43. אולם, בכך לא סגי.
כפי שהוסבר לעיל, טיימינג נתנה הסכמתה בדיעבד להפצת מוצרי DTC על ידי התובעות, במקביל להפצת מוצריה, אך התנתה זאת בהפצה מצומצמת של מוצרי DTC.
לטענת אייל, הצדדים סיכמו ביניהם כי "המינונים יהיו באופן משמעותי לטובת טיימינג". כשנשאל אייל מה זה אומר, הסביר כדלקמן: "סדרי גודל של 80% מכירות שלנו של טיימינג וכ-20% מוצרים זהים של דיטיסי" [פר' עמ' 15, ש' 3-1].
מנגד, לטענת גברת פונג ההסכמה מצידה של טיימינג הייתה בלית ברירה, וגם אז נדרש שהיקף המכירה של מוצרי DTC יהיה מצומצם. כך, מעולם לא סוכם בין הצדדים על התפלגות מכירה של 80%-20%. לדבריה: "ביקשנו מהם לצמצם, להפחית כיוון שהם נוהגים כרצונן ... באותו מייל מתחילת שנת 2011 אנחנו חזרנו על בקשתנו, בבקשה תגבירו את מכירות מוצרי טיימינג ותקטינו את הרכישות של דיטיסי אולי מתחת ל – 5% בגלל זה צירפתי את המייל הזה לתצהירי" [פר' עמ' 40, ש' 26-22].
44. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני קובע כי לא נקבעה חלוקה ברורה וחד משמעית בין הצדדים, לפיה התובעות תמכורנה 80 אחוז ממוצרי טיימינג ו-20 אחוז ממוצרי DTC.
כך, בהודעת דואר אלקטרוני ששלחה גברת פונג לאייל ביום 28.07.2011 הסבירה גברת פונג כי על התובעות לרכוש אחוז נמוך של מוצרי DTC "20-10%" והוסיפה כי השאיפה היא שמכירות DTC תרדנה בעתיד ל-5% [נספח 16 ל-ת/1]. עם זאת, אין מחלוקת כי הצדדים הסכימו למכירה מצומצמת של מוצרי טיימינג לעומת מוצרי DTC.
45. בפועל, לטענת טיימינג, התובעות מכרו ושיווקו מוצרים של DTC בהיקפים גדולים יחסית. כך, חלף מימוש תכניתן, לחסימת השוק כלפי DTC, באמצעות מכירה מצומצמת של מוצריה, ההיפך הוא שאירע: היקף המכירות של מוצרי טיימינג בישראל ירד ונפגע באופן משמעותי, בעוד שהיקף המכירות של DTC עלה וגדל כל העת [סעיף 32 ל-נ/1]. גברת פונג הסבירה כי לטיימינג יש "קשרים" עם המכס המקומי [פר' עמ' 39, ש' 35, עמ' 40, ש' 5-1], אשר מסר לה נתונים בדבר מכירת מוצרי DTC בישראל [נספח 2 ל-נ/1; נספח 6 ל-נ/1; נספח 15 ל-ת/1; נספח 16 ל-ת/1]. לדבריה, מדובר בנתונים אמינים. כך עלו הדברים בעדותה:
"ת. בטלפון הוא היה מזכיר כמה מכולות הם נהגו לשלוח. בהצהרת המכס הם תמיד רושמים בכמה מכולות מדובר. על סמך זאת הוא יכול לחשב או לאמוד מה הכמות.
ש. איך הוא יודע לומר מה מכיל כל קונטיינר? איזה מוצרים בדיוק?
ת. הקוד שונה"
[פר' עמ' 42, ש' 18-15]