פסק דין
הרקע לתביעה
1. עניינן של התביעה והתביעה שכנגד שלפניי בהסכם להפצה בלעדית של מוצרי פרזול בתחום הריהוט שנחתם ביום 31.01.2000 עם הנתבעת.
לטענת התובעות, הנתבעת הפרה את הסכם ההפצה וביטלה אותו ללא מתן הודעה מוקדמת. הפרת ההסכם גרמה לתובעות נזקים רבים, בגינם עתרו התובעות לחייב את הנתבעת בסך ארבעה מיליון ₪.
הנתבעת כפרה בטענות באשר להפרת הסכם ההפצה ונקטה בתביעה שכנגד בה טענה כי בשלהי שנת 2013 ובראשית שנת 2014 נרכשו ממנה מוצרי פרזול בסך 80,041 דולר אך התמורה בגינם לא שולמה. בנסיבות אלה, עתרה הנתבעת לחייב את יעד פרזול (1984) בע"מ (להלן – יעד) בסכום החוב.
עיקר טענות התובעות והנתבעת שכנגד
2. התובעות הינן חברות פרטיות העוסקות במכירה, שיווק והפצה של מוצרי פרזול בישראל בתחום הריהוט. בעלת המניות בחברות אלה היא משפחת ויינינגר. הנתבעת, חברת TAIMING ENTERPRISE HOLDING CO., LTD (להלן – טיימינג) רשומה בהונג קונג ועוסקת בייצור ושיווק של מוצרי פרזול.
3. ביום 31.01.2000 נכרת בין התובעות לבין טיימינג הסכם הפצה בלעדי, לפיו התובעות תשמשנה כמפיצות בלעדיות של מוצרי טיימינג בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית (להלן – הסכם ההפצה). תקופת הסכם ההפצה נקבעה לשנה אחת. הצדדים הסכימו כי תוקפו של הסכם ההפצה יוארך לשנה נוספת, ככל שהתובעות תרכושנה היקף מוצרים מוסכם מטיימינג. לאחר שהוארך הסכם ההפצה בשנה, ולאור שביעות רצון הצדדים, הוארך הסכם ההפצה לתקופה בלתי מוגבלת. הארכה זו נעשתה בעל פה ובאמצעות בהתנהגות הצדדים.
4. החל משנת 1999, התובעות שיווקו ומכרו את מוצרי חברת DTC שהינה חברה אשר פועלת בסין בתחום ייצור צירים ומחברים לענף הריהוט (להלן – DTC). המוצרים ששווקו על ידי התובעות היו מוצרים שונים ממוצרי טיימינג. אולם, בשנת 2010 החלה DTC לייצר גם מוצרים מהסוג שמיוצר על ידי טיימינג. DTC פנתה אל התובעות בהצעה שתשווקנה ותמכורנה מוצרים אלה, אשר מתחרים במוצרי טיימינג, בישראל. בהתאם לתנאי הסכם ההפצה פנו התובעות לטיימינג, ובעצה אחת עימה הוחלט שהתובעות תשווקנה ותמכורנה גם את מוצרי DTC הדומים למוצרי טיימינג.
5. בחודש ספטמבר בשנת 2013 נודע לתובעות כי טיימינג מוכרת את מוצריה לחברת מרכז הפורמייקה אברבוך (שיווק) בע"מ (להלן – אברבוך), שהינה מתחרה ישירה של התובעות. מכירת מוצרים אלה נעשה ללא ידיעת התובעות וללא אישורן, תוך הפרה בוטה וגסה של הסכם ההפצה. שיווק ומכירת מוצרי טיימינג בישראל על ידי אברבוך גרמו לצניחה בהכנסות וברווחיות התובעות ממכירת מוצרי טיימינג. כל זאת, ללא הודעה מוקדמת.
