חוב לחברת כוח הדרום בע"מ
לטענת קלוד, בחודש אפריל בשנת 2011 שילם, באמצעות פטריות הכפר, את מלוא חובה של החברה לחברת כוח הדרום בע"מ בגין שירותי שמירה על סך 205,000 ₪. לשם תמיכה בטענתו צירף קלוד שלוש המחאות משוכות על שם פטריות הכפר, זמן פירעונן הוא ראשית שנת 2011 וסכומן המצטבר הוא 205,000 ₪ [נספח 61 ל-נ/3]. עם זאת, פרט לצילום ההמחאות, לא צורפה הוכחה בדבר פירעונן וייחוס החוב לחברה. כך, לא צורפה כרטסת פטריות הכפר או מכתב מאת חברת כוח הדרום המעיד על ייחוס החוב לחברה ותשלומו בפועל.
מטעמים אלה ומאחר שפעילותה של החברה ופטריות הכפר הינה פעילות זהה, קרי ייצור ושיווק פטריות, אני קובע כי לא הוכח פירעון החוב ולא ניתן לייחס חוב זה לחברה.
תשלום שכר לעובדים זרים
לטענת קלוד, בחודש אפריל בשנת 2011 שילם, באמצעות פטריות הכפר, את מלוא חובה של החברה לעובדים הזרים שהעסיקה על סך 68,925 ₪. לשם תמיכה בגרסתו צירף קלוד תשעה אישורי עובדים חתומים מחודש אפריל 2011 בדבר קבלת שכר עבודה. על גבי האישורים נכתב בעברית, לצד תרגום לשפה זרה, כדלקמן: "מאשר כי קיבלתי מפטריות הכפר את כל הסכום המגיע לי מפטריות הנגב [נספח 62 ל-נ/3]. כאמור, אריה אישר בחקירתו הנגדית כי קלוד ופטריות הכפר נשאו בשכר העובדים [פר' עמ' 64, ש' 33-32].
מטעמים אלה, אני קובע כי בגין חובות החברה, שילם קלוד, באמצעות פטריות הכפר סך 68,925 ₪ לעובדים זרים שעבדו בחברה.
80. יוצא אפוא כי סכומם המצטבר של חובות החברה לספקים, אשר שולמו על ידי קלוד, באמצעות פטריות הכפר, טרם החלה לעבוד במשק, הוא: 279,210 ₪.
אולם, בכך לא סגי.
לשם שיפויו של קלוד על ידי החברה בסכום אותו שילם לספקים, יש לבחון האם ביקש וקיבל קלוד את הסכמת בעלי המניות האחרים לתשלום חובות החברה [פרידמן ושפירא בר-אור, דיני עשיית עושר, עמ' 207]. כפי ששנינו, על חובות החברה לספקים חל העיקרון הכללי, לפיו מי שפעל לקידום אינטרס עצמי איננו זכאי להשבה מאנשים אחרים אשר הפיקו אגב כך או באופן אינצידנטלי תועלת מפעולתו.
81. בהקשר זה התרשמתי כי את החובות לספקים יש לחלק לשתי קבוצות: החוב כלפי י.מ.א, החוב כלפי תפנפלסט והחוב כלפי אמישראגז, מול יתר החובות לספקים.
הטעם לכך הוא שבאשר לחובות החברה כלפי י.מ.א, תפנפלסט ואמישראגז, הוכח לפניי כי אלו נפרעו על ידי קלוד מכוחם של כתבי ערבות או שטר חוב. בחלק מן המקרים אף ננקטו הליכי גבייה כנגד החברה, קלוד ואריה [נספחים 52 ו-56 ל-נ/3]. קלוד פעל אפוא, כחייב משני שפרע את חובו של החייב העיקרי ומכאן זכותו לשיפוי.
אף אם קיים אינטרס עצמי של קלוד בפירעון חובות אלה, הרי שעה ש"איום" התביעה והליכי גבייה מרחף מעל ראשו של קלוד וקיימת זהות אינטרסים עם החברה, יש מקום למסקנה כי החובות שולמו על ידי קלוד מתוך כורח ולחץ מפני תביעות עומדות וקיימות ולא מתוך "התנדבות" גרידא. לפיכך, חל החריג לעיקרון ה"פעולה לקידום אינטרס עצמי" עליו עמדנו לעיל. קלוד זכאי אפוא, להשבת הסכומים ששולמו מטעמו באשר לחובות כלפי י.מ.א, תפנפלסט ואמישראגז.
אני קובע אפוא, כי על החברה לשפות את התובעים שכנגד בגין תשלום החובות לי.מ.א., תפנפלסט ואמישראגז בסך 191,609 ₪ כדלקמן:
סך 107,112 ₪ בגין פירעון חובות החברה כלפי חברת י.מ.א. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 31.10.2012.
סך 29,795 ₪ בגין פירעון חובות החברה כלפי תפנפלסט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 6.10.2013.
סך 53,702 ₪ בגין פירעון חובות החברה כלפי חברת אמישראגז בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ליום 18.10.2012.