"מקורה של זכות ההפצה הוא בהסכם בין צדדים, ומעמדה נגזר ממנו. לפי מודל אופייני להסכמי הפצה, אמור המפיץ לקבל את המוצרים מן היצרן (או הספק) ולמכור אותם ללקוחות. תמורת הפצת המוצרים ללקוחות נהנה המפיץ מבלעדיות באזור ההפצה ומעמלה בשיעור מסוים מהתמורה המתקבלת בעבור מכירת המוצרים. בדרך-כלל מתחייב המפיץ להשקיע משאבים ומאמץ על-מנת להגדיל את מכירות המוצרים ולרכוש לקוחות בעבור מוצרי היצרן. הסכמי הפצה יכולים להיות שונים ומגוונים, אך בכולם מתקיים מאפיין משותף, והוא – שהמפיץ הוא בעל מעמד משפטי עצמאי ואיננו בחזקת שלוחו של היצרן ... "
[ע"א 2850/99 שמעון בן חמו נ' טנא נוגה בע"מ, נד(4) 849, 858-857 (2000) (להלן – עניין בן חמו)]
20. לטענת טיימינג, בינה לבין יעד צפון לא קיימת יריבות חוזית שכן זו לא התקשרה בהסכם ההפצה עם טיימינג וממילא לא מונתה על ידה כמפיצה בלעדית של מוצריה. בנסיבות אלה, יש לדחות את תביעתה.
מנגד, לטענת התובעות, טענה זו משוללת יסוד, שכן יעד צפון היא חברה פרטית העוסקת במכירה, שיווק והפצה של מוצרי פרזול בישראל ויחד עם יעד ודסקו הפיצה ומכרה את מוצרי טיימינג בישראל, תוך בניית מוניטין ושוק מסחרי בישראל עבור מוצרי טיימינג. בנסיבות אלה קמה ליעד צפון עילת תביעה כנגד טיימינג.
עיון בהסכם ההפצה מעלה כי הוא מופנה ליעד ודסקו בלבד וממנה את דסקו כמפיצה הבלעדית של מוצרי טיימינג. אין בהסכם ההפצה אזכור כלשהו ליעד צפון. אף מחשבוניות טיימינג בגין רכישת מוצריה [נספח 10 ל-ת/1] עולה כי חשבוניות אלה הופנו ליעד ודסקו בלבד. הואיל ועילת התביעה נסמכת על ביטול הסכם ההפצה והפרתו, ומאחר שיעד צפון אינה צד להסכם ההפצה ולא מונתה על ידי טיימינג כמפיצה בלעדית, אין יריבות בינה לבין טיימינג ודין תביעתה להידחות. בכך שגם יעד צפון עסקה בשיווק מוצרי טיימינג בישראל, כחלק מההערכות הפנימית של התובעות, אין כדי לשנות ממסקנה זו.
21. אני קובע אפוא, כי טיימינג העניקה לדסקו וליעד זכות הפצה בלעדית במדינת ישראל ובשטחי הרשות הפלשתינית להפיץ את מוצריה. הואיל והצדדים להסכם ההפצה הבלעדי לא קצבו את תוקפה של הזכות, אלא האריכו אותה בהתנהגותם, הרי שהיא הפכה לבלתי קצובה בזמן [עניין חינאווי, בעמ' 72; דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים כרך א 232 (תשנ"א); שלו, בעמ' 139-138]. הפועל היוצא מכך הוא יצירתו של חוזה יחס שתכליתו הסדרת מערכת יחסים ארוכת טווח בין הצדדים (Relational Contract). חוזה מסוג זה מחייב את הצדדים לגמישות וליכולת להסתגל לשינויים, בתנאי תום לב מוגבר [ראו: מנחם מאוטנר "תום לב ותנאים מכללא" דניאל פרידמן נילי כהן חוזים ג' 313, 350-349 (2003) (להלן – מאוטנר)]. על ההבדלים שבין חוזה יחס לבין חוזה בדיד עמדה השופטת (כתוארה דאז) א' חיות בע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן, פסקה 14 (פורסם בנבו, 12.08.2009) כדלקמן:
"חוזה היחס שונה מחוזה שנועד להסדיר עסקה בודדה, אשר להבדיל מ"חוזה בדיד" (discrete contract) או "חוזה עיסקה", נועד להסדיר מערכת יחסים ארוכת טווח על כל המורכבות הכרוכה בכך, בין היתר, בשל חוסר היכולת להביא בחשבון את נסיבותיו המשתנות והבלתי ידועות באותה נקודת זמן של כל אחד מן המקרים הפרטניים שעליהם נועד החוזה לחול. פרופ' גבריאלה שלו מציינת בהקשר זה כי "המודל של חוזי יחס מתאפיין בגמישות ובדינמיות של הקשר החוזי ובנכונות מוגברת של הצדדים לחוזה לנהוג בתום לב" (גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי 104 (2005) (להלן: שלו, החלק הכללי). וראו גם ע"א 9946/01 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נח(1) 103, 117 (2003) (להלן: עניין אררט)). על מאפייניו של חוזה יחס עמד בית משפט זה ברע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה מילגרום הינדה ז"ל נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145, 160 (1998) בציינו כי:
"חוזים אלה רגישים לקיומן של נסיבות עתידיות שלא הוסדרו במפורש בחוזה. הם מנסים ליצור במסגרתם שלהם איזון בין הצורך בוודאות וצפיות לבין הצורך בגמישות ויכולת הסתגלות לתנאים משתנים. איזון זה מושג על-ידי אמצעים מגוונים, ובהם קביעת מנגנונים לשינוי תנאי החוזה והשלמתם, קביעת אמות מידה לחלוקה הדדית של סיכונים וקביעת דרכים לפתרון מוסכם של מחלוקות תוך המשך קיום היחסים החוזיים ..."
22. הצדדים חלוקים בשאלה מי הפר את הסכם ההפצה:
לטענת התובעות, במהלך שנת 2013 נודע להן, באופן אקראי ובדיעבד, כי טיימינג מוכרת את מוצריה לגורם ברשות הפלסטינית. יתר על כן, בחודש ספטמבר בשנת 2013 נודע לתובעות כי טיימינג מוכרת את מוצריה בישראל לאברבוך שהינו מתחרה ישיר של התובעות. מכירות אלה נעשו ללא ידיעתן וללא אישורן של התובעות והן מהוות הפרה יסודית של הסכם ההפצה.
מנגד, לטענת טיימינג, התובעות הן אלה שהפרו את הסכם ההפצה כאשר מכרו מוצרים דומים של DTC שהינה חברה מתחרה של טיימינג, מבלי שקיבלו את אישורה של טיימינג לכך.
23. כפי ששנינו, בהתאם להוראות הסכם ההפצה, דסקו ויעד היו מנועות מלייבא ארצה מוצרים דומים למוצרי טיימינג, מחברות הפועלות מסין או מהונג קונג, ללא אישורה של טיימינג. אייל הסביר כי החל משנת 1999 התובעות שיווקו ומכרו את מוצרי DTC שפועלת בסין. באותם ימים התמקדה DTC בייצור צירים לדלתות ארונות כך שהמוצרים שיובאו על ידי התובעות בעבר מ-DTC, היו מוצרים שונים ממוצרי טיימינג [סעיף 46 ל-ת/1]. ברם, החל משנת 2010, החלה DTC לייצר גם מוצרים דומים למוצרי טיימינג.
מאחר שמוצרי DTC (השונים ממוצרי טיימינג) שווקו והופצו בהצלחה רבה על ידי התובעות, פנתה אליהן DTC והציעה שתשווקנה ותמכורנה גם את מוצריה החדשים בישראל [סעיף 47 ל-ת/1]. לנוכח הסכם ההפצה ולאור נאמנותן של התובעות לטיימינג, פנו התובעות לטיימינג. בעצה אחת בין השתיים, הוחלט, כצעד אסטרטגי, שהתובעות תשווקנה ותמכורנה גם את מוצרי DTC הדומים למוצרי טיימינג, על מנת ש-DTC לא תשווק את מוצריה באמצעות גורם ישראלי מתחרה, מה שעלול לגרום לטיימינג להפסיד נתחי שוק משמעותיים ביותר ל-DTC [סעיף 48 ל-ת/1; פר' עמ' 27, ש' 9].
