דיון והכרעה
עיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שהוצגו, התרשמתי מאותות האמת שנתגלו במהלך הדיון והתחשבתי במכלול נסיבות העניין. לאור אלו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את המרצת הפתיחה בחלקה, מבלי לגרוע מזכות המשיבים להוסיף ולפעול על פי הוראות הדין ותקנון האיגוד. הנימוקים שביסוד מסקנתי זו יפורטו תוך חלוקה לכותרות משנה, בהתאם לטענות הצדדים בגדרי הסעדים שהתבקשו בהמרצת הפתיחה המתוקנת.
הסעד הראשון – האופן שבו ניתן לכנס אסיפה כללית שלא מן המניין
30. לא ראיתי צורך במתן צו כמבוקש בראש פרק זה. המבקש עתר לסעד הצהרתי המורה כי על פי סעיף 20(ב1) לחוק העמותות, לעשירית מכלל חברי העמותה הדורשים לכנס אסיפה כללית שלא מן המניין, קמה הזכות לכנסה בעצמם, בחלוף 21 ימים בהם הוועד לא כינס את האסיפה וזאת תוך מתן הודעה מוקדמת בת 21 ימים.
31. אין להיזקק לתובענות שהסעד המבוקש בהן הוא בעל אופי תיאורטי גרידא. סעד תיאורטי מוגדר, בין היתר, כסעד שאינו נדרש לפתרון סכסוך בר-קיימא; כסעד שאינו נדרש לשרת מטרה שיש בה תועלת; כסעד שאין בו כדי להסיר מכשול, או קושי, הניצב לפני התובע; כסעד שאינו מתבסס על מערכת עובדות ספציפית, או כסעד כוללני ובלתי קונקרטי (ראו בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה (28.4.11); ע"א 6291/95 בן יקר גת חברה להנדסה ובנין בע"מ נ' הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה מודיעין (25.6.97)).
32. שוכנעתי כי הסעד המתבקש ביחס לפרק הזמן הנדרש לכינוס אסיפה כללית, הוא סעד תיאורטי שאינו בר נפקות מעשית כלפי התובע ואין להיזקק לו. האסיפות הכלליות בהן נדונה הדחת המבקש מתפקידיו, כונסו על פי הוראות בית המשפט בגדר ההסדר הדיוני שהמבקש היה צד לו ותוך שנקבע מפורשות, כי: "מכל מקום בכל הנוגע לשאלת המועדים, המשיבים רשאים לשלוח דרישה נוספת חדשה ולהמתין 21 ימים ואז לקבוע מועד תוך 21 יום נוספים" (ראו הח' מיום 23.10.17). הצדדים התנהלו בזו הדרך וחזקה על המשיבים כי יוסיפו ויתנהלו כך ככל שתעמוד על הפרק אסיפה דומה נוספת.
33. כמו כן, מתווה תואם ורלוונטי כבר מצוי בהוראות סעיפים 20(ב) ו- 20(ב1) לחוק העמותות, בזה הלשון:
"(ב) הועד רשאי לכנס בכל עת אסיפה כללית שלא מן המנין, ועליו לעשות כן לפי דרישה בכתב של ועדת הבקורת, של הגוף המבקר או של עשירית מכלל חברי העמותה.
(ב1) לא כינס הועד את האסיפה הכללית שנדרשה כדין, תוך 21 ימים מיום שהוגשה הדרישה לפי סעיף קטן (ב), רשאים הדורשים לכנסה בעצמם, ובלבד שהאסיפה תתקיים בתוך שלושה חודשים מיום שהוגשה הדרישה כאמור; האסיפה תכונס, ככל האפשר, באותו האופן שבו מכונסות אסיפות בידי הועד".
34. לבד מכינוס אסיפות, שנעשה, וחזקה כי יעשה, על פי מתווה ההסדר הדיוני, לא ברור הצורך בסעד הצהרתי בדבר מתווה שנקבע בהוראות חוק ברורות ומפורשות. הסיבה המרכזית לעתירת המבקש להצהיר על בטלות האסיפות הכלליות שבהן הודח, היא כינוסן וניהולן, כנטען, בניגוד עניינים, ממניעים בלתי כשרים ובניגוד לטובת העמותה. המבקש לא הראה כי יש בסעד ההצהרתי העוסק במניין הימים לכינוס אסיפות כלליות, כדי להסיר מלפניו קושי, או מכשול מסוים. בהינתן נסיבות אלו, לא שוכנעתי כי יש בהכרעה בסוגיה זו כדי לסייע למבקש, או להוביל לתוצאה מעשית-קונקרטית בעניינו.
הסעד השני – האם האיגוד הוא גוף דו-מהותי
35. אין מחלוקת של ממש ביחס להיות האיגוד גוף דו-מהותי ולתחולת כללי המשפט הציבורי-מנהלי על התנהלותו (ראו אף פסקה 218 לכתב התשובה).
36. התאחדויות, עמותות ואיגודי ספורט, המוגדרים בסעיף ההגדרות של חוק הספורט, השתמ"ח-1988, או ארגוני ספורט המכוונים לפעילות ציבורית – בדמות פיתוחו, ניהולו וריכוזו של ענף ספורט בישראל, ובמיוחד כשמדובר בארגונים הזוכים לתמיכה כספית ציבורית - הוכרו בפסיקה כגופים דו-מהותיים, עליהם חלים החובות והכללים שבמשפט המנהלי (ראו עת"מ 1001/09 איגוד הג'ודו בישראל נ' רשם העמותות (5.3.09); ה"פ 504/07 צ'רלטון בע"מ נ' מנהלת ליגת העל בכדורסל לגברים (2002) בע"מ (7.8.07); ע"א 4583/03 ההתאחדות לכדורגל ואח' נ' אביב גלעדי בע"מ (13.7.03)).
עקרונות אלו, חלים גם על האיגוד. גם כאן, מדובר באיגוד ספורט לאומי, המרכז את ענף ספורט הכדור-יד בישראל ומנהל אותו. האיגוד נהנה מתמיכה כספית ציבורית נרחבת והוא עונה על ההגדרות של חוק הספורט הנ"ל (ראו נספח ל' להמרצת הפתיחה, פסקה 1.1). לפיכך, צריך שהחלטות האיגוד תתקבלנה על פי אמות המידה החלות על עמותות וגם על פי כללי המשפט המנהלי.
37. המבקש מיקד את טענותיו, בעיקר, בחובת שימוע בטרם העברתו מתפקידו ובזכות עיון בכל חומר הנקשר לסוגיה זו. לא ברור הצורך המעשי – אופרטיבי שבסעדים אלו וכיצד יש בהם כדי לסייע למבקש להסיר מלפניו כל מכשול, או כדי להסב לו תועלת מעשית מסוימת.
כנזכר, האסיפות הכלליות של האיגוד בהן נשמעו הטענות ביחס להעברת המבקש מתפקידו ובהן בוצעה ההצבעה על כך - כונסו ונוהלו על פי הוראות בית המשפט שבהסדר הדיוני. אין עוררין על כך שבאסיפה הכללית מיום 28.11.17, טען המבקש את טענותיו לפני כלל הגורמים שנכחו בישיבה. אכן, באי כוחו לא הורשו לטעון מטעמו באותה ישיבה. אולם, גם הקושי שבטענה זו נרפא באסיפה הכללית שכונסה ביום 12.12.17, בה הורשו באי כוח המבקש לטעון את טענותיהם בשמו. רק לאחר שתי אסיפות אלו, בהן ניתנה למבקש ולבאי כוחו את ההזדמנות להעלות את טענותיהם, כונסה האסיפה הכללית מיום 25.12.17, בה נערכה ההצבעה בדבר העברת המבקש מתפקידו. גם בהקשר זה, חזקה על המשיבים כי יוסיפו לילך בדרך ההסדר הדיוני וככל שתעמוד אסיפה נוספת על הפרק בעניינו של המבקש, תינתן לו האפשרות להשמיע את טענותיו, בעצמו ובאמצעות באי כוחו.
38. ביחס לזכות העיון, לא הובהר די הצורך באילו מסמכים הנקשרים להעברתו מתפקידו נמנעה מהמבקש זכות העיון. המבקש לא הראה כי פנה בדרישה כלשהי למי מבעלי התפקידים באיגוד בנוגע לעיון במסמך מסוים. אף ביחס לטענת המבקש לפיה המשיבים לא חשפו את דו"ח ממצאי ועדת הבדיקה הפנימית שמונתה על ידי הוועד המנהל, הובהר כי ניתן היה לעיין במסמך זה בתיאום מראש עם משרדו של עורך הדין שליווה את הוועדה. המבקש לא הגיש בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים ולא נטען כי בקשתו לעיין במסמך זה סורבה. בנסיבות אלו, נחזה כי גם בסעד הצהרתי זה, אין כדי להניב תועלת מעשית למבקש, להסיר ממנו מכשול, או קושי מסוים ומכאן, שמדובר בסעד תיאורטי שאין להיזקק לו.
הסעד השלישי – קשר סיבתי בין הטיפול בליקויים להעברת המבקש מתפקידיו
39. שוכנעתי כי יש לקבל את עמדת המבקש בראש פרק זה וליתן צו כמבוקש, המשליך גם על בחינת המישור הנורמטיבי של ההחלטות שקיבלו המשיבים. המבקש טען, כי המשיבים החלו לפעול להדחתו בסמוך לאחר שהחל לפעול ליישום הטיוטה וביקש להחליף בעלי תפקידים שכיהנו כ- "שומרי הסף" בתקופה המבוקרת. המבקש טוען, כי יש להסיק שהמניע להדחתו נעוץ ברצון למנוע ממנו מלתקן את הליקויים, באופן שאינו מתיישב עם טובת האיגוד. המשיבים, מצדם, טענו כי המניעים להדחת המבקש יסודם בשיקולים ענייניים, הנקשרים בחוסר אימון והיעדר כישורי ניהול ומנהיגות.
40. המבקש מונה לתפקידו כיו"ר הנהלת האיגוד ביום 11.1.17. מספר ימים לאחר מכן, הונחה על שולחנו הטיוטה. הטיוטה נערכה על פי בקשת החשב הכללי במשרד האוצר, בגדרי תכנית לבקרה על התמיכות מתקציב המדינה למוסדות ציבור הנתמכים על פי סעיף 3א' לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (ראו נספח א' להמרצת הפתיחה המקורית, פסקה 1.1).
בסמוך לאחר מכן, כנזכר, התקבל מסמך ההמלצות מאת מבקר האיגוד – רו"ח מ' מועלם – בו צוין, בין היתר, כי: "יש לבדוק את מנגנון שומרי הסף ומדוע לא מנעו את הליקויים...". רו"ח מועלם הוסיף על כך וציין, מפורשות, כי: "...יהיה צורך להבהיר לרשם העמותות שהנפשות הפועלות כיום לאחר תיקון הליקויים שונות מאלו שהיו בזמן הליקויים" (ראו נספח ב' להמרצת הפתיחה המתוקנת). אשוב ואציין, כי המלצותיו של מבקר הפנים אומצו על ידי רו"ח האיגוד וכן על ידי היועץ המשפטי שלו (ראו נספחים ג' – ה' להמרצת הפתיחה המתוקנת) ומספר חודשים לאחר מכן, אומצו המלצות אלו על ידי רו"ח רובין, אשר מונה על ידי ועדת הביקורת של האיגוד.
המבקש ראה לנגד עיניו נתונים אלו, המלמדים על שינוי מהיר ומתבקש ב"נפשות הפועלות כיום" באיגוד וביקש להאיץ את העברתם מתפקידם.
41. מנגד, ביקשו המשיבים לפעול להדחת המבקש ודממה שררה מצדם ביחס לסיבות לכך, עד להסדר הדיוני, לאחר הגשת התובענה המקורית. הראיות שהוצגו מלמדות, כי הסיבה היחידה שהביאה להדחת המבקש היא פעילותו הנמרצת ומתבקשת הנסיבות להחלפת נפשות פועלות באיגוד ובעיקר שמחי. לא הוכח תפקוד לקוי ואי התאמה לתפקיד, כסיבות להחלטה "העניינית גרידא" שנטען כי התקבלה להדיחו.
42. נציג המשיבים - מר יחזקאל, אישר בעדותו כי הדחת המבקש מתפקידיו יסודה בפעולות שביצע לשם החלפת הנפשות הפועלות באיגוד וכדבריו:
"... בפועל, הוא מינה את עצמו לוועדת שימוע בלא קבלת אישור הנהלת איגוד הכדוריד, הוציא לו מכתב פיטורים בלי אישור הנהלת הכדוריד, הוסיף חטא על פשע, והלך למשטרה להגיש תלונה נגד מנכ"ל איגוד הכדוריד על הסגת גבול. כשהוא יודע מראש שהמכתב פיטורים שהוציא לו בלתי חוקי. אם היה שומע לעצתי, הכל היה מסתדר" (ראו פרו' עמ' 40 שו' 15 – 19).
בהמשך דבריו, הבהיר מר יחזקאל כי סבר שהיה על המבקש להמתין להחלטת ההנהלה בטרם ינקוט באמצעים לסיום העסקתם של בעלי תפקיד באיגוד:
"ש. תסכים איתי שחשבת שצריך להמתין עד הדו"ח הסופי? ת. עד החלטת הנהלה. אני הצבעתי לקבל את המסקנות הסופיות של הדו"ח ובעקבות כך נפעל נגד מי שצריך לפעול. למרשך אצה הדרך, הוא רצה להביא את החבר שלו להיות מנכ"ל איגוד הכדוריד, פרסם בעיתון, עשה ראיון לחבר שלו, מרשך לא פוטר בגלל הדו"ח, אלא בגלל שלא ידע להתנהל באיגוד" (ראו פרו' עמ' 40 שו' 25 – 29).
וכן בהמשך:
"אם היה פועל בדרך חוקית בניסיון לפטר את המנכ"ל, יכול להיות שלא היינו מגיעים למקום הזה" (שם, עמ' 41 שו' 10).
43. אף אם באיחור לא ברור, אמרותיו של מר יחזקאל תומכות בגרסת המבקש כי פעולותיו להחלפת בעלי התפקידים באיגוד – הן הפעולות שבעטיין החלו והסתיימו הניסיונות להדחתו.
44. אין ראיות מהימנות לפעולות נוספות מטעם המבקש שתשמשנה מסד להדחתו. דברי מר יחזקאל אף נחזים כמנוגדים לעמדה שבסעיף 13 לסיכומי המשיבים, לפיה הדחת המבקש מתפקידו לא קשורה לטיוטה ולטיפול בה, אלא משום אי התאמה לתפקיד יו"ר האיגוד. חלוף הזמן הקצר מאז כניסתו של המבקש לתפקידו וגרסאות הצדדים, אינם מעוררים סיבה אפשרית אחרת להדחת המבקש, לבד מטיפולו בטיוטה ובמסמך ההמלצות.
אף לא שוכנעתי כי יש ממש בעמדת המשיבים, לפיה לא שאיפת המבקש להחליף את הנפשות הפועלות היא שהביאה להדחתו, אלא האופן שבו בחר לעשות כן. נוסף על כך, אינני מקבל את הטענה כי הודעה שנמסרה לעיתונות, שלא בהתאם לישיבת ההנהלה, היא שעומדת במוקד הדחת המבקש.
טענות אלו, אינן מתיישבות עם העובדה שבזמן אמת לא צוינו נימוקים ענייניים לפשר הרצון להעביר את המבקש מתפקידו. כך, בהודעות ששוגרו לשם כינוס האסיפות הכלליות להדחת המבקש מתפקידו וגם במכתבו של מר יחזקאל מ-5.10.17, בו צוין כי הסיבה להדחת המבקש היא כהונתו ה "מלווה מתחילתה סימפוניה בלתי נגמרת של צלילים עכורים", מבלי שהובא כל הסבר לכך (ראו נספח כ"א להמרצת הפתיחה). מבלי לקבוע מסמרות ביחס לשאלה האם היה על המשיבים לפרט את הסיבות להעברת המבקש מתפקידו, אני סבור כי העובדה שהסבר לפשר הרצון להדיח את המבקש הופיע לראשונה רק לאחר הגשת המרצת הפתיחה המקורית, איננה עולה בקנה אחד עם העמדה הנוכחית לפיה כישורי הניהול של המבקש הם שעומדים ביסוד המניעים להדחתו (ראו גם פסקאות 184, 186 ו- 291 לכתב התשובה המתוקן).
המשיבים לא הציגו הסבר סביר לקושי הלא מבוטל במבוקשם לסתום את הגולל על יכולת הניהול של המבקש לאחר ארבעה חודשי כהונה בתפקידו ולאחר שנבחר פה אחד, לבטח גם על סמך ניסיונו וכישוריו. לא מצאתי ממש בטענה כי בחירה חסרת סמכות של המבקש לפטר את שמחי, העמידה את האיגוד בסיכון להגשת תביעה. גם בעובדה שהמשיבים לא מנעו מהמבקש כל פעולה, לבד מפיטורי שמחי, אין כדי להעלות או להוריד, נוכח המסקנה כי זו הסיבה להחלטה שהתקבלה להדיחו. בכך לא נשמטת אבן היסוד עליה מבוססת התובענה, כסברת המשיבים בסיכומיהם (ראו סעיף 9). נוסף על כך, אף שלשיטת המשיבים קיימת תמיכה גורפת בהדחת המבקש מצד חברי הנהלת האיגוד והעמותות החברות, לא התייצב מלפניי נציג נוסף להעיד על הסיבות להדחת המבקש.
45. בהיעדר הסבר סביר לפשר הניסיונות החוזרים והנשנים להעברת המבקש מתפקידו, אני מקבל את עמדת המבקש, שנתמכה בעדותו של מר יחזקאל לפרוטוקול הדיון וביתרת הראיות. עמדת המשיבים, לפיה הסיבות להדחת המבקש הן כישורי ניהולו, יחסי האנוש שלו ויכולותיו להנהיג, או "להסתדר עם אנשים" - איננה מתיישבת עם הדברים שמסר מר יחזקאל לפרוטוקול הדיון, עם חלוף הזמן הקצר, עם התרשמותי ממכלול הראיות שהוצג מלפניי ואין בידי לקבלה.
הסעד הרביעי – בטלות החלטות האסיפות הכלליות מ- 16.10.17, 28.11.17, 12.12.17, 25.12.17 ו- 30.1.18.
46. שוכנעתי כי יש ליתן צו הצהרתי חלקי בראש פרק זה, ביחס לאסיפות מ – 25.12.17 ו – 30.1.18. המבקש טען, כי יש להצהיר שהאסיפות הכלליות מהימים 16.10.17, 28.11.17, 12.12.17, 25.12.17 ו- 30.1.18, כונסו ונוהלו באופן בלתי חוקי, בניגוד לסעיף 20(ב1) לחוק העמותות, בחוסר ניקיון כפיים, מתוך ניגוד עניינים, בניגוד לחובת האמונים לפעול לטובת האיגוד. מכאן נטען, כי ההסדר הדיוני הופר ותוצאות האסיפות בטלות (ראו סעיפים 2 ו- 7 – 11 להמרצת הפתיחה המתוקנת). המשיבים והמדינה טענו, כי האסיפות כונסו על פי הוראות התקנון, בהתאם להסדר הדיוני ולהחלטות בית המשפט, תוך מתן זכות טיעון ושימוע למבקש ולבאי כוחו ותוך החלפת הנציגים שהצביעו באסיפה מיום 25.12.17.
47. כפי שציינתי, באסיפות הכלליות מהימים 28.11.17 ו- 12.12.17, נשמעו טענות בעד ונגד העברת המבקש מתפקידו. בישיבה מיום 25.12.17, נערכה הצבעה בעניין זה ובאסיפה מיום 30.1.18 נבחר יו"ר חדש לאיגוד.
האסיפה הכללית שהתקיימה ביום 16.10.17 לא הובילה לתוצאה אופרטיבית מעשית כלפי המבקש. גם בעניינה, לא הובהר הצורך במתן צו הצהרתי וכיצד יש בו כדי לסייע למבקש, או כדי להסב לו תועלת מעשית מסוימת ולכן, הדיון בסעד זה הפך תיאורטי.
48. אעבור כעת לבחינת האסיפות הכלליות מושא ההסדר הדיוני, מהימים 28.11.17, 12.12.17 ו- 25.12.17 (להלן: "האסיפות"). קודם לכל, אתייחס לדין החל על החלטות האסיפה הכללית של האיגוד, כגוף דו מהותי.
49. הוראת סעיף 27 לחוק העמותות, מטילה על חברי הוועד בעמותה חובה: "לפעול לטובת העמותה במסגרת מטרותיה ובהתאם לתקנון ולהחלטות האסיפה הכללית". חובה זו, מקפלת בתוכה את חובות הזהירות החלות על חברי הוועד כנושאי משרה בעמותה וכן את חובות האמון שהם חבים כלפיה (ראו ע"א 7307/11 וייס נ' רמת איתרי (17.9.13); ב' גרינברגר ו-נ' בן-צור, דיני עמותות להלכה ולמעשה – 2002, עמ' 322 (להלן: "דיני עמותות להלכה ולמעשה")).
50. האסיפה הכללית, היא הרשות העליונה של עמותה והיא רשאית להחליט בכל ענין שהוא בתחום מטרותיה וסמכויותיה (ראו ת"א 176/92 מרג'י נ' תנועת ביחד ואח' (10.2.93) (להלן: "עניין מרג'י")). על האסיפה להפעיל את סמכויותיה בהתאם לחוק והתקנון, בדרך מקובלת ובתום-לב והחלטותיה כפופות לקריטריונים של סבירות והגינות. ניתן לבחון את החלטותיה של האסיפה בשלושה מישורים - המהותי, הפרוצדוראלי והנורמטיבי. במישור המהותי, נבחן האם נעשה ההליך בהתאם להוראות הדין והתקנון; במישור הפרוצדוראלי, נבחנת כשירות ההליך שבו נתקבלה ההחלטה; במישור הנורמטיבי, נבחנת סבירות ההחלטה ותקינותה מבחינת תוכנה ובכלל זה - אם התקבלה בתום-לב ובדרך מקובלת, באופן מידתי, בהיעדר ניגוד עניינים ואם היא אינה נוגדת את תקנת הציבור, או את טובת העמותה. בהינתן שעמותה היא גוף שתקנונה מהווה הסכם בין חברי העמותה, כפופות הוראותיו גם לעקרונות הביקורת של דיני החוזים, כעקרון תקנת הציבור, תום הלב, כללי הגינות, הגנה על זכויות יסוד, סבירות וכללי הצדק (ראו: ע"א 7966/08 קיבוץ מענית נ' רוכמן ואח' (3.8.11); ע"א 1773/06 אלף נ' קיבוץ איילת השחר (19.12.2010); ע"א 11533/05 קיבוץ קלי"ה נ' הרטי (10.3.09); ע"א 8398/00 כץ נ' קיבוץ עין צורים (1.10.02); ע"א 10419/03 תומר דור נ' רמת הדר – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (5.9.05); ע"א 667/76 ל. גליקמן בע"מ ואח' נ' א. מ. ברקאי חברה להשקעות בע"מ (1.5.78); ע"א 186/76 אלפנדרי נ' פודים (15.12.76); דיני עמותות להלכה ולמעשה, עמ' 273-274).
