גישה זו נדחתה בעניין איטליא, עת הובהר כי,
"אילוצו של בית המשפט לזמן לדיון את כל המבקשים ביטול פסק דין, גם כאשר ברור כי פסק הדין בעניינם ניתן כדין, ואין כל הצדקה לבטלו, תפגום באופן משמעותי בתכלית של ייעול הליכים בעבירות קלות ותחזק את התמריץ השלילי של השתמטות מהופעה במשפט ממניעים טקטיים-ספקולטיביים" (שם, בעמ' 800).
31. להשלמת התמונה, יצוין כי חמשת הבקשות לרשות ערעור, אשר נדונו בעניין איטליא, נדחו, לאחר שבית משפט זה קבע, בנסיבות הדומות לבקשות שלפנינו, כי לא היה מקום להיעתר לבקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים. כמו כן, לא קמה עילה להתערב בפסיקתו של בית המשפט המחוזי, שלא להיעתר לערעורים על החלטות בית המשפט לתעבורה, אשר דחה את הבקשות לביטול פסקי הדין שניתנו על ידו, בהיעדר הנאשמים.
32. ההלכה שנקבעה בעניין איטליא, בשאלה אם יש חובה לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, אושרה על ידי בית משפט זה בעניין מנחם, עת נקבע כי,
"... בקשה לביטול פסק דין אין להגיש באופן סתמי וללא ביסוס הטענות המועלות בה. כפי שנקבע בעניין איטליא על המבקש להעלות בבקשתו לביטול פסק הדין את כל טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו, ככל הנדרש. בית המשפט המעיין בבקשת הביטול מוסמך לדחותה על סמך האמור בה בלבד; כך ייעשה בוודאי אם הטענות אינן מאומתות והבקשה אינה מגלה עילה לביטול פסק הדין. בית המשפט מוסמך גם לבקש את תגובת המדינה לבקשה, אם ראה צורך בכך, ובנסיבות מתאימות וחריגות אף יזמן את הצדדים לדיון בבקשה אם יראה לנכון" (שם, בפסקה 8, וראו גם, רע"פ 8583/04 אברהים נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.11.2004); רע"פ 12024/04 מורבר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (8.3.2005) (להלן: עניין מורבר)).
33. לסיכום חלק זה, מן הראוי לחזור ולהבהיר, כי בניגוד להשקפתו של בית המשפט המחוזי, אשר דן בערעוריהם של המשיבים, אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר. עם זאת, על בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה.
עילת הביטול שעניינה סיבה מוצדקת לאי התייצבות
34. סעיף 130(ח) לחסד"פ קובע כי רשאי בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בהיעדר "אם נוכח כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו" של הנאשם לדיון, שהתקיים בעניינו. כדוגמא לביטול פסק דין בעילה זו ניתן לראות את החלטתו של בית משפט זה בע"פ 3346/10 סעדיה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.5.2010), שם נקבע, כי: