"...ישנם מקרים, בהם טוען החייב לפרעון חובו, טרם פתיחת הליכי ההוצאה לפועל, או טענות אחרות הנוגעות לשאלת פרעונו או אי פרעונו של החוב הפסוק. במקרים מעין אלו, בהם טוען החייב כי הזוכה עשה שימוש שלא בתום לב בפסק הדין, בהגשתו לביצוע, נראה כי סמכותו של ראש ההוצל"פ חולשת גם על טענה כגון זו, במסגרת הדיון בבקשה בטענת "פרעתי" ".
היקפה של חובת תום הלב, אינו מצטמצם, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפרעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ. לענין זה, סבורה אני, כי עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים. אכן, כלל נקוט הוא, כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות. ברם, אין בכך כדי לסתור את חובתו של הזוכה לחתור לסיומו של הסכסוך בין הצדדים.
תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית.
ויודגש, אין המדובר בהטלת חובה על הזוכה "לרדוף" אחר החייב לשם מימושו של פסק הדין. ואם יתברר כי החייב התחמק מתשלום חובו במשך שנים, תוך החלפת כתובות מגורים, יציאה מן הארץ, או מטעם אחר, הרי שברור הוא, שאין זה מחובתו של הזוכה לנקוט בהליכים סבוכים, מיותרים ועתירי עלוּת, כדי לעלות על עקבותיו של החייב.
--- סוף עמוד 9 ---
אולם, מאידך, חלה חובה על הזוכה לנקוט בפעולות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לשם מימושו של פסק הדין. כך, תוגשם תכליתו של עקרון תום הלב בניהול הליכים משפטיים, בצורה המיטבית ביותר, תוך יעול הדיון ומניעת שימוש לרעה בו.
וכך, כאמור, נראה לי כי לאור חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים ומרכזיותו של עקרון זה, ימנע בית משפט עצמו, דרך כלל, מלהעניק סעד לזוכה, אשר "ישן על זכותו", ולא נקט בהליכים למימוש זכייתו בפסק דין, או למימושו של השטר, בהליכי ההוצאה לפועל.
ז. ומן הכלל אל הפרט.
בענייננו, קיימות ראיות בתיק ההוצל"פ, להטלתו של עיקול מטלטלין שבוצע בהעדר החייבת-המשיבה "מבעד לחלון הראווה", וכן לנסיון נוסף לנקיטת הליכים מבצעיים, לפני למעלה מ-15 שנה, ותו לא.
המערערת, החלה לפעול בשנית בתיק ההוצל"פ, רק בשנים האחרונות, כחלוף זמן רב, ולאחר שחובה של המשיבה צבר הפרשי הצמדה וריבית, והגיע לשיעור ניכר.