6. לנוכח התרעמותן של התובעות לפני טיימינג באשר להפרת הסכם ההפצה, התחייבה טיימינג שלא למכור מוצרים נוספים לאברבוך. עם זאת, טענה כי עליה לכבד את ההזמנות שכבר התקבלו. ביום 06.03.2014 שלחו התובעות הודעה לטיימינג לפיה הן מקזזות את חובן לטיימינג בגין רכישת מוצרים מהסכום שטיימינג חייבת להן בשל נזקים שגרמה. ביום 08.03.2014, כ-16 שנים לאחר כריתת הסכם ההפצה, שלחה טיימינג הודעת דואר אלקטרוני לתובעות במסגרתה הודיעה, במפתיע וללא כל הודעה מוקדמת, ש"הצדדים לא יוכלו להמשיך ביחסיהם העסקיים". הודעה חד צדדית זו מהווה ביטול של הסכם ההפצה.
7. עוד טרם ביטול הסכם ההפצה חדלה טיימינג מלספק לתובעות מוצרים שהתחייבה להעביר לה וזאת באמתלות שונות. לאחר הודעת טיימינג על ביטול הסכם ההפצה התברר לתובעות כי טיימינג חדלה מלספק להן מוצרים שונים במטרה לצמצם את מלאי מוצריה אצל התובעות, לקראת ביטול הסכם ההפצה על ידה.
8. ביטול חד צדדי של הסכם ההפצה נעשה בניגוד להוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן – חוק החוזים), תוך הפרת חובת תום הלב והביא להתעשרותה שלא כדין של טיימינג על חשבון התובעות. בנסיבות אלה, עתרו התובעות לחייב את טיימינג בפיצויים כדלקמן:
א. סך 6,662,684 ₪ בגין אי מתן הודעה זמן סביר מראש על ביטול הסכם ההפצה.
ב. סך 500,000 ₪ בגין הפרת הסכם ההפצה, פגיעה במוניטין התובעות והתנהלות בחוסר תום לב – בעקבות מכירת מוצרי טיימינג לאברבוך הוזלו מחירי המוצרים והתובעות נפגעו באופן משמעותי. כמו כן, התובעות נאלצו להפר התחייבויות לאספקת מוצרי טיימינג, נוכח ביטול הסכם ההפצה וכן נוכח אי אספקת מוצרים שונים של טיימינג לתובעות. כתוצאה מכך, למוניטין של התובעות נגרם נזק אדיר.
ג. סך 250,000 ₪ בגין אי אספקת מוצרים – בסוף שנת 2013 הודיעה טיימינג במפתיע כי "כשלים טכניים פתאומיים" מונעים ממנה לספק לתובעות את מוצריה, לרבות הזמנות אשר אושרו ושהתובעות התבססו עליהן והתחייבו לספקן.
ד. סך 714,084 ₪ בשל רכישת מוצרים נלווים וחלקי חילוף מטיימינג – טיימינג מכרה לתובעות מוצרים נלווים וחלקי חילוף, שרכישתם נלווית לרכישת מוצרי טיימינג עצמם. לאור ביטול הסכם ההפצה ללא הודעה מוקדמת, נותר בידי התובעות מלאי של מוצרים נלווים וחלקי חילוף, שלא ניתן למכור אותם מבלי שהתובעות מפיצות את מוצרי טיימינג עצמם.
ה. סך 150,000 ₪ בשל פרסום ושיווק מוצרי טיימינג לאחר ביטול הסכם ההפצה – בחודש אוגוסט 2013 פרסמו התובעות קטלוג, בו שווקו והופצו מוצרי טיימינג. במצב דברים זה, המשיכו התובעות לפרסם את מוצרי טיימינג ולהאדירן, אף לאחר שטיימינג ביטלה את הסכם ההפצה.