בחקירתו הנגדית, כשהתבקש אייל להפנות לאישור שנתנה לו טיימינג לפעול לשיווק והפצה מקבילה של מוצרי טיימינג ומוצרי DTC הזהים למוצרי טיימינג, השיב:
"אני יכול להגיד אירוע, את התאריך קשה לי להגיד. טיימינג ודי טי סי היינו הנציגים שלהם במדינת ישראל וברשות הפלסטינאית, שתיהן התעסקו בתחומים שונים לחלוטין, אחת בעולמות צירים והשנייה בעולמות של מסילות. היינו בלעדיים של שניהם. איפשהו בדרך החברות הללו החלו להתחרות אחת בשנייה, מה שקרה ראשונה עשתה זאת די טי סי כאשר התחילה לייצר מוצרים ששייכים לטיימיניג, קרי מסילות, באופן חד משמעי עם סנדרה הבהרתי לה שיש שתי אופציות, אחת לא לקנות בכלל מדיטיסי, שהם יבואו ויגידו לי מהר מאוד אתה לא מוכר את המסילות שלנו אז נרגיש נוח לפנות לגורם ישראלי אחר ולשווק דרכם את המסילות, האופציה האחרת שהעלנו וקיבלנו גם את האישור היה מכיוון שדיטיסי מאוד מרוצים מאיתנו משיווק הצירים שנקנה מהם במינונים נמוכים מוצרים כדי שנשתיק אותם ולא יהיה רעש סביב העניין וכך היה."
[פר' עמ' 13, ש' 13-4]
וכן:
"... אם מישהו היה מקבל את מסילות דיטיסי אני מניח שהייתי נפגע באופן מהותי ולכן בהצעה עם סנדרה החלטנו שאנחנו נקנה במינונים נמוכים את המוצרים של דיטיסי ובכל אחד מהמיילים שהיא כותבת או מתרעמת לגבי המכירות היא מציינת שהיא יודעת [שהתובעות רוכשות מוצרים מחברת DTC - א.ש.], זה לא סוד."
[פר' עמ' 13, 27-25]
24. בהמשך הסביר אייל כי גם מר הו (Mr. Wu), בעל השליטה בטיימינג ומי ששימש כנשיא החברה (להלן – מר הו), וגם גברת פונג נתנו אישורם לתובעות למכור מוצרי DTC הדומים למוצרי טיימינג, עם זאת, "לא גיביתי כל שיחה שנוהלה בינינו באיזשהו תרשים שביקשתי שיאשרו את מה שדיברנו בשיחה האחרונה" [פר' עמ' 27, ש' 14-11]. וכן: "... לא רואים את זה בכתובים, אבל בדיבורים ככה אנשים מדברים וככה דיברנו" [פר' עמ' 28, ש' 7-6]. לגרסתו, באמצעות מכירת מוצרי DTC הדומים למוצרי טיימינג, על ידי התובעות, קיוו הצדדים, כי תישמר הבכורה של טיימינג בשוק הישראלי [סעיף 50 ל-ת/1]. כך, סוכם כי התפלגות סך המוצרים שהתובעות תרכושנה מסין תהיה כ-80% מטיימינג וכ-20% מ-DTC [סעיף 49 ל-ת/1; פר' עמ' 15, ש' 3; נספח 16 ל-ת/1]. לאחר מכן ביקשה גברת פונג מהתובעות "להיות יותר אגרסיביים ולהוריד את דיטיסי לרמה של 5% ולא של 20%" [פר' עמ' 15, ש' 7-6].
אייל הסביר כי חרף האמור, לא הוריד את מכירותיה של DTC לרמה של 5% משום שזה "היה מסכן את האסטרטגיה שבחרנו" [פר' עמ' 15, ש' 34-33]. ובהמשך: "אם הייתי מוריד לרמות של 5% זה היה מסכן את האסטרטגיה שלנו והסיכוי שדיטיסי היו מתרעמים לרמות של אחוז מכירה נמוך זה היה יכול להוביל לתוצאה שהם היו פונים לספק מקומי אחר ולבקש ממנו לשווק את המוצרים, אני מקווה שהם היו עושים את זה בהבנה" [פר' עמ' 16, ש' 7-5].
