הנאשם: אומרים רצחתי משהו.
המכונה מ"2": מה זה אומרים?
הנאשם: ככה אומרים.
המכונה מ"2": מה זה אומרים? אה?
הנאשם: מה זה מה זה אומרים?
המכונה מ"2": מה זה אומרים אל תדבר איתי בעומק...
הנאשם: אומרים עליי שאני רצחתי בן אדם אני יש לי חשד לרצח...
המכונה מ"2": תקשיב תקשיב שרמוט, אל תגיד לי אומרים שמאומרים הבנת הבנת? תרים את הראש שלך למעלה שאני מדבר איתך הבנת אה?
הנאשם: כן
המכונה מ"2": על מה אתה פה?
הנאשם: עזוב אחי אני לא לא.
המכונה מ"2": מה זה עזוב? מי שאל אותך אני שאלתי אותך עזוב מה לא עזוב? על מה אתה פה מותק? אה?
הנאשם: כלום כל מני דברים.
המכונה מ"2": מה זה כל מני דברים?"
(ראו - ת/23א' עמ' 6, שורות 34-17).
- לאחר שהתחוור לנאשם, כי המדובבים אינם מרפים ממנו, הוא טען, כי הוא חשוד בביצוע עבירת סמים. ניסיונו זה לא החזיק מים, כך ששוב נשאל, על מה הוא עצור (ת/23א' עמ' 7, שורה 24) תוך שהמדובבים מבהירים לו, כי דובר על משהו אחר (שם, עמ' 7, שורה 30). הנאשם הבין שניסיונו לא צלח. או אז, הוא שיתף את המדובבים בדבר היותו עצור גם בגין חשד לרצח. בהמשך, בשורה 37, כך פנה המדובב לסרי, לנאשם: "בוא לפה... עכשיו דבר טוב טוב על מה אתה עצור?"
- משלב זה ואילך, החלו המדובבים מפנים לנאשם שאלות ללא הרף, תוך שהם דורשים תשובות לעניין. ויודגש, הם לא הרפו מהנאשם, כך שכל אימת שהתשובה לא מצאה חן בעיניהם, הם פנו אליו שוב ושוב, תוך שימוש בשפה תובענית ולעתים אף מאיימת, כך שלא הותירו בידו ברירה אלא לענות. כך למשל, הם דרשו לקבל תשובות כאשר תשובה כגון; "לא יודע" לא התאימה להם. טול דוגמה: עת ציין הנאשם שהוא לא יודע מה קרה וכי הוא רק ראה כתבה בynet, כך הגיבו: "תגיד לי מה אתה בא לזיין לי את השכל וואלק כל עפולה מטר על מטר, אתה אומר לי ראיתי כתבה בוואי נט?" (שם, עמ' 8, שורות 28 -30) ובהמשך: "את מי אתה בא לערבב פה?" (שם, שורה 32) ובהמשך, "אז מה אתה מזיין לי את השכל, ראיתי כתבה בוואי נט.. כוס אוחתוק כל הוואי נט.. ולא רק עפולה אתה אומר לי בשכונה מתחת שמתחת לבית שלך אתה משחק לי אותה רק בוואי נט ידעתי? למה הכניסו אותך פה" (שם, שורות 34 -38). לשם ניקיון הדעת אציין, כי, אין להתעלם מטון הדיבור של המדובבים עת פנו לנאשם והטיחו בו את הדברים המפורטים לעיל. ויודגש, מדובר בטון דיבור תקיף, גבוה שגובל בצעקות.
במענה לדברי המדובבים, כמבואר לעיל, ענה הנאשם, "מאיפה אני יודע אני נראה לך איזה מדובב איזה מנייק?" (שם, עמ' 8, שורה 39). בהמשך, אף לאחר שהרים הנאשם את חולצתו והוציא את הכיסים של פרטי הלבוש שלו, על מנת להוכיח לשותפיו לתא, כי הוא אינו מדובב. גם אז, לא היה בכך כדי להניח את דעתם של המדובבים שהמשיכו לדרוש מהנאשם תשובות לשאלות שהופנו אליו.