ו. סך מיליון ₪ בגין יצירת, בניית ופיתוח מוניטין ושוק מסחרי בישראל – טרם הפצת מוצרי טיימינג בישראל על ידי התובעות, לא הוכרו ולא נמכרו מוצריה בישראל. בעקבות השקעה אדירה מצד התובעות, שנפרסה על פני 16 שנים, נבנה שוק פורה למותג טיימינג בישראל והוא הפך לגורם מרכזי ביותר בשוק מוצרי הפרזול.
לצרכי אגרה העמידו התובעות את סכום התביעה על סך ארבעה מיליון ₪.
עיקר טענות הנתבעת והתובעת שכנגד
9. הסכם ההפצה נגע ליעד ולדסקו מוצרי עץ (1987) בע"מ (להלן – דסקו). טיימינג מעולם לא כרתה כל סוג של הסכם עם התובעת 2, יעד פרזול – צפון (1989) בע"מ (להלן – יעד צפון), ודין תביעתה של זו להידחות מחמת היעדר יריבות.
באשר לדסקו וליעד, נקבעו בהסכם ההפצה שני תנאים מרכזיים שעליהן לקיים: האחד, רכישת כמות מינימאלית של הזמנות ממוצרי טיימינג. השני, איסור מוחלט על התובעות לייבא מוצרים דומים לאלו שנמכרים ומשווקים על ידי טיימינג מחברות בהונג קונג או סין, אלא אם ניתן לכך אישור מראש.
10. בשנת 2013 נודע לטיימינג כי דסקו ויעד פועלות בניגוד להסכם ההפצה עת רכשו והפיצו מוצרים זהים של חברה סינית מתחרה, לאלו שמיוצרים על ידי טיימינג, מבלי שהתקבל אישור טיימינג לכך. כתוצאה מכך, היקף מכירות מוצרי טיימינג בישראל ירד ונפגע באופן משמעותי, בעוד שהיקף מכירותיה של החברה המתחרה עלה וגדל כל העת. בכך הפרו התובעות את הסכם ההפצה.
על אף שלתובעות נמסרו מספר התראות בעניין זה, הן לא סרו מדרכן והמשיכו להפיץ מוצרים זהים לאלו של טיימינג. לפיכך, התובעות הביאו לידי סיום את רכיב הבלעדיות בהסכם ההפצה. בנסיבות אלה, ואך ורק נוכח הפרת הסכם ההפצה על ידי התובעות, ראתה עצמה טיימינג משוחררת מהבלעדיות שהעניקה לתובעות והתקשרה עם אברבוך לצורך הפצת מוצריה בישראל.
11. הסכם ההפצה לא הוארך לתקופה בלתי מוגבלת. ההסכם חודש מעת לעת, בכפוף לעמידתן של דסקו ויעד בתנאי ההסכם – רכישת סחורה בהיקף גדול מטיימינג ואי רכישת סחורה שכזו ממתחרותיה. חלק מתנאי ההפצה הבלעדית שהוענקה לדסקו וליעד היה כי עליהן לשווק את מוצרי טיימינג תחת המותג של טיימינג. יצירת קטלוג מוצרים או כל פעולת שיווק אחרת שבוצעה על ידי התובעות, נעשתה על דעתן בלבד.
12. במסגרת התביעה שכנגד טענה טיימינג כי בשלהי שנת 2013 ובראשית שנת 2014 הזמינה יעד סחורה מטיימינג בשווי כולל של 80,041 דולר. אולם, התמורה בגין סחורה זו לא שולמה. במכתב ששלחה יעד לטיימינג ביום 06.03.2014, אישרה זו את קיומו של החוב, אך הודיעה לטיימינג באופן חד צדדי על קיזוזו מסכום הפיצויים אשר מגיעים לה בגין הפרת הסכם ההפצה על ידי טיימינג.
אי תשלום החוב כאמור מהווה הפרה של התחייבות יעד לשלם תמורה בגין המוצרים שסופקו לה על ידי טיימינג ומהווה התעשרות שלא כדין על חשבון טיימינג. בנסיבות אלה, עתרה טיימינג לחייב את יעד בתשלום מלוא החוב בסך 334,827 ₪ (84,043 דולר X 3.984 – שער הדולר נכון למועד הגשת התביעה שכנגד).
13. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:
מטעם התובעות והנתבעת שכנגד: מר אייל ויינינגר – מנכ"ל התובעות.
מטעם הנתבעת והתובעת שכנגד: גב' סנדרה פונג – מנהלת המכירות של טיימינג ומי ששימשה כאשת הקשר מטעם טיימינג מול נציגי התובעות במהלך השנים (להלן – גברת פונג).
דיון והכרעה
14. היחסים בין דסקו ויעד לבין טיימינג החלו בשלהי שנות ה-90, לאחר שטיימינג ביקשה לקנות "דריסת רגל" בישראל [פר' עמ' 37, ש' 22]. בהמשך, ביום 31.01.2000 חתמה טיימינג על הסכם בלעדיות אשר הופנה אל דסקו ואל יעד ומכוחו היא מינתה את דסקו כמפיצה בלעדית של מוצרי טיימינג בישראל ובשטחי הרשות הפלשתינית. מפאת חשיבות העניין, יובאו להלן עיקרי המסמך:
SUBJECT: AGREEMENT OF EXCLUSIVITY"
We agreed to appoint 'Desko Wood Products (1987) Ltd' … as our sole agent to our products in Israel and the Palestinian Authority for the whole year of 2000 that is valid until the end of 2000.
As our sole agent … Desko has to place orders with average 2 containers per month basing on the order date' from January 2000 to December 2000.
If the above quantity requirement is met by the end of December 2000, the exclusivity agreement will be automatically extended for 1 more year. If not, term of exclusivity will be reviewed by the end of December 2000 and confirmed upon mutual agreement. XXX
[…]
'Desko' undertakes not to import similar products to the ons sold by 'Taiming' from firms in Hong Kong or China, unless approved by 'Taiming'.
'Desko undertakes to do the best to market 'Taiming' products in its area of exclusivity".
[נספח 1 ל-ת/1]
15. המסמך שנערך על ידי טיימינג ונחתם על ידי גב' פונג כלל מספר תנאים עיקריים:
דסקו מונתה כסוכן בלעדי של מוצרי טיימינג במדינת ישראל וברשות הפלסטינית לשנת 2000;
דסקו התחייבה לרכוש כמות מינימאלית של מוצרי טיימינג בחודש;
ככל שדסקו תעמוד בדרישת כמות הרכישה עד סוף שנת 2000, הסכם ההפצה יוארך, באופן אוטומטי לשנה נוספת. אם לא תעמוד דסקו בדרישה זו, יבחנו תנאי הבלעדיות מחדש ויקבעו בהסכמה הדדית;
דסקו התחייבה שלא לייבא מוצרים זהים למוצרי טיימינג מחברות בהונג קונג וסין, אלא אם יתקבל לכך אישור של טיימינג;
דסקו התחייבה לשווק בצורה הטובה ביותר את מוצרי טיימינג.
טיימינג התחייבה לשווק את מוצריה באיזור באמצעות דסקו בלבד.
16. לטענת התובעות, תקופת הסכם ההפצה הוארכה בשנה נוספת. לאחר מכן, לנוכח שביעות רצון הצדדים מההסכם, הוארך משך הסכם ההפצה לתקופה בלתי מוגבלת. הארכה זו נעשתה בעל פה ועל דרך התנהגות הצדדים [סעיפים 31-29 ל-ת/1].
מנגד, לטענת טיימינג, הסכם ההפצה לא הוארך לתקופה בלתי מוגבלת, אלא חודש מעת לעת, כל אימת שדסקו ויעד עמדו בתנאי הסכם ההפצה. כך, נדרשו דסקו ויעד לעמוד בהתחייבות לרכוש מוצרים בכמות מינימאלית שנקבעה בהסכם ההפצה וכן לעמוד באיסור שלא לשווק מוצרים דומים לאלו של טיימינג ממתחרותיה בסין או בהונג קונג [סעיף 12 ל-נ/1].
