקות רפואיות תקופתיות מדי שלוש שנים, והחל מגיל 50 - מדי שנה. בית הדין הסיק מעדות זו כי הבדיקה נעשית על פי דרישת המעסיק, ולכן "הדיון אם הבדיקות הועברו לחברה או לא, הוא משני שכן במקרה זה פועלת לדעתנו חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית. במקום בו מעסיק דורש לבצע בדיקות, עליו לדאוג גם לדעת על תוכנן".
21. בית הדין הוסיף כי מעבר לידיעה הקונסטרוקטיבית כתוצאה מבדיקות הסקר התקופתיות, החברה ידעה בפועל על מחלת העובדת עוד טרם שהוחלט סופית על סיום עבודתה. בית הדין הסיק זאת ממכתב העובדת מיום 3.6.15 שצוטט לעיל, בו הזכירה בין יתר השיקולים האישיים את ה"היסטוריה הרפואית" שלה. בית הדין ציין כי "חלק מחיזוק תודעת הזכויות של אנשים עם מוגבלות, היא הגברת הרגישות של מעסיקים ובמיוחד מעסיקים גדולים דוגמת החברה... הטמעת המסרים בחוק, מחייבת כי אמירה בה עובד מספר כי הוא סובל מבעיות רפואיות, לא תיוותר על כנה מבלי שהמעסיק יחקור זאת בעצמו, ולא יותיר זאת לפתח העובד, לפרט ולהיכנס לפרטים אישיים". בית הדין הוסיף כי "לחברה הייתה הזדמנות לעמוד על מוגבלותה של התובעת, כאשר זו ציינה בפניה כי היא
--- סוף עמוד 13 ---
סובלת מבעיות רפואיות. החברה בחרה להתעלם מכך ולהמשיך בתהליך פרישת התובעת...". בית הדין קבע, עם זאת, כי לא מצא פגם בתהליך השימוע, שכן שימוע יכול להיערך גם בכתב כפי שנעשה במקרה זה.