במקרים שבהם מדובר בעמותה המהווה גוף דו-מהותי, על החלטותיה להתקבל גם על פי אמות המידה הנוהגות במשפט המנהלי (ראו ע"א 8398/00 הנ"ל עמ' 613-616). נבחן האם ההחלטה המנהלית התקבלה על פי אמות מידה של הגינות, מידתיות, תום-לב, יושר, שוויון ובהיעדר שיקולים זרים ושרירות. על בית המשפט להוסיף ולבחון, האם השיקולים הרלבנטיים הובאו בחשבון וכן אם ההחלטה התבססה על שיקולים בלתי רלוונטיים. בית המשפט לא יתערב בהחלטה מנהלית ככל שהיא מצויה בתוך "מתחם הסבירות" (ראו למשל עע"מ 4501/09 מדינת ישראל נ' תמימי (16.3.10); בג"צ 1/81 שירן נ' רשות השידור (24.8.81); בג"צ 4504/05 סקבורצוב נ' השר לבטחון פנים (4.11.09); ע"א 10419/03 לעיל).
51. היקף הביקורת השיפוטית על החלטות האסיפה הכללית מתאפיין בגישה של ריסון ואיפוק. בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הוועד, או האסיפה הכללית ואין הוא מחליף את שיקול דעתם בשיקול דעתו שלו. בית המשפט לא יכריז על בטלות החלטה של הוועד, או של האסיפה הכללית, אם הפגמים שנפלו בהן הם קלי ערך. התערבות בתי המשפט בעניינים הפנימיים של ארגונים וולונטריים תיעשה במקרים חריגים בלבד, בהם נמצא כי ההחלטות התקבלו בניגוד להוראות החוק והתקנון, או במקרים בהם נמצא כי יסודן בחוסר תום-לב, בניגוד עניינים, בכוונה להיטיב עם חלק מבעלי העניין, או בניגוד לטובת העמותה. היקף ההתערבות ייגזר, בין היתר, מחומרת הפגם שדבק בהחלטה ובמידת הפגיעה שנגרמה לנפגע כתוצאה ממנו (ראו למשל: ע"א 835/93 איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (30.8.95); ע"א 7162/06 שטרן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (17.2.2008); דיני עמותות להלכה ולמעשה, עמ' 273-274).
52. ובהתאמת הדברים למקרה הנדון; לא נפל פגם ביחס לאופן הפרוצדורלי והמהותי שבו כונסו ונוהלו האסיפות, בהתאם להוראות בית המשפט בגדר ההסדר הדיוני. הכל, תוך הקפדה על מניין הימים הנדרש, על מימוש זכות השימוע ועל הוראות התקנון והחוק, המסמיכות את האסיפה הכללית לדון במינויים של חברי ההנהלה וכן בסיום כהונתם (ראו סעיף 28 לחוק העמותות; סעיפים 9.ב.8 לתקנון האיגוד). טענת המבקש לפיה זכות השימוע נפגמה, נדחתה בפרק הדיון באיגוד כגוף דו מהותי.
53. המשיבים טוענים כי לא נותר ממש מטענות המבקש לאחר ההסדר הדיוני. אכן, ההסדר הדיוני והדרך בה התממש, מרפאים את טענות המבקש בבחינת מועדים ואפשרות לייצוג ולהשמעת טענות. באותה עת, הסיבות הנטענות להדחתו כבר גלויות, אם כי בגדר גרסה כבושה שלא נתמכה בהסבר מספק וכן נשמעו טענותיו. עם זאת, אני סבור כי ההסדר הדיוני ומימושו בהיבט הפרוצדורלי, אינם מספקים את המרפא הנורמטיבי הראוי. נחזית הבנה ברורה בבסיס ההסדר הדיוני, שלא ניתן למנוע כינוס אסיפה כללית. ההתמקדות הייתה בהיבטים טכניים של כינוס וניהול האסיפה. באותה העת, לא ניתן היה להתמקד בבירור מניעי משתתפי האסיפה ובקשירתם של מניעים אלו להחלטות שהתקבלו וכך נעשה בהמשך.
54. אני סבור כי במישור הנורמטיבי, נפלו פגמים מהותיים בהחלטת המשיבים להדיח את המבקש, פגמים היורדים לשורשו של עניין ואשר אינם מותירים מנוס מהמסקנה כי יש להתערב בה. התרשמתי כי החלטת המשיבים לא התקבלה בתום לב וכי היא חורגת ממתחם הסבירות המנהלי, בהתחשב בשיקולים הלא רלוונטיים על סמכם התקבלה, תוך התעלמות משיקולים רלוונטיים, שעיקרם טובת האיגוד והטיפול המואץ הנדרש בליקויים, כנגזרת של טובתו. פגמים אלו נעוצים במניעים ובסיבות לכינוס האסיפות וכן בטיב המידע והשיקולים שהופעלו במסגרתן.
55. שוכנעתי כי המבקש נהג כשורה, בהתאם למסקנות הטיוטה שנותרו בעינן בדוח הביקורת הסופי ובהתאם להמלצות מבקרי ויועצי האיגוד, לצורך תיקון הליקויים והדיווח לרשם העמותות. בהתאם לכל הנתונים שהיו בידיעת המבקש, היה עליו לפעול בעוצמה, בנחישות ובאופן מידי, כדי להתכתב עם תיקון הליקויים בהיבט הנפשות הפועלות באיגוד. כך פעל המבקש, אך יוצא כי מבוקשו להעביר את שמחי מתפקידו, הביא לכך שהוא זה שהועבר מתפקידו.
56. בחינת הנסיבות הפרטניות, מובילה למסקנה כי כינוס האסיפות, ניהולן וההחלטה שהתקבלה בסופן לחסום את דרכו של המבקש לפעול לתיקון הליקויים - מנוגדים לטובת האיגוד, לליבת המלצות גורמי הפיקוח הפנימיים שבו ולהחלטות קודמות של האסיפה הכללית לאמץ את דוח הביקורת.
57. אין עיגון למבוקשם של המשיבים להמתין לדוח הביקורת הסופי, לאור הנתונים המצויים לנגד עיניהם כבר כעת והמסקנה המתבקשת כי יש לפעול, ללא דיחוי, להחלפת הנפשות הפועלות באיגוד. בהיעדר עיגון שכזה, החלטת המשיבים להדיח את המבקש מחמת שלא ביקש להמתין לדוח הביקורת הסופי, איננה סבירה בעיניי.
ראשית כך, מר יחזקאל הבהיר בעדותו, כי על אף שהיה ידוע לו וליתרת חברי הוועד המנהל שאין להמתין לדו"ח הביקורת הסופי לשם תיקון הליקויים, סברו חברי הוועד המנהל שאין לשעות להמלצות בעלי התפקידים של האיגוד, לרבות המבקר הפנימי של האיגוד, היועץ המשפטי והאסיפה הכללית:
"ש. תאשר לי שהמבקר אומר לך שיש לטפל לאלתר בכל הנושאים למען פאינה. ת. כן. ש. כשהוא אומר לך לטפל לאלתר בנושאים שיש ל תקן אותם במיידי לרבות עצם העובדה שהוא אומר לך שיש צורך להחליף את הנפשות הפועלות, למה את החושב שיש ל המתין ולא לפעול במיידי? ת. אני לא יודע. אני לא שופט. לכל אדם יש זכות החפות. אני לא יכול לפטר מנכ"ל לפני שקיבלתי מסקנות סופיות. עובדה שלא הגישו נגדו כתב אישום ולא קרה איתו כלום... ש. תאשר לי שהעמדה הזו של מבקר הפנים אושרה גם על ידי רו"ח של האיגוד במכתב מיום 23.1.17. ת. אומר שעל האיגוד לאמץ את המסקנות. ש. תסכים איתי שרו"ח שלך לא אומר תמתין לדו"ח הסופי, נכון? ת. אני לא פועל לפי מה שהרו"ח אומר, אני פועל לפי מה שההנהלה אומרת, והיא אמרה לחכות. ההנהלה קיבלה החלטה. ש. תאשר לי שגם היועץ המשפטי שלך אומר לך, נספח ד', ביום 25.1.17 שצריך ישר להתחיל לפעול, נכון? מפנה לסעיף 4. ת. מכיר את המסמך הזה. גם בעניין הזה יש הנהלה, יו"ר ההנהלה העלה הצעה לחכות למסקנות הסופיות ויו"ר ההנהלה תמך בהצעה הזו. ש. נספח ה'. את הדו"חות הכספיים של האיגוד אתה מכיר? אתם מאמצים את המלצות מבקר הפנים, רו"ח, והיועץ המשפטי, אתה זוכר? האסיפה הכללית מאמצת. נכון? (מקריא) ת. אם כתוב, אז אומץ בדו"חות הכספיים" (ראו פרו' עמ' 41, החל משו' 2).
הנה כי כן, הצורך בתיקון מידי של הליקויים, ובפרט בנוגע למנגנון שומרי הסף והנפשות הפועלות - הובהר לאיגוד לא רק בטיוטה, אלא גם בעמדותיהם של מבקר הפנים, של היועץ המשפטי ושל האסיפה הכללית.
שנית כך, הזכרתי כי ביום 24.9.17, התכנסה ועדת הביקורת של האיגוד לדיון בנושא הטיוטה הביקורת והחליטה למנות את רואה החשבון מר דן רובין, "כגורם בלתי תלוי", לבחון את ממצאי הטיוטה וליתן דו"ח בכתב, שבו תיכללנה "המלצות אופרטיביות כיצד על הוועדה לפעול ולהביא המלצותיה בפני האסיפה הכללית לה חייבת הוועדה דין וחשבון" (ראו נספח יג' להמרצת הפתיחה המתוקנת). חוות דעתו של מר רובין הוגשה ביום 28.9.17 ועיקר מסקנותיה, כי: "יש לראות בטיוטה כדו"ח סופי כבר בשלב זה ולפעול כבר עתה להסדרת הליקויים כפי שעלו בדו"ח, על מנת שלא תעלה טענה מצד הרגולטורים לאי תפקוד מוסדות העמותה ושיתוק"; "נושאי המשרה... פעלו תוך הפרת הממשל התאגידי, הקוד אתי וסעיף 27 לחוק העמותות"; "ועד העמותה כשל בפיקוח על יו"ר ועד העמותה, ויו"ר העמותה עשה בה כבשלו"; "...ומתן המלצה לאסיפה הכללית להפסקת כהונתם של כל מי שכיהן כנושא תפקיד בתקופת הדו"ח לאחר שקיבלו את זכות השימוע". לשקול נקיטת סנקציות אישיות כספיות כנגד נושאי משרה לרבות הגשת תביעות השבה אישיות או תביעות כספיות" (ראו נספח יד' להמרצת הפתיחה המתוקנת – הדגשה הוספה – א' י').
מסקנותיו של רו"ח רובין כללו "המלצות אופרטיביות", כבקשת ההנהלה, אך לא היה די בכך בעיני האיגוד. עמדותיהם החוזרות של גורמי המקצוע, על אף שאושרו על ידי האסיפה הכללית ויו"ר האיגוד, לא מצאו את דרכן אל שיקולי הוועד המנהל והאסיפה הכללית. חברי ההנהלה העדיפו שלא לפעול באופן מידי על-פי המלצותיהם של גורמי הפיקוח, לרבות מבקר פנימי, יועץ משפטי, רואה חשבון מטעם ועדת הביקורת , גם לאחר שאושרו על ידי האסיפה הכללית.
המשיבים לא הראו כיצד התנהלותם זו מתיישבת עם המעמד והחשיבות שיש לייחס למנגנוני הביקורת בעמותות (ר' למשל: בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח' (27.2.97), פסקה 39).
שלישית כך, אין בפי המשיבים תשובה לשאלה מדוע גם כשהתקבל דוח הביקורת הסופי, לא עשו דבר (ראו פסקה 7 לסיכומי המשיבים). על כך מסר מר יחזקאל, כי:
"ש. הבנתי שאתה לא רוצה לפעול בינואר כי אתה רוצה לחכות לדו"ח סופי, ספר למה כשמגיע הדו"ח הסופי באוקטובר, אתה לא עושה דבר? ת. אין לי תשובה. ש. כשמגיע הדו"ח הסופי אתה לא מפטר את המנכ"ל, ההנהלה לא מפטרת אותו? ת. לא. ש. ההנהלה לא מפטרת גם את דורון שמחי. ת. נכון. ש. להבדיל מזה, ההנהלה מוצאת לנכון לפטר את המבקש, טל. ת. אין קשר. המבקש לא פוטר בגלל פאינה, הוא פשוט לא מסוגל לנהל ניהול" (ראו פרו' עמ' 41, החל משו' 26 ההדגשה שלי – א' י').
בנסיבות אלו, אין בידי לקבל את עמדת המשיבים כי הסכימו עם עצם החלפת הנפשות הפועלות, אלא שביקשה להמתין לדו"ח הביקורת הסופי. בקשתם להמתין לדוח הביקורת הסופי, כשעל הפרק הטיוטה, מסמך המלצות ועמדת רו"ח רובין, כנוסחם המפורש המבקש לראות שינוי מידי, נותרה ללא הסבר מספק. לא בכדי האיץ המבקש טיפול בליקויים הדחופים שעל הפרק, על אף בחירת המשיבים לכנות את התנהלותו כ "עריפת ראשים" (ראו סעיפים 8 - 7 לסיכומי המשיבות).
58. יוצא כי המשיבים מיקדו את מאמציהם בניסיונות להעביר את המבקש מתפקידו כיו"ר האיגוד, מבלי שהבהירו את פשר העדפתם שלא לפעול על פי המלצת הגורמים המוסמכים. בנסיבות אלו, לא הוסר החשש הממשי לכך שהוועד המנהל של האיגוד פעל בניסיונות לכנס אסיפות כלליות להדחת המבקש, על מנת למנוע ממנו לפעול על אתר מכוח הטיוטה ומסמך ההמלצות ולהחליף בעלי תפקידים מסוימים באיגוד. שוכנעתי כי ניסיונות אלו חלחלו עד לאסיפות מושא ההסדר הדיוני וקנו שביתה גם בחיקן.
