"137... ואולם, סבורני כי נוכח הקושי האובייקטיבי המהותי להבחין בין הודאת אמת לבין הודאת שווא, קושי עמו נאלץ להתמודד בית המשפט חדשות לבקרים, ועל מנת למנוע את הסיכון של הרשעת חף מפשע יש לנקוט ב"מנגנון ביטחון" ולפסול תוצריה של חקירה בלתי הוגנת שבמהלכה נעשה שימוש בתחבולת חקירה נפסדת.
- נקיטה בגישה זו תאפשר אף להטמיע בקרב גורמי החקירה נורמות התנהלות ראויות הנדרשות בעת ניהול חקירה. חינוך רשויות החקירה הינה מטרה חשובה ועל כך עמדתי בעניין שמש תוך שהטעמתי כי:
"ההכרח להקפיד שרשויות החקירה יפעילו נורמות חקירה הוגנות הוא חלק אינהרנטי מסמכויותיו של בית המשפט ואף עולה כדי חובתו המקצועית והמוסרית. גישה מצמצמת הדבקה במודל המניעתי הקלאסי מבטאת לטעמי הלך רוח של מזעור סמכויותיו הטבועות של בית המשפט, דווקא מקום בו נדרשת הרחבה מידתית. לדידי, אל לו לבית המשפט לפרוק מעליו סמכות כה חשובה שהיא למעשה אחד מביטוייו הקונקרטיים של עקרון האיזונים והבלמים בגדרי המשפט הפלילי, עקרון המהווה את אבן הראשה של המבנה החוקתי בשיטתנו המשפטית..."
המשך חקירתו של הנאשם – והנסיעה לתחנת המשטרה בחדרה (להלן: "החקירה השלישית")
- לאחר חקירתו של הנאשם על ידי החוקר בן לולו בחצר התחנה, כפי המפורט לעיל, הוא הובל שוב לחדר החקירות. בהמשך לכך, ובהתאם לתוכנית חקירה שבנויה מראש, החוקרים הסיעו את הנאשם לתחנת המשטרה בחדרה (ראו - עדותו של החוקר ג'האד אבו סלאח עמ' 55 לפרוטוקול, שורה 5).
- בנסיעה זו נכחו החוקרים ג'האד אבו סלאח ומרזה אבזח. החוקרים והנאשם יצאו לדרכם בשעה 20:21 (כך גם אישר החוקר ג'האד בעדותו בפנינו בציינו, שבניידת המשטרה בדרך לעפולה, הופעלה ההקלטה בשעה 20:21 (עמ' 55 לפרוטוקול, שורות 11 -12)) כאשר אותה נסיעה ארכה זמן שמסתכם ב - 1:15:32, זאת בהתאם למונה הזמן של ההקלטה. פועל יוצא, הם הגיעו לתחנה בחדרה בשעה 21:36. לאורך כל הנסיעה, השיחה תועדה, כאשר בהקשר לאותה שיחה הוגשו לתיק בית המשפט המוצגים : ת/ 74 - דיסק החקירה, ת/75 - דו"ח מ'ט ו ת/76 - תמליל אשר נערך על ידי רס"ב ג'יהאד אבו סלאח.
טענות הסניגור ביחס לחקירה השלישית
- בפי הסניגור המלומד טענות גם ביחס לתרגיל חקירה זה. לדידו, על אף שהנאשם ציין באוזני החוקרים, כי טרם אכל, בחרו הם להמשיך בתרגיל חקירה אינטנסיבי תוך התעלמות מוחלטת מצרכיו של הנאשם-הקטין ואף ממצבו הרפואי. זאת ועוד, החוקרים התעלמו לחלוטין ממצבו הפיזי של הנאשם כאשר ציין באוזניהם, כי הוא חש מותש.
- בהמשך, לאור חוסר שיתוף הפעולה ומשהבין החוקר ג'האד, כי הנאשם אינו מעוניין לדבר, בחר להפעיל עליו לחץ בציינו, כי הוא צריך להיפרד מהעיר עפולה שכן, אין לדעת מתי ישוב אליה.
בהמשך הנסיעה, חש הנאשם תחושה של מועקה ומחנק ומשכך ביקש לפתוח את חלון הרכב. בקשתו זו סורבה תוך מתן הסבר, כי זו ההרגשה שתלווה אותו בהמשך, גם בתא המעצר, לאורך שנים.
- יתר על כן, כפי הנטען, החוקרים הפרו את אחד האיסורים המובהקים שנקבעו בפסיקה, בנוגע לקשר בין עורך דין לבין חשוד. הרי - כלל ידוע הוא, כי לחוקרים אסור לנסות לערער את מעמדו של הסניגור בעיני החשוד או לנסות לייעץ לו לפעול בניגוד לעצת עורך דינו.
לשיטת הסניגור, בזמן שהנאשם התריע על כך שהוא עייף, רעב, מותש וחולה ולאחר יום גדוש וטעון בהתרחשויות שונות ובראשן החשד שהופנה לנאשם ביחס למעורבותו במעשה רצח, ניסו החוקרים באופן פסול לעטות עליהם את גלימת הסניגור.