דברים דומים נקבעו גם על ידי השופט ת' אור בע"א 189/89 קופת חולים מכבי נ' קופת חולים של ההסתדרות, פ"ד מה(4) 817, 827-826 (1991):
"בחתמם על חוזה, הכולל תנאים מתנאים שונים, מסכימים הצדדים לחוזה לקיום החיובים ההדדיים כפי שמצאו ביטוים בחוזה. לכל אחד מהצדדים יש אינטרס בקיום תנאים מסוימים, כשהחוזה מהווה את האיזון של החיובים והזכויות על פיהם הסכימו הצדדים לכרות החוזה. ביטול תנאי מתנאי החוזה על ידי אחד הצדדים עלול להפר איזון זה, ולהביא לשינוי חלק במטרות והזכויות להן ציפה הצד האחר לחוזה. הדין אינו מקנה, על כן, לצד לחוזה את הזכות לבטל חד צדדית תנאי של חוזה, אם לא הותנה בין הצדדים לחוזה שהוא יהיה רשאי לעשות כן."
ובמקרה אחר קבע בית המשפט העליון, מפי השופט (כתוארו דאז) א' רובינשטיין, את תמצית הדברים:
"יתרה מכך, כפי שמצאנו, הדין אינו מקנה לצד להסכם לתקופה בלתי קצובה זכות לבטל חד צדדית תנאי בחוזה, אלא בידו להביא את החוזה כולו לסיומו, ולכרות הסכם חדש."
[ע"א 516/12 לופטהנזה נתיבי אוויר גרמניים נ' התאחדות סוכני נסיעות תיירות בישראל, פסקה ל"א (פורסם בנבו, 13.04.2014)]
42. ויודגש – טיימינג, חרף אי שביעות רצונה מהמשך שיווק מוצרי DTC על ידי התובעות בחרה שלא לבטל את הסכם ההפצה. מקום בו "נמנע הנפגע מלבטל את החוזה כדין, נותר החוזה שריר וקיים והחיובים הקבועים בו עדיין חלים על הצדדים. אמנם גם במקרה כזה זכאי הנפגע לפיצוי, אך במקביל הוא חייב להמשיך ולמלא את התחייבויותיו" [ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1)210, 226 (1998) (להלן – עניין שמואל רונן)].
משנוכחנו כי הסכם ההפצה לא בוטל, הרי שעקירת תניית הבלעדיות מתוכו, באמצעות מכירה מאסיבית של מוצרי טיימינג לאברבוך מהווה הפרה יסודית של הסכם ההפצה על ידי טיימינג. דומני כי גם התחייבותה של טיימינג לחדול ממכירת מוצריה לאברבוך, תוך קיום ההזמנות מצד אברבוך, שכבר התקבלו על ידה (50,000 מגירות) [נספח 21 ל-ת/1; פר' עמ' 46, ש' 17-16, 23-22], עשויה ללמד על הבנתה של טיימינג כי מכירת מוצריה לאברבוך עלתה כדי הפרה של הסכם ההפצה.
סיכומו של דבר, אני קובע כי טיימינג הפרה את הסכם ההפצה כאשר מכרה את מוצריה לגורם ברשות הפלסטינית ולאברבוך, זאת ללא ידיעתן של דסקו ויעד בזמן אמת, ללא קבלת אישור מצדן ובהיעדר הודעה מראש בדבר כוונתה לעשות כן.