25. מנגד, גברת פונג הסבירה כי טיימינג מעולם לא נתנה את אישורה מראש לתובעות לייבא ולשווק מוצרים דומים למוצריה, שיוצרו על ידי DTC. בסוף שנת 2010 נודע לטיימינג כי התובעות מייבאות ומוכרות מוצרי DTC אשר דומים לאלה של טיימינג, ללא הסכמתה, ובכך גורמות לנזקים ולהפחתת היקף המכירות של מוצרי טיימינג בישראל באופן מהותי [סעיף 30 ל-נ/1; פר' עמ' 38, ש' 32]. לאחר שהתובעות חזרו והבטיחו כי הכמויות הנרכשות על ידן מ-DTC הן כמויות קטנות וכי רכישות אלה נעשות אך ורק על מנת לייצר חסם למוצרי DTC בישראל ולמנוע את השתלטותה על השוק המקומי, המשיכו הצדדים ב"עסקים כרגיל" [סעיף 20 ל-נ/1]. וכך עלו הדברים מעדותה של גברת פונג:
"בינואר 2011 שלחנו מכתב אזהרה, אמנם מאוד כללי כי היחסים היו טובים, לג'קי. אנחנו הזהרנו אותם ואמרנו שאם הם ימשיכו לרכוש מדיטיסי אז לא יהיה לנו קשה למצוא מפיץ טוב אחר בישראל. היחסים שבו למסלולם, שלחנו בירור אבל המשכנו בעסקים והיחסים נמשכו. גם אחר כך אחרי המייל הזה שלחנו כמה פעמים מכתבים בדרישות להגביר את המכירות של מוצרי טיימינג מכיוון שהמכירות פחתו והמכירות מדיטיסי גברו אבל היחסים נמשכו".
[פר' עמ' 38, ש' 35-34; עמ' 39, ש' 4-1]
26. גברת פונג הסבירה כי "היו לנו תהיות" באשר לאסטרטגיה שהציעו התובעות, "אבל העניין הוא שהם לא ביקשו את רשותנו וכבר בנקודה הזו הם הפרו את החוזה" [פר' עמ' 39, ש' 22-21]. כשנשאלה גברת פונג מדוע לא ביטלה טיימינג את הסכם ההפצה מיד כשנודע לה שהתובעות רוכשות ומפיצות מוצרי DTC הדומים למוצרי טיימינג, השיבה כדלקמן: "ההסכם היה כבר משנת 2000, ובתרבות הסינית ברגע שיש הסכם אז נאמנים לו, ואנו נסמך על הלקוחות האלה, והתייחסנו אליהם כמו משפחה. גם שיש בעיות ממשיכים ועובדים במסגרת ההסכם" [פר' עמ' 39, ש' 12-10]. לגרסתה, התובעות שיווקו ומכרו במקביל למוצרי טיימינג, מוצרים דומים של DTC אבל טיימינג ביקשה "להפחית את הכמות של דיטיסי". לדברי גברת פונג: "אם הם חושבים שכך ראוי לנהוג בסדר, אבל בכמויות יותר קטנות" [פר' עמ' 39, ש' 25-24]. לבסוף, הסבירה גברת פונג: "... ואז התחלנו לפקפק כי ראינו שהם שולטים בכל השוק ורוצים לאכול את כל העוגה" [פר' עמ' 39, ש' 19-17].
27. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים ועיינתי בהודעות הדואר האלקטרוניות הרבות שהוחלפו בין הצדדים, התרשמתי כי אין בידי התובעות אישור ברור וחד משמעי מצד טיימינג למכירת מוצרי DTC. לגרסתו של אייל ניתנה הסכמתה להפצת מוצרי המגירות והמסילות של DTC במקביל למוצרי טיימינג [סעיף 48 ל-ת/1]. אולם, אייל לא צירף ולוּ הודעת דואר אלקטרוני אחת, במסגרתה התקבל אישורה המוקדם של טיימינג להפצת מוצרי DTC במקביל למוצריה. היעדר אישור בכתב מאת טיימינג, שעה שמערכת היחסים בין הצדדים התנהלה, בין היתר, באמצעות חילופי הודעות דואר אלקטרוני רבות, בנושא כה מהותי, מעורר סימני שאלה ומחליש את משקל גרסתו של אייל.
