41. גם אם אקבל את טענותיו החוזרות ונשנות של הנתבע כי לא התכוון להעדיף נושים אחרים על פני התובעת, הרי שהתנהלות החברה בבעלותו ובניהולו, גרמה בפועל להעדפת נושים וכפועל יוצא מכך לקיפוח התובעת כנושה. מכלל העדויות והמסמכים שהוצגו לפני עולה כי עובר להפסקת פעילותה של הנתבעת, שילמה הנתבעת חלק מחובותיה לנושיה ועם חלקם אף הגיעה להסדרי תשלום, בא בעת לא עלה בידי הנתבע להמציא כל תימוכין לכך ששילם ולו חלק קטן מהחוב הנטען לתובעת, בעת שחזר בו מהסדר התשלומים שהציע לה בזמנו (ראו גם התייחסות בפסקה 28 לעיל).
"ש. תראה משהו מעניין. בדוח רווח והפסד כתוב שהוצאת בשנת 07', 415 אלף עלות מכירות זה כל מיני הוצ' לספקים, אתה מאשר? אתה חתום על הדוח באופן אישי?
ת. כן.
ש. הוצאת 415 אלף ₪ נכון?
ת. כן.
ש. האם נכון ש- 415 אלף שולמו לספקים?
ת. הגיוני. חלק מזה, כן.
ש. איך זה ששילמת 415 אלף לכל מיני ספקים ולעירייה לא שילמת כלום?
ת. כן שילמתי לעיריה, לא שלא שילמתי כלום. יש דוחות ששולם, היו הסדרים, שולם לאורך כל הדרך.
........
ש. למה אתה לא מסתדר עם העירייה, למה רק עם דמי שכירות?
ת. כי אז בזמנו שהיה לי קצת כסף, ביקשתי להסתדר עם העירייה העיריה החליטה לא. מצד שני, ראיתי שאני לא חייב כסף הרו"ח אמר שאני לא חייב ולא פנו אלי שנים. ... הם היו צריכים לקחת מה שהצעתי להם."
(עמ' 33-35).
42. יתרה וחמור מכך, קיפחה הנתבעת את התובעת, משהעבירה לנתבע עצמו כספים, דרך אופנת פיוז- חברה בבעלותו ולא פרעה את חובה לתובעת:
"ש. העברת את הכספים של המכבסה באופנת פיוז?
ת. הכנסות של החב' לא. יכול להיות שהיו העברות. אבל פיוז נתנו לחב' כל כך הרבה, אז יכול להיות שהחזירה לה. העברות שהחזירה לה כספים.
(עמ' 35, ש' 5-7).
43. מן המקובץ, שוכנעתי כי די בראיות שלעיל כדי להוכיח שהתנהלות הנתבעת הביאה לקיפוחה של התובעת כנושה של החברה ודי באלו כדי להרים מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע לשאת בחוב המים הנטען. זאת, לו התביעה לא היתה נדחית.
שיעור החוב
44. אלמלא נדחתה התביעה מחמת התיישנות, הייתי מחייבת את הנתבע בחובות הנתבעת, כדלקמן:
חוב ארנונה בסך של 86,363 ₪
חוב אגרת מים בסך של 47,424 ₪
הוצאות אכיפה בסך של 1,146 ₪
סה"כ 130,850 ₪.
סוף דבר
45. התביעה נדחית אפוא לאחר שקיבלתי את טענת ההתיישנות. החלטתי שלא לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע, אשר כאמור לא היה מיוצג ובנסיבות אלו התנהל ההליך בעצלתיים, לנתבע ניתנו אורכות להגשת ראיות, צירוף מסמכים, קיום הליכים מקדמיים, בהסכמת התובעת וללא חיוב בהוצאות כתוצאה מכך. עוד, הנתבע אף נטל לעצמו את החירות לצרף ראיות חדשות לסיכומים שהגיש. כל אלו, העמיסו שלא לצורך טרחה ועלויות על התובעת. לפיכך, כל צד ישא בהוצאותיו.