כך שלמעשה, לא מצאנו סתירה ממשית בין האמור בתכנית האופציות, להסכמים האישיים של פאר וטוכמן, וממילא יש לדחות את טענת הנתבעת בהגנתה.
קביעה זו גם מתיישבת גם עם תכלית ההסכמים האישיים שנחתמו עם כל אחד התובעים, והתחקות אחר "אומד דעתם" בעת החתימה. כפי שהמעסיקה עצמה הודתה, הצדדים היו מודעים היטב לתכנית האופציות של החברה, וחרף האמור בה, קבעו יחד ובהסכמה מועד פקיעה שונה ומאוחר לזה הקבוע בתכנית האופציות של החברה. כל קביעה אחרת, היא כזו שמסכלת את תכלית ההסכמים האישיים, שהיו תולדה של מו"מ בין צדדים, שהיו כאמור מודעים היטב לתכנית האופציות, ולמשמעות ההסכמה על מועד פקיעה מאוחר יותר.
לאור כל האמור, יש לקבל את עמדת התובעים, ולקבוע כי בהתאם להסכמים האישיים של פאר וטוכמן, הרי שמועד פקיעת האופציות, בכל הנוגע לפאר- 8.8.16, ובכל הנוגע לטוכמן- 11.3.19.
מאחר ובפועל התובעים עדיין לא מימשו את האופציות במועדים שנקבעו בהסכמים, ומאחר ונמצא כי בסופו של יום מרבית האשמה ל"אי מימוש האופציות" מוטלת על הנתבעת מצד אחד, והכימות של שווי המניות הוא לא ברור דיו מצד שני ; יש לקבוע "ביצוע בקירוב", באופן שיוצהר כי התובעים רשאים לממש את האופציות המדוברות, והמועד למימוש מוארך עד ליום 17.4.19.
נציין, כי בית הדין הארצי ראה באפשרות של השלמת חוזה עבודה על ידי "ביצוע בקירוב", כאפשרות מסתברת בסכסוכי עבודה. (ר': בר"ע 31555-01-17 אפיקים נ. קידאן, סע' 13 לפס"ד מיום 4.5.17, מפי השופט רועי פוליאק).
לעניין התביעה ל"פיצויי הלנה": אין ספק כי עצם הזכאות למימוש האופציות הייתה נתונה במחלוקת ממשית, מה גם שהסעד שניתן בסופו של יום הוא הצהרתי בלבד, (לעניין אי פסיקת פיצויי הלנה כאשר לא מדובר ב"סכום קצוב", ר': דב"ע נד/3-3 אבי כהן נ. החברה המרכזית, סעיף 9 לפס"ד מיום 30.12.94).
יתרה מזאת, "פיצויי הלנה" נפסקים בקשר ל"שכר עבודה מולן" (דב"ע נה/3-33 כהן נ. שופרסל בע"מ, סע' 6 לפס"ד מיום 7.2.95), וספק אם "מימוש אופציות" על פי "הסכם גישור", מהווה "שכר עבודה מולן" כמשמעותו בחוק הגנת השכר.
סוף דבר:
התביעה כנגד נתבעת מס' 1 מתקבלת באופן המתואר לעיל; והתביעה כנגד נתבע 2 נדחית.
הנתבעת 1 תשלם לכל אחד מהתובעים סך של 7,500 ₪ בצרוף מע"מ, כהוצאות שכ"ט עו"ד.
התובעים ביחד ולחוד, ישלמו לנתבע 2 הוצאות משפט כוללות בסך של 7,500 ₪ בצרוף מע"מ, כשכ"ט עו"ד.
זכות ערעור: תוך 30 יום.