מאידך, ריבוי ההודעות לצד היעדר דיווח של התובעות באשר לשיווק מוצרים דומים של DTC (מסילות למגירות מטבח) בכדי לקבל מראש אישור של טיימינג לכך, מחזק מאוד את גרסתה של גברת פונג, לפיה התובעות החלו לשווק ולמכור מוצרי DTC אשר דומים למוצרי טיימינג מבלי ש"ביקשו את רשותנו" [פר' עמ' 39, ש' 21].
חיזוק נוסף לגרסתה של גברת פונג עולה מהודעת דואר אלקטרוני ששלחה גברת פונג לתובעות ביום 15.09.2011 בה נכתב כי אין זו הפעם הראשונה שנודע לטיימינג מחברות ישראליות שונות שהתובעות מוכרות את המוצרים של DTC [נספח 4 ל-נ/1]. הודעה זו, שנשלחה בזמן אמת, מעלה תהיה רבה באשר לגרסת התובעות: אם אכן נתנה טיימינג את הסכמתה מראש למכירת מוצרי DTC, כפי שטוענות התובעות, מדוע הייתה צריכה לשמוע על כך "מחברות ישראליות"?
אני קובע אפוא, כי התובעות החלו לשווק את מוצרי המסילות של DTC שהם בגדר "מוצרים דומים" למוצרי טיימינג, מבלי לקבל את אישורה המוקדם של טיימינג לכך.
28. הגם שטיימינג לא נתנה מראש את אישורה למהלך של הפצה כפולה על ידי התובעות של מוצרי המגירות של טיימינג ושל DTC, עולה מתוך הראיות שהובאו לפניי כי טיימינג הייתה מודעת למכירת מוצרי DTC על ידי התובעות. חלף ביטולו של הסכם ההפצה או שלילת הבלעדיות מהתובעות, נתנה טיימינג אישור בדיעבד להמשך מכירת מוצרים של DTC על ידי התובעות ובחרה להמשיך לעבוד מולן. ממצא זה עלה במישרין מעדותה של גברת פונג לפניי: "... אנחנו מוקירים את היחסים והמשכנו במערכת היחסים אפילו שידענו שהם רוכשים מוצרים מדיטיסי ומפרים את ההסכם ..." [פר' עמ' 40, ש' 17-16]. לדבריה, טיימינג לא דרשה מהתובעות לחדול מהפצת מוצרי DTC, אולם "ביקשנו מהם לצמצם, להפחית כיוון שהם נוהגים כרצונן, אפילו לגבי העניין של המוצרים מדיטיסי הם עשו את זה על דעת עצמם, הם לא שאלו אותנו אפילו פעם אחת מראש. באותו מייל מתחילת שנת 2011 אנחנו חזרנו על בקשתנו, בבקשה תגבירו את מכירות מוצרי טיימינג ותקטינו את הרכישות של דיטיסי אולי מתחת ל-5% ..." [פר' עמ' 40, ש' 25-22].
יתר על כן, בהודעת דואר אלקטרוני ששלחה גברת פונג לתובעות, ביום 04.01.2011 הסבירה גברת פונג כי טיימינג נאמנה לחלוטין לבלעדיות שהעניקה להן והוסיפה כי אם התובעות משווקות את מוצריה של DTC ומעדיפות לקדמם, תוכל טיימינג למצוא ללא בעיה מפיץ בלעדי חדש, כדלקמן:
"[…]
… we are keep receiving new inquiries from other Israeli companies, but … we don't consider to sell to other Israeli companies and reject all of them … So if Yaad Pirzul does not promote Taiming 908 and switch to DTC that we can find from the china Customs records, we believe that we have no problem to find a new capable distributor in Israel to sell such good product.