7. בתשובתן לבקשה טוענות המשיבות, כי הנדון דידן אינו עומד באמות המידה למתן רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות. לגופם של דברים חוזרות המשיבות על טענותיהן, כי בעקבות הפגישה בוורשה בשנת 2016 סוכם בין נציגי הצדדים על "הסכם מסגרת חדש, נפרד ועצמאי להפצה", שהתווה את העקרונות להתקשרות בין הצדדים. נטען, כי אין מקום לעורר את תניית הבוררות המצויה בהסכם 2014 מקום שבו התביעה אינה נסמכת על אותו הסכם, והמשיבות 3-1 אינן צד לו. עוד נטען, כי במסגרת הבקשה לעיכוב ההליכים לא קם צורך לערוך בירור עובדתי בשאלת קיומו ותוכנו של הסכם 2016 – אלא די בבחינת השאלה, האם יש מקום לעכב את ההליכים נוכח תניית הבוררות שבהסכם 2014. מכאן, שדי בקביעה העובדתית כי המשיבות 3-1 לא הסכימו לתניית הבוררות כדי לדחות את הבקשה. אשר לטענות שעניינן הכפפתן לבוררות מכוח זהות אינטרסים וקרבתן המשפטית לאלפא, סומכות המשיבות את ידיהן על החלטת בית המשפט המחוזי.
דיון והכרעה
8. רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים ומצומצמים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כשההתערבות נדרשת מטעמי צדק או מחמת חשש לעיוות דין (רע"א 7613/18 יילמזלר אינטרנשיונל חברה לבניה, תיירות וטקסטיל נ' פקיד שומה חולון (25.11.2018) (להלן: עניין יילמזלר)). האמור מקבל משנה תוקף ביחס להחלטות שעניינן עיכוב הליכים נוכח טענה לקיום תניית בוררות. בהחלטה שכזו נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, "ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה אלא אם נפלה בה טעות של ממש" (רע"א 869/17 קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים בע"מ נ' עד עד חברה לנאמנות בע"מ (29.1.2017); רע"א 2525/08 קוצקי נ' הראל (4.1.2009); עניין יילמזלר; ראו גם סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך א 353 (מהדורה רביעית, 2005)). לא נטען לפנַי כי ענייננו מעורר סוגיה עקרונית החורגת מגדר עניינם הפרטני של הצדדים, וכפי שיובהר אינני סבור כי ישנו חשש לעיוות דין או כי נפלה 'טעות של ממש' בהחלטה.
9. ככלל, בבחינתן של טענות מקדמיות שנודעת להן השלכה מהותית על המשך בירור ההליך, ידרש בית המשפט ל"מלוא חומר הראיות והטענות המשפטיות הקיימים בעניינן" (רע"א 4472/10 Proneuron Biotechnologies Inc. נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, פסקה כג (6.10.2010) (להלן: עניין Proneuron)). בגדרי טענות אלו באות גם בקשות לעיכוב הליכים נוכח קיומה של תניית בוררות, שהעניין העיקרי בבירורן הוא הרצון להימנע מניהולם של 'הליכים מותנים'. הדבר נתמך בטעמים טובים של ודאות משפטית ויעילות דיונית: