נוסף על כך, החוקרים אף הרשו לעצמם להעליב את הקטין ולפגוע בזכות היסוד שלו לכבוד, תוך שבירת רוחו וחוסנו הנפשי.
- הסניגור המלומד, הפנה במסגרת סיכומיו לעדויותיהם של החוקר ג'יהאד אבו סלאח ומרזה אבזאח בבית המשפט ביחס לתרגיל חקירה זה, מתוכן הוא ביקש ללמדנו שהחוקר ג'האד אינו בעל הסמכה לשמש כחוקר נוער, וכי לגישתו האישית של החוקר, מי ששותק הוא אשם וכל מי שבוחר לשמור על זכות השתיקה מלמד על עצמו כמי שיש לו מה להסתיר. עוד, הפנה הסניגור לכך שהחוקר לא ראה כל פסול בהתנהלותו מול הנאשם, עת תיאר אותו כעבריין מאחר ושמר על זכות השתיקה. כן, לא ראה פסול בהערה לפיה, עורך הדין שייעץ לנאשם לא יישב יחד עמו בכלא. כן, על פי הטענה, הגדיל לעשות החוקר ג'האד עת גידף את הנאשם לאורך הנסיעה והתבטאויותיו היוו מעין חץ נוסף שפילח את נפשו של הנאשם-הקטין; כל זאת רגע לפני כניסתו אל גוב האריות (הכוונה – לתא הדיבוב).
- לטענת הסניגור, החוקר ג'האד לא הבין את הפסול שהיה טמון במעשיו ובהתנהלותו. הוא אף התערב באופן בוטה ביחסים שבין הנאשם לעורך דינו וניסה לגרום לנאשם לדבר, כדי להקל עמו, כביכול, בנוגע לעבירה שתיוחס לו, בסופו של הליך. ועוד, אותו חוקר ניסה גם לשבור את רוחו של הנאשם בכך שהטעה אותו עת ציין בפניו, שבידי המשטרה ראיות רבות ושהוא צפוי להיאסר למשך שנים בכלא.
- הסניגור הפנה גם לעדותו של החוקר מירזה, בציינו, כי אמנם, לחוקר זה יש הסמכה לשמש כחוקר נוער. אולם, תשובותיו מעידות עליו כמי שאינו יודע מה הבדל קיים בין נפשו של קטין לבין זו של בגיר. גם עד זה כלל אינו מבין את מהותן של זכות השתיקה וזכות ההיוועצות.
דיון באשר לחקירה השלישית
- לצורך הכרעה בטענות הצדדים, הקשבתי להקלטה מושא החקירה השלישית, עיינתי בתמלול, ובחנתי היטב את עדויות העדים אשר נטלו חלק באותה חקירה; אקדים ואציין, כי גם חקירה זו לא הובילה להודאה ו/או למסירת גרסה שיש בה כדי לסבך את הנאשם בביצוע מעשה העבירה. הנאשם המשיך לשמור על זכות השתיקה לאורך כל הנסיעה עד הגיעו לחדרה. במהלך אותה חקירה, אמר הנאשם שוב, כי הוא לא יצא מהבית בליל הרצח (ת/76, עמ' 3 שורה 31).
- השאלה העומדת על הפרק בהקשר זה עניינה, השפעתה של אותה חקירה על נפשו והלך רוחו של הנאשם. האם מדובר בחקירה פסולה ומה מידת השפעתה על הנאשם. כן, ישאל השואל - במידה ואכן ענין לנו בחקירה פסולה; אזי, מה הנפקות של חקירה מעין זו, אף אם הנאשם נותר דבק בעמדתו לפיה - הוא לא ביצע כל מעשה עבירה.
- החוקר ג'האד אבו סלאח היה החוקר הדומיננטי במהלך חקירה זו. ניכר, כי לאורך החקירה, החוקר ניסה לשכנע את הנאשם לדבר ולמסור גרסה. בהקשר זה, הסניגור המלומד, הפנה לציטוטים רבים מתוך התמליל ואך מיותר יהא לחזור על אותם דברים. ניכר מאותו מקטע חקירה, כי הנאשם אכן ציין בפני החוקר את דבר היותו רעב ומותש. אף התבטא באמרו, כי חם לו וכי חש תחושה של מחנק. יתרה מזו, הוא ציין, כי עשו אותו חולה ובתגובה לכך, זכה ליחס "מזלזל". הטרוניה שלו נפלה על אוזניים ערלות כך שהיא לא זכתה לכל טיפול או התייחסות. שני החוקרים לא גילו אמפטיה אשר למצבו של הנאשם. החוקר אף התייחס בדבריו שהופנו לנאשם לזכות השתיקה ולכך שהנאשם פועל בהתאם להמלצת עורך דינו, דבר, שלגישת החוקר, לא יביא לכך שהעורך דין יישב במקום הנאשם בכלא ואף פנה החוקר לנאשם בביטויים מעליבים, כגון; עבריין וילד זבל.
- בעדותו של החוקר ג'האד בפנינו, מלבד העובדה שהוא לא הוסמך לשמש כחוקר נוער (ראו - עדותו עמ' 56 לפרוטוקול, שורה 17), כעולה מתשובותיו, הוא לא ראה פסול בהתנהלותו זו, כמפורט לעיל. לגישתו, היו מקרים בחקירה שהנאשם התנהג בצורה לא יפה והחקירה מולו התנהלה כפי שהנאשם עצמו הוביל אותה.
לטענת החוקר, עת אמר לנאשם שהוא "עבריין" ו"ילד זבל", זה לא היה עקב השתיקה של הנאשם, כאשר לדבריו: "...היו מקרים בחקירות שהוא בעניין של סיגריות, עכשיו תנו לי את הסיגריה, עכשיו אני רוצה את הסיגריה שלי, אני לא זה, היה מקרה אחד שהוא הוצא איפשהו למשרד, לשירותים או משהו כה וסירב לחזור, והחזיק בדלת, כאילו זו התנהלות של עבריין" (עמ' 62 לפרוטוקול, שורות 9 -13).