"ש. מה הייתה העמלה שקיבלתם על מכירות ישירות ללקוח? אמרת שמספר פעמים הגעתם להבנות עם טיימינג שתקבלו עמלות על המכירה כאשר הם משווקים ישירות ללקוח בישראל.
ת. בפועל לא התבצעו עסקאות כאלה. הייתה פעם אחת שהיה דיון על עסקה שכזו וביקשתי מטיימינג להוסיף 40% תוספת למחיר העלות בשביל שהם ימכרו באופן ישיר למישהו שהוא לא אני. היה דיון עלזה וזה מה שהם הציגו בפני הלקוח אבל בפועל לא הייתה עסקת עמלה מעולם בפועל.
[...]
ש. מקודם אמרת שביקשת עמלה 40%.
ת. ביקשתי 40% בעסקה הקטנה."
[פר' עמ' 30, ש' 34-32; עמ' 31, ש' 4-1, 29-28]
לפיכך, דסקו ויעד זכאיות לפיצוי הכספי בסך 241,446 דולר ארה"ב בגין תקופת הודעה מוקדמת בת שמונה חודשים (241,446= 75,452*8*40%).
סכום זה למועד ביטול הסכם ההפצה, בהתאם לשער היציג של הדולר לאותה תקופה (3.46 ₪) הוא: 835,403 ₪ (מעוגל).
אני קובע אפוא כי דסקו ויעד זכאיות לפיצוי בסך 835,403 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 08.03.2014.
הפרת הסכם ההפצה, פגיעה במוניטין של התובעות והתנהלות בחוסר תום לב
71. לטענת דסקו ויעד, במהלך שנת 2013 טיימינג הפרה את הסכם ההפצה עת מכרה לאברבוך את מוצריה לשם הפצתם בשטחי מדינת ישראל. בגין הפצת מוצרי טיימינג על ידי אברבוך, הוזלו מחירי המוצרים והתובעות נפגעו באופן משמעותי. בנוסף, לנוכח הפרת הסכם ההפצה, ולנוכח ההודעה הפתאומית בדבר כשל טכני באחד ממוצרי טיימינג, נאלצו התובעות להפר התחייבויות לאספקת מוצרי טיימינג. כתוצאה מכך, נגרם נזק אדיר למוניטין התובעות. עוד טענו התובעות כי טיימינג פעלה בחוסר תום לב, בין היתר בדרך שבה סיימה את ההתקשרות בין הצדדים [סעיף 137.1 ל-ת/1]. בנסיבות אלה, עתרו התובעות לפיצוי בסך 500,000 ₪.
מנגד, אליבא טיימינג, טענות אלה של התובעות נטענו באופן סתמי וללא כל ביסוס.
72. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני רואה לנכון לפסוק לזכותן של דסקו ויעד פיצויים בגין המכירה שבוצעה על ידי טיימינג לאברבוך.
כפי ששנינו, טיימינג הפרה את הסכם ההפצה בכך שמכרה 50,000 פריטים של מגירות ומסילות לאברבוך בשנת 2013. עם זאת, דסקו ויעד לא הציגו תחשיב מדויק שמעיד על הנזק הישיר שנגרם להן כתוצאה מהמכירה לאברבוך וממילא לא הציגו חוות דעת או ניתוח כלכלי שמבסס את הנזק העקיף שנגרם להן כתוצאה מכניסתו הפתאומית של אברבוך כמפיץ נוסף של מוצרי טיימינג. בנסיבות אלה, בדומה לאמות המידה אותן שנינו באשר לכימות הנזק בגין רכיב ההודעה המוקדמת, יש מקום לעשות שימוש בפסיקה על דרך האומדנא.
כפי שנמצא, שיעור הרווח הסביר שצמח לדסקו וליעד בגין מוצרי הפרזול של טיימינג הוא 40%. עלות הרכישה הממוצעת על פי הודעת הדואר האלקטרוני של טיימינג מיום 18.10.2013 היא כשמונה דולר ליחידה [נספח 21 ל-ת/1]. הרווח שנמנע מדסקו ומיעד בגין המכירה לאברבוך הוא אפוא 160,000 דולר (8*50,000*40%=160,000). סכום זה על פי השער היציג הרלבנטי למועד הודעת הקיזוז (06.03.2014 – 3.475) הוא: 556,000 ₪.
עם זאת, מאחר שרכיב נזק זה הועמד בכתב התביעה על סך 500,000 ₪ בלבד, אני מחייב את טיימינג לשלם לדסקו וליעד סך 500,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 08.03.2014.
73. אינני רואה לנכון לפסוק לזכותן של דסקו וטיימינג פיצוי נוסף בגין התנהלות בחוסר תום לב של טיימינג ופגיעה במוניטין.
ראשית, הפיצוי בגין חוסר תום לבה של טיימינג, עת הפרה את הסכם ההפצה, נבלע במסגרת פסיקת הפיצויים בגין הנזק שנגרם לדסקו וליעד בגין ההפרה.
שנית, לא הוכח לפניי כי טיימינג "הרוויחה" כתוצאה ממכירת המוצרים לאברבוך ומהו שיעור רווחים אלה.
שלישית, המוניטין, ככל ראש נזק, הוא עניין הטעון הוכחה [ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה - נתניה, פ"ד נג(3) 433 (1999)]. מוניטין של מוצר הוגדר, בין היתר, כתדמיתו "החיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר הודות לה קיים שוק של לקוחות-בכוח אשר מעוניין ברכישתו" [ראו: רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 315 (1990); ע"א 229/10 שילר נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 19 בפסק דינו של השופט צ' זילברטל (פורסם בנבו, 16.01.2014)]. המוניטין הנטען על ידי התובעות לא הוכח לפניי. מעבר לכך, מוניטין שכזה, אם קיים למוצריה של טיימינג, הוא קניינה של טיימינג ולא של התובעות וממילא אין הן זכאיות לפיצוי בגינו.
אי אספקת מוצרים
74. לטענת התובעות בסוף שנת 2013 הודיעה טיימינג במפתיע כי "כשלים טכניים פתאומיים" מונעים ממנה לספק לתובעות את מוצר F862, לרבות הזמנות אשר אושרו ושהתובעות התבססו עליהן והתחייבו לספקן. התנהלות זו של טיימינג פגעה במוניטין של התובעות וגרמה להן להפר התחייבויות לאספקת מוצרים אלה [סעיף 138.1 ל-ת/1]. בנסיבות אלה, עתרו התובעות לפיצוי בסך 250,000 ₪.
מנגד, טיימינג לא התכחשה למסירת ההודעה באשר לקיומו של כשל טכני במוצר מסוים. לשיטתה, התובעות לא חויבו בגין הזמנת מוצר זה שלא סופק. בנסיבות אלה, לא ברור על מה מלינות התובעות. זאת ועוד, התובעות יכלו למצוא פתרון חלופי לאספקת מוצר זה, באמצעות חברה אחרת, לאחר קבלת אישורה של טיימינג.
75. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני רואה לנכון לדחות את הדרישה לפיצוי בגין אי-אספקת מוצרים. לכך שני טעמים.
ראשית, ביום 05.11.2013 שלחה גברת פונג הודעת דואר אלקטרוני לתובעות במסגרתה כתבה כדלקמן:
"Bad news! I am just informed that we have to hold the production of F682 because we found serious problem during the stamping process …"
[נספח 25 ל-ת/1]
לשם חיזוק טענתה, צירפה טיימינג מכתב מאת חברת Gaungdong Metal Forming Machine Works Co. LTD, אשר ביצעה את התיקונים במוצר [נספח 13 ל-נ/1]. בנסיבות אלה אני מקבל את גרסתה של גב' פונג לפיה אי-אספקת המוצרים נבעה מסיבה עניינית ולא מפעולה בעלת אופי תכסיסני של טיימינג.
שנית, דסקו ויעד לא עמדו בנטל להוכיח את גובה הנזק שנגרם להן כתוצאה מאי אספקת מוצר זה. כך, בתצהירו הסביר אייל כי מכירתו של מוצר F862 בין החודשים ינואר 2013 לבין אוקטובר 2013 עמד על סך 385,000 ₪ לחודש בממוצע. לנוכח ההפסקה הפתאומית של אספקת מוצר זה, מחודש נובמבר 2013 ועד לחודש ינואר 2014, עמד ממוצע המכירות על כ-290,000 ₪ לחודש. אולם, דסקו ויעד לא צירפו כל מסמך המעיד על אמיתות נתונים אלה ולא הוכיחו האם הירידה בהכנסותיהן נובעת ישירות מאי אספקת מוצר F862 על ידי טיימינג.
מכירת מוצרים במחירים נמוכים מהצפוי
76. לטענת התובעות, במועד ביטול הסכם ההפצה נותר אצלן מלאי של מוצרי טיימינג בסכום של 714,084 ₪. בגין רשלנותה של טיימינג, נאלצו התובעות למכור מוצרים אלה בסך 385,000 ₪ [סעיפים 139.2-139.1 ל-ת/1]. בנסיבות אלה, עתרו התובעות לפיצוי בסך 385,000 ₪.
מנגד, לטענת טיימינג, התובעות לא הוכיחו את טענתן.
77. אין בידי לקבל את טענתן של התובעות במחלוקת זו.
לשם הוכחת טענתן, צירפו התובעות מספר חשבוניות מכירה משנת 2016, בגין מכירת מוצרי פרזול שונים [נספח 30 ל-ת/1]. פרט לחשבוניות אלה, לא צירפו התובעות דבר. כך, לא צורף פירוט המוצרים שנותרו במלאי התובעות לאחר ביטול הסכם ההפצה (דו"ח מלאי) ולא צורף ניתוח מחירים שמלמד מה היה מחיר הרכישה של מוצרים אלה. גם אותן חשבוניות שצורפו, כוללות פריטי פרזול רבים ומגוונים ולא ברור מתוך החשבוניות מהם הפריטים שיוצרו על ידי טיימינג. לנוכח דלות הראיות, אני קובע שהתובעות לא הרימו את הנטל המוטל עליהן להוכחת נזקיהם בגין מכירת "מלאי מת" כתוצאה מביטולו הפתאומי של הסכם ההפצה. לפיכך, אני דוחה רכיב זה בתביעה.
פיצוי בגין פרסום ושיווק מוצרי טיימינג לאחר ביטול הסכם ההפצה
78. לטענת התובעות, בחודש אוגוסט 2013 פרסמו קטלוג של מוצריהן, בו שווקו והופצו מוצרי טיימינג. במצב זה, התובעות ממשיכות לפרסם את מוצרי טיימינג אף שהן אינן מפיצותיה הבלעדיות. עלות מוערכת של עריכת הקטלוג מחדש היא 300,000 ₪. בנסיבות אלה, עתרו התובעות לפיצוי בסך 150,000 ₪ [סעיף 140.1 ל-ת/1].
מנגד, לטענת טיימינג, הדברים נטענו בעלמא, ללא כל ביסוס ויש לדחותם.
79. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני סבור כי יש לדחות רכיב זה בתביעה, שכן לא עלה בידי התובעות להוכיחו.
באשר לעלות הקטלוג, אייל הודה בתצהירו כי הסכום בו נקב, 300 אלף ₪, הוא סכום מוערך בלבד [סעיף 140.1 ל-ת/1]. התובעות לא הציגו לפניי אסמכתאות באשר לתשלום בגין הקטלוג. כשנשאל אייל מדוע לא צירף אסמכתאות המעידות על עלות הפרסום, השיב כדלקמן: "לא צירפתי" [פר' עמ' 30, ש' 31].
יתירה מכך, אייל הודה בחקירתו הנגדית שהקטלוג כלל גם פרסומות למוצרים של חברות נוספות, פרט לטיימינג [פר' עמ' 35, ש' 17-16]. גם כאן כשלו התובעות בהוכחת נזקן - אין די בצירופם של מספר עמודים מקטלוג התובעות, בהם מפורסמים מוצרי טיימינג, כדי לבסס ראש נזק זה.
בהיעדר אסמכתא בעלת משקל באשר לעלות הזמנת הקטלוג וחלקם של מוצרי טיימינג בעלות זו, אני דוחה רכיב זה בתביעה.
יצירה, בנייה ופיתוח של מוניטין ושוק מסחרי בישראל
80. לטענת התובעות, טרם התקופה בה הופצו מוצרי טיימינג על ידי התובעות, המוצרים לא הוכרו ולא נמכרו בישראל. בעקבות השקעה אדירה מצד התובעות, שנפרסה על פני 16 שנים, נבנה שוק פורה למותג טיימינג בישראל והוא הפך לגורם מרכזי ביותר בשוק מוצרי הפרזול. בנסיבות אלה עתרו התובעות לפיצוי בסך מיליון ₪.
