(ג) בית המשפט רשאי לסמוך ממצאיו על אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה, או על חלקה, והוא רשאי להעדיף את האמרה על עדותו של העד, והכל אם ראה לעשות כן לנוכח נסיבות הענין, לרבות נסיבות מתן האמרה, הראיות שהובאו במשפט, התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט, והטעמים יירשמו.
(ד) לא יורשע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה."
- מקום בו מתן האמרה הוכח, נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחוקרו, וכן עדותו של נותן האמרה שונה מן האמרה בפרט מהותי, ולאחר שהוברר, כי נתקיימו התנאים המנויים בסעיף 10א(א) לפקודה, נסללה הדרך להגשת אמרות החוץ של העד כראיות קבילות במשפט, ולצורך דיון באפשרות זו הוגשו הודעותיו של העד וסומנו ת/211 – עד ת/218.
משכך, ניצבים אנו כעת בפני השאלה - האם יש מקום להעדיף את אמרותיו של העד במשטרה על פני עדותו בבית המשפט. בהקשר זה, מורה לנו סעיף 10א(ג) לפקודה, כי על בית המשפט לרשום את טעמיו לכך, ככל שהוא מחליט לעשות כן. בין יתר השיקולים אותם יבחן בית המשפט בבואו לעשות שימוש בסעיף זה, ראו - את אלה המנויים בסעיף קטן ג' לעיל.
במסגרת ע"פ 557/06 עלאק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 11.04.07), נפסק כך:
"כאשר ניצב בית-המשפט בפני הכרעה בדבר משקלה של אמרת-חוץ – לשבט או לחסד – רשאי הוא לעשות שימוש בשיקולים הנקובים בסעיף, ובין היתר, הוא רשאי לשקול את האמרה אל מול הראיות האחרות שהובאו במשפט. ואולם – ואת זאת יש להדגיש – רשימת השיקולים המופיעה בסעיף אינה רשימה ממצה (ע"פ 949/80 שוהמי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (4) 62, 70; י' קדמי "על הראיות" חלק ראשון (תשנ"ט-1999) בעמ' 297, להלן: קדמי), והשיקולים הנקובים בה אינם הכרחיים או מצטברים (פרשת אבוטבול הנ"ל, בעמ' 529)..."
ראו גם - עניין אלעוקה (אליו הפנתה המאשימה בסיכומיה), שם נפסק כך:
"מכוח הוראת סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות, רשאי בית-המשפט להעדיף את הגרסה שמסר העד באמרות חוץ על פני עדותו בבית-המשפט, ובלבד שיפרט את הטעמים שעמדו ביסוד החלטתו. עוד מונה הסעיף טעמים אפשריים בגינם עשוי בית-המשפט לבכר את הגרסה שמסר העד בגדרי אמרות החוץ על פני גרסתו בעדותו. עם טעמים אלה נמנים נסיבות מתן האמרה; הראיות שהובאו במשפט; התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלכו. עם זאת, כפי שהודגש בפסיקה אין מדובר ברשימה סגורה ואף לא בדרישות מצטברות (ע"פ 803/80 אבוטבול נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(2) 523, 529 (1981); ע"פ 949/80 שוהמי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 62, 70 (1981)). כן הכירה הפסיקה בשיקולים נוספים ולהם משנה חשיבות בבחינת השאלה אם לאמץ את גרסת העד באמרות החוץ. עם אלה נמנים, בין היתר, הטעם שסיפק העד לשינוי הגרסה בעדותו, והאופן בו משתלבת כל אחת מהגרסאות שמסר העד – באמרת החוץ ובעדות – במכלול הראיות שהונחו לפני בית-המשפט (ע"פ 476/84 דבס נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4)533, 546 (1985))."
- לצורך התחקות אחר התוצאה הנכונה והצודקת בהקשר זה, אין מנוס מהתייחסות לדבריו של העד ש', כפי שהשתקפו, במהלך הודעותיו במשטרה. ש' נחקר ארוכות במשטרה, וניכר היה, כי ענין לנו בחקירות ארוכות ומתישות. ויודגש, הוא נחקר בהיותו חשוד לסיוע לנאשם לאחר מעשה הרצח וכן, בגין חשד לסחר בסמים והדחת קטין לשימוש בסם. כפי שהוברר, תיקי הסמים נסגרו, הן כנגד ש' והן כנגד הנאשם, מחוסר ראיות.
- הודעותיו של ש' במשטרה הוגשו לתיק בית המשפט ואלה סומנו, ת/211 עד - ת/218. בחקירתו הראשונה מיום 06.3.16, ת/211, לאחר שהתייעץ עם עורך דין, הוא מסר גרסה מטעמו. במסגרת אותה הודעה לא נמסרו הרבה פרטים מהותיים שנוגעים לעניין הרצח, זאת משום שלא זכר להגיד אם פגש את הנאשם באותו יום, בציינו, כי יכול להיות שהם נפגשו במסגרת העבודה. עוד ציין, כי בסביבות השעה 22:00 הוא יצא לעשן סיגריה, לא קלט בדיוק מה קרה, ראה מישהו על הרצפה עם אופניים, הגיעה משטרה למקום והוא הלך לביתו. עוד ציין, שכאשר יצא לעשן סיגריה, הוא היה לבד. למותר לציין, כי במסגרת אותה הודעה, ציין העד, כי היה מקרה בעבר שהנאשם הותקף אצל ש' בחנות.
זאת ועוד, בעמ' 30 ל - ת/211 (שורות 9-7) אמר העד ש', כי בליל הרצח, הוא ראה המולה של אנשים, או אז, הלך להסתכל ולבדוק את פשר העניין. לדבריו, הוא סבר שמדובר במישהו ש"הרביצו לו".