בניגוד לטענת נתבעים 4-3, אין מדובר בהסכם הנוגע ל- 15 מגרשים בלבד, אלא בהסכם החל על 122 יח"ד, כך שהסכום שהיה על מקורות לגייס לצורך מימושו היה סכום נכבד.
153. הנתבעים טוענים, כי הסכם היזמות עם מקורות נחתם ביום 11.2.2010 (כפי שעולה מנספחי כתב התביעה של מקורות) כלומר - לאחר הצגת הצעת מקורות בפני דוד, ולא לפני כן, כפי שההיגיון מחייב, לוּ הייתה קנוניה ולכן עובדה זו מפריכה כל טענה לקנוניה. אינני סבורה כך; באותה מידה של היגיון ניתן לטעון, כי הסכם היזמות תוכנן עוד לפני החתימה על הסכם האופציה, אולם המתינו לאישור מחיר הסכם האופציה על ידי דוד, שכן ללא זאת, לא היה טעם לחתום על הסכם היזמות (אשר הוסתר מדוד). מכל מקום - עצם העובדה שהסכם היזמות והסכם הפיצוי (כפי שנראה בהמשך, כמו גם ההסכמים הנוספים עם ס.א.ל), על הסכומים הנזכרים בהם, הוסתרו מדוד, מצביעה על כוונת תרמית ועל הפרת אמונים.
לא למותר לומר כי, עצם העובדה שמקורות חתמה עם שמריה, ביום 11.2.2010, על הסכם אופציה לפיו כל יחידה תירכש על ידה בתמורה לסך של 500,000 ₪ (אשר אין חולק שלא גולה לגוטמן), וזאת - שבועיים בלבד, לאחר שהועברה טיוטה לפיה כל יחידה תירכש על ידי מקורות בתמורה לסך של 288,000 ₪ (שהועברה בסוף חודש ינואר 2010, בהתאם להצעה שהועברה לדוד בדצמבר 2009) מעידה על המרמה, זאת - גם שעה שהסך של 500,000 ₪ כולל את שכרו של שמריה).
154. הסכם נוסף נערך בין שמריה לבין מקורות, פחות מחודש לאחר מכן - ביום 6.3.2010, ובו נקבע כי אם מקרקעי פרדס חנה יימכרו לצד ג', מקורות תפוצה ב-2.5 מיליון ₪ (להלן: "הסכם הפיצוי" - נספח 12 לתצהירו של דוד). בסעיף 3 להסכם זה נכתב, כי במידה ואופציית מימוש הרכישה לא תצא לפועל עד ליום 06.4.2010, תהא למקורות אפשרות לרכוש את המגרשים תמורת סך של 450,000 ₪ ליחידה (במקום סך של 500,000 ₪, שנקבע בהסכם היזמות).
ביום 16.4.2010, נחתם מסמך בין שמריה למקורות, המאריך את תוקפו של הסכם הפיצוי (מסמך ראשון בנספח 13 לתצהירו של דוד).
הטענה בדבר נסיגת מקורות מהעסקה
155. על מנת להצדיק את מעשיהם בהמשך, טענו הנתבעים, כי המכירה באמצעות מקורות "לא צלחה". הוכח כי מדובר בטענת כזב. מהמסמכים עולה, כי אין כל בסיס לטענה זו, אלא להיפך - מקורות עמדה על ביצוע העסקה, אך הנתבעים העדיפו הסכמים עם חברה אחרת - ס.א.ל, אשר הבטיחו להם תמורה נוספת, אשר תגיע, כמובן, לכיסיהם ולא לתובעים.