59. עיון בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 28.11.17, מלמד כי לבד מהמבקש, אף לא אחד ממשתפי האסיפה התייחס לממצאי הטיוטה, לממצאי המבקר הפנימי, לממצאיו של רואה החשבון מר רובין, או להחלטת האסיפה הכללית המאשרת את אותן מסקנות. על כך נקבע, בעניין דומה, כי:
"...אי-אפשר לגבש דעה, בהקשר שמדובר בו, אם להביע אמון אם לאו, אלא לאחר שכל העובדות ומלוא העובדות הכרוכות בהבעת האמון, או באי הבעת האמון יובאו לפני באי האסיפה הכללית... לא רק שיכול שהזימון הלא תקין והבלתי מפורט מנע מחברים מהשתתף באסיפה, משום שהם לא ידעו במה מדובר, אלא, שכפי שנאמר בספרו הנ"ל של גאור, התמונה הכללית באסיפות כלליות היא שהחברים, מתוך אדישות ואפטיה, ואולי גם מתוך אי-בקיאות מספקת בסובב את ההחלטות, נוהגים לסמוך על הדירקטורים הקיימים ולאמץ את המלצותיהם" (ר' עניין מרג'י).
60. אינני מתעלם מהטיעונים שהעלו הנוכחים באסיפה ביחס לכישורי הניהול והמנהיגות של המבקש. על כך, למשל, מסר מר ד' פלח:
"...טוב אני מתחילת הדרך בעצם טל לא הראה שום מדיניות, שום קו, שום דרך מנחה... זגזג הרבה מאוד פעמים הלוך וחזור... בנוסף, נעשו דברים מסוימים שהם, באמת ממש נגד נהלים, לקחת לחתום בשם האיגוד... להשתמש בוועדת ביקורת כדי ללכת לאיזה שהוא רואה חשבון ולהוציא דוח, ושאף אחד לא ידע ולא אישרנו את הדוח הזה ולא ביקשנו אותו... ולעשות בהכל כבשלו... דוגמא נוספת תהיה שיצאנו לישיבה, לישיבת הנהלה או משהו כזה, ולמחרת הוא הגיש מכתב פיטורין לאריק, שהוא הציג את זה בכלל בהנהלה... גם איך שהישיבות התנהלו ועם החוסר סדר, שליטה וכן הלאה... (ראו פרו' אסיפה כללית מיום 28.11.17, עמ' 11 החל משו' 3).
הגב' רז מסרה:
"... בשורה התחתונה ישיבות ההנהלה לא נוהלו בצורה נאותה מבחינתי. היושב ראש בשלב מסוים איבד את השולחן הן בהחלטות שהוא קיבל, הן בצורת ההתבטאות שלו, הן בהתנהלות שלו. היו מספר דברים שבמחינתי הם חמורים מאוד, הנושא שהוא קיבל מייל מהאיגוד האירופאי ולא שיתף... מינה את עצמו בנוסף כל הנושא של הפיטורין של המנכ"ל, חוסר השקיפות בנושא הזה..." (שם, עמ' 12 החל משו' 25).
מר מרגלית מסר:
"... פשוט הוא לא מתאים, אין לו את היכולת, הוא לא מסוגל להנהיג אנשים, הוא לא הצליח לגרום לשני אנשים וחצי להגיע להסכמה, אלא רק לויכוחים... שום דבר לא מתבצע כמו שצריך... הדבר היחידי שאנחנו עסוקים כל היום זה רק במלחמות פניומיות שגלשו למצבים...".
אולם, אני סבור כי אין בהפניות אלו כדי לגרוע מטענות המבקש. גם מהציטוטים הנ"ל, עולה כי האופן שבו טיפל המבקש בדרישה לפעול להחלפת בעלי תפקידים מסוימים, היה מוקד השיקולים להעבירו מתפקידו. נוסף על כך וכפי שציינתי, הניסיונות להדחת המבקש החלו בסמוך לאחר שהחל לפעול להחלפת בעלי התפקידים באיגוד, נתון שאיננו מתיישב עם הטענה כלפי כישורי הניהול והמנהיגות שלו. ככל שהיה ממש בטענה זו, הניסיונות להדחתו היו, למצער, מנותקים מהפעולות שביצע להחלפת בעלי התפקידים באיגוד בהתאם להמלצות גורמי הפיקוח. בהינתן קביעתי, לפיה מתקיים קשר סיבתי ישיר בין פועלו של המבקש ליישום המלצות גורמי הפיקוח בדבר החלפת בעלי התפקידים באיגוד, לבין הניסיונות להדחתו מתפקידו - עולים ניסיונות אלו לכדי מסכת אחת רציפה, במטרה שהייתה ונותרה למנוע מהמבקש מלפעול למימוש מסקנות גורמי הפיקוח ביחס להחלפת בעלי תפקידים מסוימים באיגוד.
61. קיימת אינדיקציה נוספת, המלמדת על שיקולים שאינם עולים בקנה אחד עם טובת האיגוד, שנשקלו על ידי מי מהנציגים שנכחו באסיפה הכללית.
מר מ' מרגלית מסר, כי:
"... התחייב בפניי שבתוך שישים יום הוא וכל החברים שלו שנמצאים יחד אתו במסגרת מכבי כן? מתחייבים לבוא ולהצביע על מנת להדיח את טל, אם טל לא יעשה את זה עד אז ביוזמתו" (שם, עמ' 20 החל משו' 25).
אין מקום לתופעות כגון אלו המתוארות בדבריו של מר מרגלית, לפיהן חברים באסיפה הכללית יצביעו במעין "הסכם הצבעה" קבוע מראש בהחלטות האסיפה הכללית - היא "מוסד העל" של העמותה. על חברי האסיפה הכללית מוטלת מעורבות אישית גדולה במטרות העמותה, במיוחד כשמדובר בעמותה הנתמכת בכספים ציבוריים, או בכספי תרומות. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בעניין מרג'י, לאמור:
"עם זאת, מותר העמותות מן החברות הכלכליות הוא בכך, שיש ברבות מהראשונות מעורבות אישית גדולה יותר של החברים ברעיון ובמטרות העמותה. מדובר על חברים המצטרפים לעמותה בדרך-כלל מתוך אידיאולוגיה וממניעים של השגת מטרה שאינה חומרית. יש לצפות שאנשים שכאלה ייטו למעורבות גדולה יותר מזו של מחזיק מניה בודדת אחת מתוך אלפים או מאות אלפים בחברה כלכלית גדולה, כל זאת בתנאי שההנהלה (קרי בענייננו: המזכירות) תיידע אותם בתום-לב ובאופן מלא מה מהות ההצעות, הבעיות והנושאים העומדים להכרעה, ומה סובב אותם.
...הנוף הישראלי התברך והתעשר בשנים האחרונות בעמותות רבות המוקמות כדי להוציא לפועל מטרות חשובות לציבור כולו, או לחלקים הימנו. רבות מעמותות אלו ממומנות מימון מלא או חלקי בכספים ציבוריים או בכספי תרומות. אני מבין, שהעמותה נושא הליך זה היא בכלל העמותות שמומנו, לפחות בחלקן, בכספים ציבוריים לא מעטים".
62. משקלם המצטבר של הנתונים הללו, לצד היעדר הסבר סביר מצד המשיבים, מעוררים חשש משמעותי שלא נסתר, לפחות ברמת ההוכחה הנדרשת במאזן ההסתברויות האזרחי, כי האסיפות שכונסו על ידי הוועד המנהל לשם העברת המבקש מתפקידו נועדו למנוע פעילות נמרצת ומתבקשת לשם יישומן של מסקנות גורמי הפיקוח ביחס להחלפת בעלי תפקידים מסוימים באיגוד, מבלי ששיקולי טובת האיגוד מצאו את ביטויים בהתדיינות האסיפה הכללית ותוך חשש לקיומו של "הסכם הצבעה" בין משתתפי האסיפות.
