28. הסעיף המשלים את ההוראות שפורטו לעיל, הוא סעיף 130 לחסד"פ, הדן ב"שפיטת נאשם שלא התייצב בהמשך המשפט". ההוראה הרלוונטית לענייננו מופיעה בסעיף 130(ח), הקובע לאמור:
"(ח) נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע" (ההדגשות שלי – א.ש.).
מילות המפתח בסעיף זה הם, אם "הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו" של הנאשם; או אם ראה בית המשפט "שהדבר (ביטול פסק הדין – א.ש.) דרוש כדי למנוע עיוות דין", ולדיון בנושא זה אפנה להלן.
ואולם, הנני רואה להקדים לכך דיון קצר בשאלה, האם מחוייב בית המשפט, המתבקש לבטל פסק דין אשר ניתן בהיעדר, לקיים דיון בבקשה בנוכחות הצדדים?
29. פסק הדין המנחה לענייננו, שבו נדונה שאלה זו לראשונה, הוא עניין איטליא, בו נקבעה ההלכה כדלקמן:
"ככלל, טיעון בעל פה אינו נדרש, נוכח חובת המבקש-הנאשם לפרט את מלוא טענותיו בבקשתו (לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר – א.ש.). טענות המבקש ותגובת המדינה להם, אם נדרשה, תהיינה מונחות בפני בית המשפט והוא יוכל להחליט בבקשה על פיהן. בירור נוסף בנוכחות בעלי הדין יכול להיות נחוץ כשיש ביניהם מחלוקות ביחס לעובדות אשר יש להן חשיבות להכרעה בבקשה".
ועוד נקבע, כי:
"הכלל הוא, שעל המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק דין, את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו ככול שהדבר נדרש. בית המשפט, לאחר שיעיין בבקשה, מוסמך לדחותה על סמך הדברים האמורים בה בלבד. עם זאת, מוסמך בית המשפט, על פי שיקול דעתו, גם לבקש את תגובת המדינה או, במקרים חריגים, כשהנסיבות מצדיקות זאת, לזמן את הצדדים לפניו" (שם, בעמ' 802).
ככל שבית המשפט מתבקש לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין, בנוכחות הצדדים, והוא מחליט שלא להיעתר לבקשה, עליו לפרט "ולו בתמצית" את הנימוקים להחלטתו. נאמר, בהקשר זה, כי "ראוי כי בעל-דין אשר בקשתו להיות נוכח בדיון נדחתה ידע את נימוקיו של בית המשפט לכך".
30. הטעם להלכה שנקבעה בעניין איטליא, לפיה אין לקיים, ככלל ובהיעדר נסיבות חריגות, דיון במעמד הצדדים בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, נעוץ בתכליתו של סעיף 240 לחסד"פ. סעיף זה נועד לייעל את ההליכים הפליליים בעבירות קלות, והנאשם יכול להחליט שלא להיות נוכח בעת הדיון, כשאז יראוהו כמי שמודה בעובדות כתב האישום. קביעה "קטגורית", לפיה בית המשפט לא יהא רשאי לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, בלא לקיים דיון במעמד הצדדים, חותרת תחת תכליתו של סעיף 240 לחסד"פ. גישה זו משמעה, כי גם אם בית המשפט סבור שהבקשה אינה מעלה סיבה מוצדקת להיעדרו של המבקש מהדיון, וגם אם אין חשש לעיוות דין, עדיין יהיה על בית המשפט לקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים.