בעדותו בפנינו, ניסה החוקר להסביר את התנהלותו זו במהלך החקירה, תוך מתן לגיטימציה למעשיו ולהתבטאויותיו שבאו על רקע אופיו והתנהלותו הבעייתית של הנאשם עצמו.
- מעדותו של החוקר ג'האד בפנינו, ניתן גם להבין שטרוניית הנאשם בדבר היותו חולה, מותש ורעב, לא רק שלא טופלה, אלא גם, לא הועברה הלאה ולא הובאה לידיעתם של גורמי חקירה אחרים עת הובא הנאשם בפניהם להמשך חקירה. הסבריו של החוקר אשר לפשר התנהלותו זו, בהקשר זה, לא היו משכנעים (ראו - לצורך כך, עמ' 57 לפרוטוקול, שורות 1 -10). כך לדוגמה העיד החוקר: "תשמע כשהוא אומר לי עשיתם אותי חולה אני לא התייחסתי לזה במובן של מחלה, כאילו באותה מידה הוא יכול להגיד עשיתם אותי משוגע" (עמ' 57 לפרוטוקול, שורות 1 -4)
- אשר על כן, גם בהקשר של חקירה זו, פסעה המשטרה על חבל דק מאד הממוקם על הגבול בין המותר לאסור, ואף תוך גלישה אל התחום האפל. הדברים אמורים במיוחד שעה שעסקינן בקטין שטרם מלאו לו 18 שנה וניכר, כי הרשות החוקרת לא השכילה להתייחס אליו ככזה. (ראו – עמ' 62 לפרוטוקול הדיון).
- בעדותו של הנאשם בפנינו, במהלך חקירתו הראשית, במענה לשאלה - איך הרגיש במהלך נסיעה זו, הוא ענה: "... אמרתי לו שאני מותש, קר לי וכואב לי הראש, וזהו הוא לא התייחס לזה, כאילו, לא נתן לי איזה כדור או משהו" (עמ' 487 לפרוטוקול, שורות 13 -15).
- אין להתעלם מן הרושם שנוצר , כי החוקרים היו חדורי מוטיבציה ומלאי מרץ להביא את הנאשם למסור גרסה ו/או להודות במעשים המיוחסים לו. מהלך הנסיעה, הדברים אשר הושמעו באוזניו של הנאשם, יחסם אליו ולתלונותיו בדבר היותו עייף ומותש, ניסיונותיהם להביא אותו למסור גרסה ולוותר על זכות השתיקה, כל אלה יחדיו, היה בהם כדי ללמד על אופייה של החקירה שלא שמה לנגד עיניה את שלל זכויותיו של הנאשם-הקטין שלרוב נחקר על ידי חוקר שאין לו הסמכה לשמש כחוקר נוער.
טול דוגמה, כך פנה החוקר לנאשם עוד בתחילת הנסיעה: "תגיד ביי לעפולה, נו תגיד, הרחוב שלך פה קרוב, נכון, את יודע מתי תחזור אם תחזור...". בהסבריו של העד בנוגע לסיבה שעמדה בבסיס אמירת דברים אלה ציין, שהוא מכיר את התיק ויודע שהבן אדם נחקר על רצח והוא לא שיקר לו (עמ' 65 לפרוטוקול, שורה 3 -4).
הדיבוב בתא המעצר בתחנת חדרה (להלן: "הדיבוב השני")
- מעשה שהיה כך היה; עם הגעת החוקרים והנאשם אל תחנת המשטרה בחדרה, הוכנס הנאשם לתא מעצר עם מדובבים. והנה, לשיטת המאשימה, בחלוף 18 דקות, מרגע כניסתו של הנאשם לתא המעצר, הוא הודה בפני שני מדובבים בביצוע מעשה רצח ואף הוסיף והודה, מיוזמתו, באירוע נוסף שעניינו הצתת רכב.
כפי שעמדתי על כך לעיל, עובדות כתב האישום מבוססות על הודאה זו, כך, שלולא ההודאה , אין באמתחתה של המאשימה כל ראיה חדה וברורה (מלבד חשדות) אשר לאותה התרחשות עובדתית.
- הצדדים העלו את שלל טיעוניהם אשר לדיבוב זה. מחד, טענה המאשימה לקבילות ההודאה וביקשה להעניק לה את מלוא המשקל. מנגד, עתר הסניגור המלומד לפסילת ההודאה וזאת מהנימוקים שהוא מנה בכתב סיכומיו.
- לפי גישת המאשימה, לא הופעלו אמצעים פסולים על הנאשם. אמנם, השפה בה השתמשו המדובבים בתחילת החקירה הייתה שפה בוטה, יחד עם זאת, למשמע הקלטת מושא השיחה הרלבנטית, ובשים לב לשאר הראיות, ניתן להיווכח, כי הנאשם הודה מרצונו הטוב והחופשי. כן, אין כל הצדקה לפסול את ההודאה ולכל היותר, ניתן אולי, לפגום, במשקלה הראייתי. בהקשר זה, המאשימה טענה, כי בין הדקות 38 - 54 במהלך אותה שיחה, התנהל שיח בין המדובבים לנאשם, כאשר בחלק זה המדובבים עשו שימוש בשפה עבריינית, וזאת כחלק מגילום דמותם ונוכח המשימה המוטלת עליהם ולאור תפקידם. לציין, כי, גם הנאשם עצמו השתמש בשפה עבריינית והשיב למדובבים באופן בוטה. בהמשך, הנאשם הודה בפני המדובבים בביצוע מעשה הרצח, תוך שימוש במלל פתוח ותוך שהוא מגולל את סיפור המעשה באופן רציף. למשמע השיחה, ניתן להתרשם, כי עת סיפר על אודות הרצח הוא הנמיך את קולו ודיבר בלחש. כן, ניתן להתרשם עוד, כי דבריו באו מרצונו הטוב והחופשי כך שעניין לנו בשיחה שהתנהלה על מי מנוחות.
- מנגד, הסניגור המלומד העלה את שלל טיעוניו, כאשר לדידו יש בטיעונים אלה כדי להביא לפסילתה של ההודאה, בין אם זה על רקע השימוש שנעשה באמצעי פסול ובין אם זה בשים לב לפרטי ההודאה ותוכנה, מהם ניתן ללמוד על אי ההתאמה הקיימת בינם לבין העובדות שאינן שנויות במחלוקת. לגישת ההגנה, במהלך הדיבוב בתא המעצר, עברו המדובבים בצורה גסה ובוטה על כל אבות הפסול המוכרים, וביניהם - איום לשימוש באלימות, פגיעה בצנעת הפרט והמרחב האישי של הקטין, פגיעה בזכות להימנע מהפללה עצמית וזכות השתיקה, פגיעה באוטונומיה וברצונו החופשי של הקטין, יצירת לחצים נפשיים בלתי הוגנים, פגיעה ביחסי עורך דין לקוח, תחבולות בלתי הוגנות, ידיעה ושימוש בפרטים וממצאים מתוך החקירה המשטרתית, לרבות פרטים מוכמנים.
- אקדים ואומר, כי בחינה מעמיקה של השלב החקירתי הרלבנטי שעניינו הדיבוב השני, מלמדת על קיומן של משוכות ומהמורות שיש בכוחן לעצור את המסע של המאשימה ולקטוע אותו לפני הגיעו אל שלב ההרשעה בדין. יתרה מזו, קיימות תהיות ושאלות שעומדות על הפרק ביחס למהלך הדיבוב עצמו, העדרו של תיעוד חזותי, צורת התנהלותו והתנהלות המדובבים עצמם. כן, בהמשך, לא יהא מנוס מהתייחסות לתוכן ההודאה אשר נמסרה, בחינת ההודאה, הגיונה ומה בינה לבין המציאות.
הנסיבות האופפות את רגע כניסת הנאשם אל תא הדיבוב
- שעת החקירה - השעה בה הוכנס הנאשם לתא עם המדובבים: כפי העולה ממקבץ הראיות, הנאשם הוכנס לתא בו שהו המדובבים סמוך לשעה עשר בלילה והצפי היה שהחקירה תימשך מעבר לשעה זו, זאת ללא אסמכתא ואישור בדבר ביצוע חקירה זו, שנוגעת לנאשם-קטין. (אקדים ואציין, כי לדעתי אין צורך באסמכתא כזו, וזאת על רקע אופיו של תרגיל החקירה, כפי שאעמוד על כך אף בהמשך).
יודגש, כי הנאשם הגיע לתחנה בחדרה בשעה 21:36, כך כעולה מ- ת/ 76 (תמלול הנסיעה לחדרה). ראו גם הערתו של החוקר ג'האד בסוף הנסיעה (עמ' 17 לפרוט', שורות 33 -36).