63. לנוכח הניגוד המובהק בין הסיבה להדחת המבקש והמניעים שביסוד האסיפות לבין המלצות גורמי הפיקוח על האיגוד – אני סבור כי אין מנוס מהמסקנה, לפיה החלטות הוועד המנהל בדבר כינוס האסיפות הכלליות לשם העברת המבקש מתפקידו, אינן מתכתבות עם טובת העמותה וחובות חבריה, המעוגנות בסעיף 27 לחוק העמותות ובעקרון תום הלב. נוסף על כך, ההחלטה להדיח את המבקש לוקה בפגמים מנהליים, משום השיקולים המשמעותיים שלא זכו למשקל הולם, כליקויים ויעודם של המוסדות האמונים על ניהולן התקין של עמותות הנתמכות בכספי ציבור.
אף לא הובהר מדוע לא איתרו המשיבים פתרון מידתי שפגיעתו פוגענית פחות במבקש ובאיגוד, כבחינת הצרת צעדי המבקש באמצעות החלטת הנהלה, או החלטת אסיפה כללית. כדוגמה ליכולת המשיבים לפסוע בדרך סבירה אחרת שכזו, מציינים המשיבים בסיכומיהם את ההפסד שנחל המבקש בהצבעה שהתעקש לערוך ביחס לדרך פיטורי המנכ"ל (ראו סעיף 4 לסיכומי המשיבות).
64. אינני מקבל את טענת המשיבים בסיכומיהם, לפיה המבקש נמנע מלצרף את כלל העמותות שנטלו חלק באסיפות הכלליות שבהן נדונה הדחתו. קשה להלום שיו"ר האיגוד הנוכחי ועמותות נוספות החברות בו, המנויים על אורגני האיגוד, לא ידעו על אודות ההליך וכי נמנעה מהם זכות הטיעון. עם זאת, למען הסדר הטוב, בהחלטתי מיום 25.12.18, נשאל בא כוח המשיבים אם מתבקשת השלמת עמדה מטעם יו"ר האיגוד הנוכחי, או מטעם העמותות הנוספות שהשתתפו באסיפות הכלליות. התקבלה אך עמדת יו"ר האיגוד הנוכחי - מר צרפתי, במכתב לפיו כל חברי הנהלת האיגוד משתפים פעולה בכל הקשור לטיפול בתיקון הליקויים ובכלל זה חברי הנהלה שפעלו בתקופה המבוקרת. מר צרפתי מציין, כי הוא מאמין בחשיבות חוזקם של וועדת ביקורת ומבקר פנים כדי להגן על ההנהלה מטעויות ולעזור לה להתנהל על פי הדין. עוד מובהר, כי מתקיים שיתוף פעולה עם רשם העמותות וכי האיגוד קיבל אישור ניהול תקין עדכני.
עמדה זו דומה לעמדת המשיבים בכתבי טענותיהם. בנסיבות אלו, לא ראיתי צורך בהמשך דיון בדבר צירוף משיבים נוספים, בין ביחס ליו"ר האיגוד, שההחלטה נוגעת במישרין אליו ובין ביחס לעמותות נוספות ולא ראיתי חוסר תום לב בהתנהלות המבקש מחמת שלא צירף 19 עמותות, כטענת המשיבות בסעיף 69 לסיכומיהן.
65. לפיכך, ניתנים צווים הצהרתיים כמבוקש, בדבר בטלות ההחלטות בגדרן הודח המבקש מתפקידו ובמקומו מונה יו"ר חדש לאיגוד. אין בצו זה משום הבעת כל עמדה ביחס ליו"ר הנוכחי של האיגוד ולפועלו. בטלות החלטת האסיפה הכללית בדבר מינויו, היא סעד מבוקש המצוי בידיעתו ומהווה פועל יוצא של בטלות ההחלטה להדיח את המבקש. אין בהחלטתי זו כדי לקבע את שיקול הדעת של מוסדות האיגוד ביחס לאסיפות כלליות אחרות, ככל שתתכנסנה, או כדי למנוע קבלת החלטות ביחס לכהונתם של מי מבעלי התפקידים באיגוד ובלבד שתתקבלנה כדין ותתבססנה על נימוקים ענייניים וטובת האיגוד.
הסעדים הנוספים – ניגוד עניינים, חשאיות ההצבעה באסיפות, ועדת הבדיקה הפנימית, מינוי חוקר והמתנה לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה
66. לא ראיתי צורך במתן צווים כמבוקש בראש פרק זה. אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה מי מחברי הוועד המנהל מצוי בניגוד עניינים ולכן הימצאותו באסיפות כלליות שתקבלנה החלטות בדבר אכיפת מסקנות דו"ח הביקורת, תוביל לבטלותן.
לא שוכנעתי כי ניתן לגבש קביעה גורפת כי חברי הוועד מצויים בניגוד עניינים ביחס לתיקון הליקויים בכללותם. עיון בדו"ח הביקורת מלמד, כי הליקויים עוסקים במכלול רבדיה ופעולותיה של העמותה ולא רק בהנהלת הכספים, או ביחס שבין בעלי תפקידים מסוימים בה (ראו נספח ל' להמרצת הפתיחה המתוקנת). נוסף על כך, האסיפה הכללית אישרה זה מכבר את מסקנות גורמי הפיקוח ולא ניתן לקבל, כעת, עמדה הפוכה לפיה חברי הנהלה מסוימת, או חברים מסוימים באסיפה הכללית, מצויים בניגוד עניינים בכל נושא הנקשר לליקויים. בנסיבות אלו, לא ניתן למנוע ממי שביקורת מסוימת הופנתה כלפיו, מלהשתתף בדיון על אודות נושאי ביקורת אחרים שאינם בהכרח בסמכותו בתקופה המבוקרת.
אשר לטענת ניגוד העניינים המיוחסת למשיבות 2 – 7 עצמן, מקובלת עליי עמדת המדינה לפיה לא ניתן לייחס ניגוד עניינים שכזה לעמותות, במובחן מנציגיהן. ברור כי על גורמי הפיקוח ובעלי התפקידים בעמותה להפעיל שיקול דעת ענייני, בהתאם לסוגיה העולה לדיון ולקיומו של ניגוד עניינים אפשרי בין אותה סוגיה לבין הנציג המשתתף באותו דיון. ככל שיעלה חשש לניגוד עניינים, חזקה על הגורמים הרלוונטיים כי יתמנה נציג חלופי לצורך הדיון באותו נושא וכך יתאפשר השטף המתבקש בהתנהלותו של האיגוד.
67. דחיתי את הבקשה לקיים הצבעות עתידיות בעניינו של המבקש באופן גלוי. לא מצאתי ממש בטענה לפיה הצבעה גלויה תמנע, בהכרח, מצב של ניגוד עניינים, כטענת המבקש. מוסדות העמותה יבחנו ממילא מצב של ניגוד עניינים ואין באופן ההצבעה באסיפות הכלליות, כשלעצמו, כדי להוות פתרון קונקרטי לסוגיה זו. מקובלת עליי עמדת המדינה, כי חשאיות ההצבעה נועדה להגשים את חופש ההצבעה של חברי האיגוד ולקיים בחירות אמיתיות שתשקפנה את רצונם, צרכיהם ושיקול דעתם העצמאי. רציונל זה מתקיים אף כלפי הצבעה בעניין מינויים והפסקת מינויים של בעלי תפקידים באיגוד, שכן גם בנושאים אלו קיימת חשיבות משמעותית לשיקול דעתו העצמאי של הנציג המצביע.
68. אשר לסעד שהתבקש לפיו הצבעה להדחת המבקש לא תתבצע בטרם יפורסם עותק מלא מדו"ח ועדת הבדיקה הפנימית אשר מונתה על ידי הוועד המנהל, לנוכח הממצאים בדבר פסלות החלטות האסיפות הכלליות הנזכרות, התייתר הצורך המעשי-אופרטיבי בסעד זה.