מנגד, לטענת טיימינג ראש נזק זה לא הוכח.
81. אין בידי לפסוק לתובעות פיצוי נפרד בגין בניית מוניטין למוצרי טיימינג בישראל.
ראשית, הפיצוי בגין רכיב זה נבלע במסגרת קביעת פרק הזמן הסביר להודעה המוקדמת באשר לסיום הסכם ההפצה. כפי ששנינו, בנסיבות בהן מדובר במוצר רווחי ביותר למכירה בארץ ובהתחשב בתקופה ממושכת של הפצה בלעדית, ניתן משקל משמעותי לפיצוי בגין יצירת המוניטין המקומי למוצרי טיימינג בעת הערכת תקופת ההודעה המוקדמת.
שנית, דסקו ויעד לא צירפו כל ראיה להוכחת פיתוח וביסוס המוניטין של מוצרי טיימינג בהיקף השקעה כה חריג של מיליון ₪, שיש בו להצדיק פסיקה כה חריגה של פיצוי נוסף, מעבר לזה שנפסק לזכותן במסגרת שקלול היקף ההודעה המוקדמת.
התביעה שכנגד
82. במסגרת התביעה שכנגד, עתרה טיימינג לחייב את יעד בתשלום בסך 80,041 דולר בגין סחורה שהזמינה ולא שילמה תמורה עבורה (להלן – החוב).
במכתב מיום 06.03.2014 הודתה יעד בקיומו של החוב. עם זאת, יעד הודיעה כי היא מקזזת אותו מתוך הפיצויים שטיימינג חייבת לה בגין הפרת הסכם ההפצה [נספח 22 ל-ת/1]. גם במסגרת ההליך דנן התובעות לא חלקו על קיומו של החוב, אולם חזרו על הנזקים שהסבה להן טיימינג, עת ביטלה את הסכם ההפצה באופן חד צדדי וללא מתן התראה זמן סביר מראש. לטענתן, אם יוחלט לקבל את התביעה שכנגד, יש להורות על קיזוז החוב הנטען מסך הפיצויים לו זכאיות התובעות במסגרת התביעה העיקרית.
83. בהיעדר מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומו של חוב מצד יעד כלפי טיימינג בסך 80,041 דולר, אני קובע כי טיימינג זכאית לתשלום החוב הנטען. עם זאת, מאחר שחוב זה נבלע בתוך כספי הפיצויים להם זכאיות דסקו ויעד במסגרת התביעה העיקרית ומאחר שכפי שקבעתי לעיל, קיזוז החוב נעשה כדין, אני קובע כי סכום זה יופחת מסך הפיצויים להם זכאיות דסקו ויעד במסגרת התביעה העיקרית.
כאמור, לטענת טיימינג מדובר בחוב נצבר משלהי שנת 2013 ועד לראשית שנת 2014. בהיעדר ראיה מוחשית למועד היווצרות החוב, אני קובע, על דרך האומדנא, כי מועד היווצרותו יחושב מחודש ספטמבר בשנת 2013. השער היציג של הדולר לחודש ספטמבר 2013 הוא 3.56 ₪. מכאן שהסכום אותו יש לקזז מהתביעה העיקרית הוא: 284,945 ₪ (3.56 ₪ * 80,041 דולר) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.11.2013.
84. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.
פסיקתא:
85. התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה.
אני מחייב את טיימינג לשלם לדסקו וליעד (ביחד ולחוד) סך 1,335,403 ₪ (835,403 ₪ + 500,000=1,335,403) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 08.03.2014 (מועד הודעת הביטול).
תביעתה של יעד צפון - נדחית.
התביעה שכנגד מתקבלת במובן זה שאני מחייב את יעד לשלם לטיימינג סך 284,945 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 01.11.2013.
הסכומים דלעיל ניתנים לקיזוז זה מזה.
86. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אך גם בהתחשב במורכבות ההליך וקיומן של שתי ישיבות הוכחות, אני מחייב את טיימינג בהוצאות משפט בשיעור מחצית האגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום וכן מחייבה לשאת בשכר טרחת באי כוחן של דסקו ויעד בסך 85,000 ₪.
בהתחשב בכך שהנתבעת היא חברה זרה, הסכומים דלעיל ישולמו בתוך 60 ימים מיום מתן פסק הדין.
ניתן היום, ח' טבת תשע"ט, 16 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.
אורן שוורץ