22. לסיכום נקודה זו רק אוסיף כי הצדדים היו חלוקים בשאלת מועד שיגורו של המכתב לתובעת. הנתבע הודה כי שלח את המכתב אולם טען כי התאריך לא נכתב על ידו. לשם הנוחות, מצ"ב הקטע הרלבנטי של המכתב.
עיון במכתב אינו מותיר מקום לספק כי המועד והכיתוב לצידו נכתבו על ידי גורם שאינו הנתבע. עוד ניתן להבחין במחיקה במיקום של התאריך. המקור ניתן לסבור, נמצא אצל הנתבעת משלא הוצג, הרי שגם זאת אמור לפעול לטובתו של הנתבע המכחיש את התאריך בו שוגר המכתב כאמור. (ראו לעניין זה עמ' 29 לפרוטוקול, ש' 15-21).
23. מכל האמור לעיל, הרי שאני קובעת כי התביעה התיישנה ודינה להדחות. למען הזהירות, אדון בקצרה בסוגיות המשפטיות הנוספות שהועלו על ידי הצדדים.
הרמת מסך ההתאגדות
חוב הארנונה – סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים
24. סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מאפשר גביית חוב ארנונה בגין נכס שבהחזקת חברה פרטית, מבעל השליטה בה, בהתקיים הנסיבות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה. תכליתו של הסדר זה למנוע התחמקות מתשלום מס באמצעות הברחת נכסי החברה החייבת. לצורך החלת הסעיף וגביית החוב מבעל השליטה כאמור, יש להוכיח קיומם של ששה תנאים: (1) החיוב הוא בגין נכס שאינו משמש למגורים (2) החוב הוא חוב ארנונה סופי (3) החברה לא פרעה את החוב (4) החברה הפסיקה את פעילותה (5) הנתבע הוא בעל השליטה בחברה (6) הנתבע קיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית. בענייננו, הוכיחה התובעת את קיומם של התנאים הנדרשים לגביית חוב ארנונה מבעל החברה - הנתבע.
25. הראשון - כי אין המדובר בנכס המשמש למגורים, אין מחלוקת כי הנכס הינו מכבסה ששימשה לפעילות החברה.
26. השני - חוב הארנונה הוא סופי, התובעת טוענת לחוב כולל בשיעור 134,933 ₪ (סך של 86,363 ₪ בגין חוב הארנונה). בכתב ההגנה ובדיון ההוכחות, טען הנתבע נגד שיעורו של החוב. טענותיו נטענו בעלמא וללא ביסוס או ראיות כלשהן. עוד, כפי שפורט, הכיר הנתבע בחוב של הנתבעת, במסגרת המשא ומתן להסדרת החוב אשר נוהל בין הצדדים. במסגרת זו, הכיר הנתבע בחוב בסך "55,000 ₪ לערך". עוד, איני מקבלת טענת הנתבע אשר נשמעה לראשונה במהלך דיון ההוכחות, לפיה החוב בו הכיר כביכול, כולל גם את אגרת המים, שהיתה גבוהה במיוחד בגין נזילה נטענת (עמ' 29, ש' 25-30). אני מקבלת טענת התובעת כי המדובר בהרחבת חזית אסורה באשר טענה זו לא נטענה קודם לכן.
27. משלא הוגשה השגה לוועדת ערר על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 או הוגשה עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים הפך החוב הנטען לסופי. "נישום שלא פעל במסגרת הליכי ההשגה שנקבעו בחוק, לא יוכל לפעול בדרך אחרת על מנת לתקוף את השומה ... משהפך החוב לפסוק, בשל כך שלא הוגשה עליו השגה או עתירה על פי התנאים שנקבעו בחוק, ניתן לגבותו בדרך של הגשת תביעה אזרחית, או באמצעי הגבייה המינהליים " (עניין סלומון, פסקה 17 לפסק דינו של הנשיא גרוניס).