פסק דין
עניינו של פסק דין זה הוא תביעת רשות מקומית כנגד חברה בע"מ, בגין חובות ארנונה ומים וכן בקשה להרמת מסך ההתאגדות באופן שיחויבו גם מי שנטען שהם בעלי מניות בחברה.
התביעה היא נגד חברת ארט ווש בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "החברה") ובעל השליטה בחברה, מר שילו מרדכי בן דוד (להלן: "הנתבע") בגין חובות ארנונה, אגרת מים והוצאות אכיפה. (התביעה נגד נתבעים 2 ו-3 נדחתה בהסכמה ביום 2.1.2017).
דחיתי את התביעה וקיבלתי את טענת הנתבע להתיישנות התביעה נגדו. למען הזהירות דנתי בכל טענות התובעת.
רקע
1. התובעת, עיריית תל אביב יפו, הינה עירייה בהתאם לסעיף 2 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: "התובעת"). הנתבעת הינה חברה פרטית שעיסוקה הפעלת שירותי כביסה, אשר נוהלה בנכס המצוי בתחום שיפוטה של התובעת (להלן: "הנכס"). הנתבע הינו בעל השליטה בחברה בהתאם לסעיף 119א(ד) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן: "פקודת המיסים").
2. במסגרת כתב התביעה נטען כי הנתבעת, אשר החזיקה בנכס מנובמבר 2005 ועד אוגוסט 2007, חדלה מלשלם את חיובי הארנונה ואגרת המים החל מחודש נובמבר 2006. לטענת התובעת, בכתב התביעה, היות ונקטה בהליכי גבייה מנהליים, לפי פקודת המיסים (גבייה), בתקופה שבין התגבשות החוב הנטען לבין מועד הגשת התביעה, נעצר מרוץ ההתיישנות (עע"מ 8832/12 עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ (מיום 15.04.15) (להלן: "עניין סלומון")).
3. באשר לחיוב הנתבע בגין חוב הארנונה, נטען כי ניתן לחייב בעל שליטה בחוב זה, מכוח סעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") בהתקיים התנאים המנויים בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן: "פקודת מס הכנסה"). זאת, ככל שהנתבע לא יסתור החזקה לפיה קיבל מנכסי החברה ללא תמורה.
4. עוד נטען כי במקרה דנן, נתקיימה העדפת נושים על ידי הנתבעת, כך שהפלתה לרעה חובותיה לתובעת על פני נושים אחרים בכלל וחובותיה כלפי הנתבע בפרט. לפיכך נטען, כי יש להרים מסך ההתאגדות בעניינו של הנתבע מכוח סעיף 6 לחוק החברות תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") ובהתאם להלכה הפסוקה במסגרתה נקבע כי העדפת נושים מהווה חוסר תום לב - עילה עצמאית להרמת מסך. (ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' זלמה וינבלט (מיום 20.09.07); רע"א 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון, (מיום 23.12.99); ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (מיום 16.10.05)).