17. הסכם ההפצה קבע כי תוקפו יהא למשך שנה אחת. עוד קבע הסכם ההפצה כי ככל שדסקו תעמוד ברכישה מינימאלית נדרשת ממוצרי טיימינג, יוארך הסכם ההפצה למשך שנה אחת נוספת, שאם לא כן תבוטל זכות ההפצה הבלעדית. הצדדים (כאשר בשלב כלשהו החליפה יעד את דסקו) לא ביטלו את הסכם ההפצה בסוף שנת 2000. בסוף שנת 2001, בתום תקופת ההארכה החוזית מכוח הסכם ההפצה, לא ניתנה הודעה כלשהי מצד טיימינג שעניינה סיום תקופת הבלעדיות.
פרט להסכם ההפצה מיום 31.01.2000, לא הוצג לפניי הסכם הפצה נוסף, או כל מסמך מצד טיימינג שמעיד על הארכת הסכם ההפצה לתקופה מוגבלת של שנה קלנדרית. מאידך, התרשמתי כי דסקו, יעד וטיימינג פעלו במשותף במשך שנים רבות למכירה, שיווק והפצה של מוצרי הפרזול של טיימינג בשוק המקומי, עד להתערערות היחסים המסחריים ביניהן (ולכך עוד נידרש בהמשך).
18. טיימינג לא חלקה על כך שדסקו ויעד פעלו כמפיצות בלעדיות מטעמה על פי הסכם ההפצה ותנאיו [ראו סעיפים 16 ו – 29 לכתב הגנתה של טיימינג]. טיימינג אף הודתה בכך בפני צדדים שלישיים מישראל שביקשו לרכוש ממוצריה:
"Please note we have an exclusive agent YAAD PIRZUL in Israel, so they should contact you."
[נספח 3 לת/1].
הדברים אף עלו באופן ברור וחד מעדותה של גברת פונג לפניי: "בתרבות הסינית ברגע שיש הסכם אז נאמנים לו, ואנו נסמוך על הלקוחות האלה, והתייחסנו אליהם כמו משפחה" [פר' עמ' 39, ש' 11-10]. גרסה זו של גברת פונג והיעדר עדות למימוש המנגנון של בחינת היקף המכירות ומתן הודעה באשר להארכת הסכם ההפצה בשנה נוספת, מלמדים כי טיימינג מכרה את מוצריה בישראל ובשטחי הרשות הפלשתינית לדסקו וליעד באופן בלעדי ואלה הפיצו ומכרו את מוצרי טיימינג ללקוחותיהם לאורך השנים.
19. בכך שדסקו ויעד פעלו על פי הוראות המסמך שערכה טיימניג ביום 31.01.2000, יש להעיד על קבלה על דרך ההתנהגות, כקבוע בסעיף 6(א) לחוק החוזים. במובן זה, הפך כתב המינוי להסכם הפצה מחייב כדת וכדין [לעניין קיבול על דרך התנהגות ראו: רע"א 9813/03 מדינת ישראל משרד הבריאות נ' עיריית ראשון לציון, פסקה 11 בפסק דינה של השופטת (כתוארה דאז) א' חיות (פורסם בנבו, 04.02.2007); ע"א 355/89 עזבון המנוח ניקולא חינאווי ז"ל נ' מבשלת שיכר לאומית בע"מ, פ"ד מו(2) 70, 75 (1992) (להלן – עניין חינאווי); גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי 221-215 (2005) (להלן –שלו)].
המערכת החוזית שיצרו הצדדים בכתב ובהתנהגות מלמדת על קיומה של זכות הפצה בלעדית, בהתאם למודל שהתווה בית המשפט העליון: