לפיכך, קבע ראש ההוצל"פ כי:
"מכח הסמכות הנתונה לראש ההוצל"פ לפי תקנה 126 א' לתקנות ליתן הוראות בכל עניין הקשור לניהול ההליכים בתיק ככל שייראה לו צודק, ומכח הסמכות הנתונה לראש ההוצל"פ לפי תקנה 128 לתקנות, להאריך מועדים שנקבעו בתקנות, ומן הנימוקים שמניתי לעיל באשר לאופן ניהול ההליכים על ידי הזוכה, אני מאריך למבקשת את המועד להגשת הבקשה להפחתת ריבית הפיגורים, ורואה את בקשתה בטענת "פרעתי" בקשה לפי סעיף זה.
--- סוף עמוד 3 ---
בהתאם לכך, אני מפחית את ריבית הפיגורים לתקופה שעד למסירת האזהרה ביום 16.3.00 והתוצאה היא, שקרן החוב (קרן
100) נכון להיום תעמוד ע"ס 5,177 ₪ בלבד.
בשאר קרנות החוב לא יחול שינוי."
מכאן הערעור שבפני.
ג. טענות הצדדים לערעור
טענות המערערת
טוענת המערערת כי טעה ראש ההוצל"פ, כאשר בדיון בטענת "פרעתי", מכח סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, דן והכריע בבקשה להפחתת ריבית מכח סעיף
81א(ד) לחוק ההוצל"פ. זאת, במיוחד, לאור העובדה, שהמשיבה כלל לא ביקשה סעד זה, בגדרי בקשתה בטענת "פרעתי".
זאת ועוד, טוענת המערערת, כי טעה ראש ההוצל"פ, כאשר החליט להאריך את המועד להגשת בקשה להפחתת ריבית, בניגוד להוראות תקנה 13 לתקנות ההוצל"פ, הקובעות מועד בן 20 ימים בלבד מיום מסירת האזהרה. זאת, מבלי לפרט טעמים מיוחדים, המצדיקים הארכת מועד זו.
כן טוענת המערערת, כי טעה ראש ההוצל"פ, בפרשנות הרחבה שהעניק להוראות תקנה 126א' לתקנות ההוצאה לפועל, ביחס להיקף סמכותו לתיקון פגמים בהליכי הוצל"פ. לענין זה, טוענת המערערת, כי אין זה מסמכותו של ראש ההוצל"פ להאריך מועדים מטעמים מיוחדים שירשמו, בהעדר כל בקשה להארכת מועד, ובהעדר כל הבהרה לענין מהותם של הטעמים המיוחדים.
טענה נוספת, שבפי המערערת, מכוונת לאי פסיקת הוצאות המערערת, בהחלטת ראש ההוצל"פ, הדוחה את בקשת המשיבה בטענת "פרעתי".
--- סוף עמוד 4 ---
טענות המשיבה
טוענת המשיבה כי סמכותו של ראש ההוצל"פ מכח תקנה 126א' רחבה מאוד, וכוללת היא סמכות ליתן הוראות לגופם של דברים, ואינה מוגבלת, רק לתיקונים "טכניים" בלבד.
לפיכך, טוענת המשיבה, צדק ראש ההוצל"פ משראה בבקשת החייבת בטענת "פרעתי" ונימוקיה, בקשה להארכת מועד להפחתת הריבית מטעמים מיוחדים.
בנוסף, טוענת המשיבה כי בקשתה בטענת "פרעתי" מצביעה על טעמים מיוחדים, המצדיקים, בנסיבות הענין, הארכת מועד להגשת הבקשה להפחתת הריבית. לענין זה, מוסיפה המשיבה וטוענת, כי השתהותה של המערערת מביצוע ההליכים במשך 15 שנה, בתיק ההוצל"פ, כמו גם היקפם של ההליכים אשר ננקטו בתיק זה, מנעה בפועל, מהמשיבה את האפשרות להתגונן, במסגרת תיק ההוצל"פ. מטעם זה, ולאור התנהגותה הרשלנית של המערערת, יש לראות בכך "טעם מיוחד" להארכת המועד, בנסיבות הענין.