16. מספר הערות:
א. השלמת כתיבת פסק הדין התעכבה בשל נסיבות שאינן בשליטתי. עם הצדדים הסליחה.
ב. אלא אם נאמר אחרת - כל ההפניות הן לפרוטוקול הדיון (על פי מספרי העמודים שבמערכת הנט) וכל ההדגשות אינן במקור.
ג. על מנת שלא להכביד על הקורא לא אפרט, בנפרד, את פרטי העובדות ואת טענות הצדדים, והם ישולבו בדיון, ככל שיידרש.
ד. למען הנוחות ייקראו שמריה, חגאי וורד, יחדיו, בשם "אלרז".
ה. אקדים ואומר, כי השתכנעתי שיוסף ויעקב פעלו בשיתוף פעולה ביניהם, בעצה אחת ובצוותא חדה, במכירת מקרקעי גוטמן, בתרמית והונאה כלפי גוטמן. לפיכך, יש לראות את מעשיו של כל אחד מהם, שנעשו לקידום המטרה המשותפת, גם כמעשי האחר. לכן, ולמען הנוחות, אתייחס, לעיתים, אל שניהם יחדיו, כאל "ברנשטיין", ללא קשר לשאלה מי חתם על מסמך זה או אחר או ביצע פעולה כזו או אחרת.
עיקר הראיות עליהן מבוססת התביעה
17. אציין, תחילה, כי הצדדים פרשו בפניי, בתצהיריהם, יריעה רחבה של אירועים ועובדות, המצויות ברקע - במעגלים שונים, שאינם בלב הדברים ותִקְִצִַר היריעה מלפרטם. לא התעלמתי מאירועים ועובדות אלה, אולם אתייחס, במפורש, לעובדות ולטענות, רק ככל שהן נדרשות לשם הכרעה בפרשה ולשם הנמקת ממצאיי ומסקנותיי.
18. התובעים מבססים את טענותיהם נגד הנתבעים על ראיות ממקורות שונים, המחזקות זו את זו. בין היתר מבוססת התביעה על עדויות לפיהן יוסף ויעקב שכנעו את משפחת גוטמן למכור את המגרשים, בניגוד לאמנה המשפחתית של גוטמן וזאת - בטענת כזב לפיה, לאחר הפשרת המקרקעין לבנייה עומד להיות מוטל עליהם מס אשר, למעשה, יֽכָלֵה את ערכם; על עדותו של אסף קול אשר חשף בפני דוד, כי נדרש ממנו לשלם לשמריה וליעקב סכומים "בשחור" מעבר לאשר ייכתב בהסכם שייכרת עמו; על דברי שמריה בשיחות (מוקלטות) עם חוקר פרטי - מר ניסים גורן (להלן: "החוקר") שנשכר על ידי התובעים לאחר פגישתו של דוד עם אסף קול. בשיחות אלה, מודה שמריה, בפה מלא, שהוא רימה את התובעים בכך שנטל כספים לכיסו מכל מכירה של מגרשי כפר יונה; על דבריו של שמריה לפיהם הדבר נעשה בידיעתם של ברנשטיין ובשיתוף פעולה עמם; על הסכמים שנחתמו בין שמריה לבין רוכשים של מקרקעי פרדס חנה ובהם סכומים העולים, משמעותית, על אלה שהוצגו בפני גוטמן ועל דבריו לפיהם הוא היה אמור לקבל מהרוכשת סכום של 12 מיליון ₪; על הוכחת תשלום בסך של 807,000 ₪, ששמריה נתן ליוסף, בידיעתו של יעקב, עבור מקרקעי פרדס חנה; על כך שהמקרקעין נמכרו במחירים נמוכים משווי השוק ועוד ועוד - הכול כפי שיפורט להלן.
19. אקדים את המאוחר ואציין, כי השתכנעתי שברנשטיין ושמריה פעלו, בשיתוף פעולה ביניהם, החל ממכירת מקרקעי כפר יונה וכלה במכירת מקרקעי פרדס חנה, תוך שהם הונו ורימו את התובעים לגבי השווי הריאלי של המקרקעין וכן לגבי התמורה שהרוכשים שילמו בפועל, פעלו תוך הפרת חובות נאמנות המוטלות עליהם וגזלו את כספי התובעים. מעשים שכאלה נעשו על ידם גם בנוגע למכירת כל המגרשים הפרטיים שבמקרקעי פרדס חנה - 11 במספר, למתווך שמריה ולילדיו חגאי וורד. כן השתכנעתי, כי חגי וורד רכשו, כל אחד, 4 מהמגרשים הפרטיים, בנסיבות בהן היה ברור להם שהמגרשים נמכרים להם תוך הפרת חובות אמון ובתמורה פחותה, משמעותית, משווים. עוד אציין, כי מעשי הנתבעים 3-1 נפסקו רק בשל כך שהתובעים גילו את אשר עשו וכי הנזק שנגרם לתובעים הוכח באמצעות חוות דעת שמאיות, הכול כפי שיפורט להלן.
יחסי גוטמן - ברנשטיין והתעוררות החשד
20. ברנשטיין ושמריה עסקו במכירת מקרקעי כפר יונה החל מסוף שנת 1997 ועד לשנת 2010 (הרוב נמכר בשנים 2000-1999) ובמכירת מקרקעי פרדס חנה, החל משנת 2009. עו"ד אליאב אבוחצירה (להלן: "עו"ד אבוחצירה") ייצג את גוטמן בעת מכירת מגרשי כפר יונה ועד שעזב לחו"ל. עו"ד פינקלשטיין ייצג אותם החל משנת 2006 וביום 2.10.2008 הוא מונה כמנהל עיזבונה של מריה, ביחד עם דוד גוטמן.
21. גוטמן ביקרו בישראל לעיתים רחוקות (כפעם בשנה) והיו פעמים בהם יוסף ו/או יעקב ביקרו בפריז ונפגשו שם עם גוטמן.
מטבע הדברים, לאחר שנים כה רבות של קשרים מקצועיים ואישיים, גוטמן נתנו אמון מלא בברנשטיין ולא חשדו בדבר. עד שיום אחד, אדם בשם אסף קול (להלן: "אסף"), העוסק במקרקעין ואשר רצה לרכוש מקרקעין בפרדס חנה, יצר קשר עם דוד גוטמן וסיפר לו שנאמר לו על ידי מר בן-יהודה, הבעלים של חברת מקורות שליטה (להלן: "בן-יהודה"), אשר התקשרה עם שמריה וברנשטיין לרכישת המקרקעין (כפי שיפורט בסעיף 150 להלן), כי בנוסף למחיר של 288,000 ₪, עבור כל יחידת דיור, יהא עליו לשלם לשמריה וליעקב, סכום נוסף, בלי שבעלי המקרקעין ידעו על כך.
לדברי אסף, יעקב סירב לאפשר לו לדבר ישירות עם דוד. לכן, הוא איתר את דוד בפריז, באמצעות חוקר פרטי ופנה לעו"ד ידוע בפריז, גולדנדל שמו, על מנת שייצור קשר עם דוד ויציע לו עסקה ישירה עמו, לגבי הפרויקט. עו"ד גולדנדל נפגש עם דוד ולאחר מכן גם אסף נפגש עמו והציג בפניו את שני ההסכמים שבן-יהודה העביר לו ואשר צורפו כנספחים לתצהירו: הסכם האופציה והסכם היזמות (כפי שיוגדרו, להלן, בסעיפים 150 ו- 152). כדי לסבר את האוזן אציין, כאן, כי התמורה בהסכם האופציה היא 288,000 ₪ ליח"ד (כפי המחיר שהוצג בפני גוטמן) בעוד שהתמורה בהסכם היזמות (שהוסתר מגוטמן) היא 500,000 ₪ ליח"ד (קיימות דקויות שאין זה המקום לציין אותן).
22. עוד קודם לכן, ביום 20.9.2010, קיבל דוד מכתב מעורך דין בשם גיל ויסמן (נספח 4 לתצהירו של דוד) (להלן: "עו"ד ויסמן"), אשר התעניין, בשם לקוח שלו, ברכישת מגרש ממגרשי פרדס חנה. במכתב כותב עו"ד ויסמן לדוד, כי הוא פונה אליו לאחר שבשנה האחרונה התגלו מקרי מרמה במכירת קרקעות בישראל, ולכן הוא מבקש לדעת אם המכירה נעשית על דעת הבעלים של הקרקע ובהסכמתם.
דוד לא חשד בדבר ופנה ליעקב על מנת שיעביר את הפניה אל עו"ד פינקלשטיין. בעקבות כך שלח יעקב מייל לעו"ד פינקלשטיין ובו כתב, כי דוד ביקש ממנו לטפל "במטרד הזה" (נספח כב' לתצהירו של יעקב). לגרסת התובעים, שאינני מאמינה לה, זו הסיבה בגינה, לאחר מכן, מנע יעקב מאסף מליצור קשר ישיר עם גוטמן.
אציין, כבר כאן, כי העובדה שדוד העביר את מכתבו של עו"ד ויסמן ליעקב (שהעביר אותו לעו"ד פינקלשטיין) תומכת בגרסת התובעים לפיה דוד ראה את יעקב כאיש הקשר וכבעל דברו בנוגע למכירת מקרקעי פרדס חנה, ולא את עו"ד פינקלשטיין, שאחרת היה דוד פונה ישירות לעו"ד פינקלשטיין.
23. בעקבות שיחותיו עם אסף, החל דוד לבדוק את העניין, גם באמצעות חוקר פרטי, ולאחר שהתבררו לו (לשיטתו) מעשי המרמה שנעשו, הפסיק את שירותיהם של ברנשטיין והגיש את התביעה.
גוטמן לא עשו עסקת מקרקעין עם אסף ואף לא נענו להצעת אסף, להשתתף בתחזוקת נכסי הנדל"ן שלהם (עמ' 32 שו' 6-1). עם זאת, הם שילמו לאסף סך של כ- 600,000 ₪ עבור הוצאותיו וכאות הערכה לחשיפת המרמה על ידו (עדות דוד בעמ' 122 שו' 28-27).
על בסיס כך טוענים ברנשטיין, כי לא ניתן להאמין לעדותו של אסף, שהרי התברר, שהיה לאסף אינטרס כלכלי, לקשור קשרים מקצועיים עם גוטמן.
אכן, בהחלט ייתכן שאסף רצה לנצל את ההזדמנות שנקרתה על דרכו ו"למנף" את אשר גילה לגבי נתבעים 3-1, כדי לעשות עסקה ישירות מול גוטמן ואולי אף לקבל תמורה עבור המידע שמסר, אולם אין בכך כדי לומר שדבריו אינם אמת.
24. עדותו של אסף אמינה עליי, ואמין עליי תיאורו את תדהמתו של דוד, אשר "התקשה להאמין שמי שמייצג אותו כבר עשרות שנים גונב אותו" (עדותו בעמ' 127 לישיבת יום 6.3.17). לא התרשמתי כי אסף בדה מליבו את הדברים, על מנת להשיג עבודה ו/או כספים מגוטמן. למעשה, ניתן להניח, במידה רבה של וודאות, כי אדם לא יעלה טענה כזו, ללא כל בסיס, שכן הוא עלול למצוא עצמו מוציא הוצאות משמעותיות, אשר לא יוחזרו לו וגרוע מכך - "מותקף" על ידי מי שהוא מלעיז נגדם - בן יהודה, ברנשטיין ושמריה, אשר עלולים לתבעו בגין הוצאת לשון הרע, נגדם, לאחר שהאשים אותם, בכזב, במרמה ובהונאה.
הסתירות, כביכול, בעדותו של אסף, להן טוענים נתבעים 4-3, לאו סתירות הן ואין בטענותיהם כדי לערער את האמון שנתתי בגרסתו של אסף.
25. נתבעים 3-1 אינם מכחישים את העובדה שאסף ביקש לרכוש את המקרקעין, אך טוענים כי אין מדובר במכר, אלא ברכישת אופציה. אין בטענה זו ולא כלום, שכן מדובר בדיוק משפטי ולא ענייני. המילה "רכישה" יכולה לכוון גם לרכישת אופציה לרכישה (כפי ההתייחסות שהייתה, לגבי ההסכמים עם מקורות וס.א.ל, אליהם אתייחס בהמשך).
לא למותר לציין, כי דבריו של אסף עולים בקנה אחד עם המסמכים שהוגשו (הן בנוגע לעסקת מקורות והן בנוגע לעסקת ס.א.ל.) וכן את דברי שמריה לחוקר, כמו גם את התשלום על סך 807,000 ₪ שנתן שמריה ליוסף ואת שאר הראיות, הכול כפי שיפורט להלן.
נטל ההוכחה ומידת ההוכחה
26. אין חולק, כי נטל ההוכחה בטענת תרמית רובץ על בעל הדין אשר מעלה טענה זו ובמקרה דנן - על התובעים. כידוע, מידת ההוכחה "הרגילה" במשפט האזרחי, היא "הטיית מאזן ההסתברויות" אשר משמעותה היא, כי על מי שנושא בנטל ההוכחה, מוטלת חובה להוכיח שגרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד. זאת - לעומת מידת ההוכחה הנדרשת בתחום הפלילי, שהיא ברמה של כמעט וודאות - מעל לספק סביר.