"ש: בסדר גמור, ומבחינתך אם החקירה היא לא חקירה פרונטאלית אלא פעילות מדובבים בתא אז לא צריך אישור לחקירת לילה?
ת: אני לא יודעת.".
זו לשונו של סעיף 9י' לחוק הנוער:
"קטין חשוד לא ייחקר בתחנת המשטרה בשעות הלילה, כהגדרתן בסעיף 9ד(א), ואולם רשאי קצין מוסמך להורות, בהחלטה מנומקת בכתב, כי קטין חשוד ייחקר בשעות הלילה באחד מאלה:
(1) העבירה שהוא חשוד בביצועה נעברה בסמוך למועד עיכוב הקטין או מעצרו;
(2) העבירה שהוא חשוד בביצועה היא עבירה מסוג פשע, או עבירה מסוג עוון המנויה בתוספת, והקצין המוסמך שוכנע כי דחיית החקירה עלולה להביא לאחד מהמקרים המנויים בסעיף 9ח(ג)(2);
(3) הקטין והורהו נתנו את הסכמתם לחקירה בשעות הלילה, ובלבד שלא תתאפשר חקירתו של הקטין בשל הסכמתם כאמור אחרי השעה 00:00."
אם כן, קצין מוסמך רשאי להורות על סטייה ממגבלה זו, בהחלטה מנומקת בכתב, כאשר העבירה שהקטין חשוד בביצועה נעברה בסמוך למועד מעצרו, או אם שוכנע הקצין שדחיית החקירה עלולה לשבש חקירה שנוגעת למעשה עבירה מסוג פשע.
בהינתן העובדה, כי עניין לנו בפעולת דיבוב, להבדיל מפעולת חקירה או תשאול פרונטאלי בתוך מתחם התחנה, ואך סביר הוא שתרגיל חקירה מעין זה יארך זמן רב (לפעמים ימים ולילות), כאשר, לרוב, לא ניתן לצפות מראש את התפתחותו ואת משכו (שמטבע הדברים נערך בתוך תא מעצר, אף בשעות שהייה או בשעות לילה) הרי, בהתקיימן של נסיבות מעין אלו, אין לומר, כי המגבלות בכל הנוגע לחקירת קטין בשעת לילה, חלות כאן. ניתן להקיש על ענייננו מתוך ע"פ 481/12 הנ"ל, שם הייתה התייחסות לשהייה משותפת של קטין בתא מעצר עם מדובב-בגיר שהוא שוטר; פעולה אשר הוכרה על-ידי הפסיקה כמותרת ואינה סותרת את תכלית הוראת סעיף 13 לחוק הנוער. משכך, מתוך אותה פסיקה, ניתן לגזור גזירה שווה לענייננו ולהגיע לאותה מסקנה אף בנוגע לקיומו של תרגיל חקירה (בדמות דיבוב) אף בשעת לילה, זאת, כאמור לעיל, על רקע אופיו וייחודו של אקט הדיבוב. יחד עם זאת, דומה, כי בנסיבות כגון אלו, קיימת חובה מוגברת לשמור על זכויותיו של הנחקר, במיוחד שעה שמדובר בקטין.
- במסגרת הדיון בפנינו, צצה ועלתה השאלה - האם ניתן היה לדחות את הדיבוב למחרת היום? אמנם, הליך הדיבוב נעשה ביחס לנאשם/קטין, לאחר יום ארוך ומתיש של מספר חקירות רצופות, סמויות וגלויות; תחילתן בדיבוב עצים עד מאד שנעשה באמצע העיר עפולה, המשכן - עם מעצרו והבאתו לחקירה בפני החוקר בן לולו ולאחר מכן, הנסיעה לחדרה תוך חקירתו במהלך אותה נסיעה (כאשר לאורך כל הדרך הוא ציין בפני חוקריו את דבר היותו עייף, רעב ומותש) וכל זאת מבלי שהנאשם נפגש עם הוריו ו/או שוחח עימם (ויודגש, מניעת המפגש עם ההורים לא באה בהכרח מתוך מניעים פסולים). יחד עם זאת, איני רואה כל פסול, בעצם קיומו של תרגיל החקירה, בשעה בה נערך. הפסול שדבק באקט הדיבוב נוגע למגוון שיקולים, אותם אמנה בהמשך, שאינם נעוצים דווקא בשעת קיום אקט הדיבוב.