69. טענת המבקש ביחס לצורך בהגשת עמדת היועץ המשפטי לממשלה בדבר הסוגיות המשפטיות שמעוררת התובענה, נדונה בהחלטתי מיום 20.6.18. לנוכח הודעת היועץ המשפטי לממשלה, כי לא מצא לנכון להגיש עמדה ביחס לתובענה, לא מצאתי לנכון לשנות מהחלטתי. ממילא הסוגיות המשפטיות אליהן מפנה המבקש נדונו בהרחבה גם לאור טיעוני המדינה בכתבי הטענות ובסיכומיה.
70. דחיתי את טענת המבקש בדבר הצורך במינוי חוקר, בהתאם להוראת סעיף 40(א) לחוק העמותות. המבקש טען כי מינוי זה נדרש לצורך בחינת מתן אישור ניהול תקין לשנת 2018. ברם, לא נסתרה עמדת המשיבים לפיה ניתן לעמותה אישור ניהול תקין ולא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתו של רשם העמותות, כמפורט בסעיף 27 לסיכומי המדינה. מקובלת עליי עמדתה כי הסמכות למנות חוקר היא סמכות שבשיקול דעתו של רשם העמותות (המשיב 8). המבקש לא הבהיר איזה פגם נפל בשיקול דעתו של המשיב 8 בהקשר זה. אף לא נסתרה עמדת המדינה לפיה הדרך שבה יש להשיג על שיקול דעתה היא באמצעות הגשת עתירה מנהלית.
71. מבלי לקבוע מסמרות ביחס לטענות המבקש בנוגע ליועץ המשפטי של האיגוד, לא מצאתי לנכון להיעתר להן בגדר תובענה זו. בהינתן העובדה שאינה שנויה במחלוקת, לפיה בא כוח המשיבים 1 – 8 אינו מכהן עוד כיועצו המשפטי של האיגוד, לא ברור הצורך שנותר בסעד זה. המבקש לא הראה כי מדובר בסעד הנדרש לפתרון סכסוך, או כי יש בסעד זה כדי להצמיח לו תועלת ומכאן שאף כאן מדובר בסעד תיאורטי שאין להיזקק לו. טענת המבקש בסיכומיו ביחס ליועץ המשפטי הנוכחי של האיגוד, אשר ייצג אף את מר שמחי בהליך השימוע מול האיגוד, לא נטענה בהמרצת הפתיחה המתוקנת ולא מצאתי לנכון לייחס לה מקום, בהיותה הרחבת חזית אסורה.
סוף דבר
72. ראיתי לנכון להפנות לדברי מר סובל באסיפה הכללית מיום 28/11/17, שאין צריך להוסיף עליהם, בזו הלשון: "נושא השחיתות ותדמיתו של איגוד הכדוריד הוא בראש חוצות. טל (המבקש – א'י') שלא בחוכמה רבה ולא בדרכי ניהול נכונות, ניסה להילחם בדברים האלה, ולא קיבל, בין אם בגלל דרכו השגויה בניסיון ללכת נגד זה, ובין אם במילים אחרות... לא קיבל את עזרת הבית במלחמה בנגע הזה של צורך ניהול איגוד הכדוריד, אני חושב שלטובת איגוד הכדוריד... כשאין לו את אמון הבית הזה, לא נכון לאיגוד הכדוריד להדיח את טל לביא היום, כאשר על דגלו של טל לביא, וזה בכתובים... המלחמה בצורת הניהול והתנהלות האיגוד בשנים האחרונות..." (שם, עמ' 19 החל משו' 16).
73. אכן, כהפניית המשיבים בסיכומיהם, אין למבקש הסבר כיצד הוא מבקש לעמוד בראש עמותה שכל חבריה הביעו כלפיו חוסר אימון ורצון אקטיבי בהדחתו (ראו פרו' עמ' 23 שו' 1-6). לנגד עיניי תוצאת פסק הדין, המהווה התערבות משמעותית ברצונם הנחזה של המשיבים, עת לא נשמר מצב קיים, האיגוד יצא לדרך חדשה, נבחר יו"ר חדש, ניתן אישור תקינות, קיימת התמודדות ולו מסוימת עם הליקויים ושמחי כבר איננו מכהן בתפקידו.
בנסיבות אלו, בחנתי את השאלה באיזה מקטע של ציר הזמן יש לבחון את טובת האיגוד, האם רק בעת קבלת ההחלטות שביטולן מתבקש, או שמא גם כעת. כך שקלתי האם בשלב זה, על אף הפגמים שנפלו בהתנהלות המשיבים, עדיין יהא זה נכון להתערב ברצון המשיבים.
בנסיבותיו הייחודיות של העניין, מצאתי כי חלוף הזמן איננו משנה את נקודת האיזון. התרשמתי כי מקור גרסת המבקש אינו בעלבון מטענות כי נכשל בתפקידו וברדיפה אחר כבודו האבוד, כסברת המשיבים בסיכומיהם. נמצא כי הפגמים שנפלו בהחלטת האיגוד להדיח את המבקש, מצדיקים הצהרה על בטלותה. המבקש פעל כל העת כנגד שינוי המצב הקיים. לא נגרעו טענות הצדדים גם כשהשתנה המצב הקיים ובכלל זה, יכולת הסתמכות המשיבים ומר צרפתי על בחירתו כיו"ר חדש לאיגוד (ראו פרו' מיום 31/1/18). הימשכות הדיון, שביקשתי לסיימו במהרה, לא נגרמה מהתנהלותו הדיונית של המבקש דווקא. נוסף על כך, הוצגו נתונים חיצוניים בדבר מצב האיגוד כיום, שאין בידי המבקש נתונים לטעון מנגד. אף אם המשיבים אינם מקלים ראש בליקויים ובצורך לתקנם, תוצאת פסק הדין צריכה להיקשר להדחת המבקש ולא לטיב ההתרחשויות באיגוד לאחר הדחתו. אף לא הוכח שבטלות החלטות האסיפות תגרום לאיגוד לנזק כה רב הגובר על הנזק שנגרם למבקש והמבטל את כישוריו ואת יכולתו להוסיף ולפעול לטובת האיגוד.
זו התוצאה המתבקשת. לצדה, בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, אציין כי חזקה על המבקש שישקול את טובת האיגוד היקר ללבו והאם ככלות הכל, יהא זה נכון לשוב כעת לתפקידו ההתנדבותי.
74. ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש ולאור המקובץ – ניתן צו הצהרתי כמבוקש בדבר ביטול החלטות האסיפה הכללית מהימים 25.12.17 ו- 30.01.18 – הראשונה, להעברת המבקש מתפקידו והשנייה, לבחירת מר צרפתי כיו"ר האיגוד. כפי שציינתי, אין בהחלטתי זו כדי למנוע מאורגני האיגוד לדון במינויים ובהעברתם של מי מבעלי התפקידים בו, לאור שיקולים ענייניים ונסיבות המתיישבות עם טובת האיגוד.
החלטה זו תכנס לתוקפה בעוד 30 ימים, על מנת לאפשר לצדדים ולמר צרפתי תקופת הסתגלות מתבקשת נסיבות.
75. לאור הממצאים שנקבעו, בהינתן כי המרצת הפתיחה על שני גלגוליה התקבלה בחלקה הארי ואף בהתחשב במורכבות המחלוקת ובהתנהלותם הדיונית של הצדדים - המשיבים 1 – 7 יישאו בהוצאות המבקש, בסכום כולל של 50,000 ₪. סכום ההוצאות ישולם בתוך 30 ימים ורק ככל שלא ישולם במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
זכות ערעור – כדין.
לידיעת הצדדים.
ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ט, 30 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.
חתימה