העד המשיך לעמוד על גרסתו לפיה, הוא הכחיש את הטענה כי - הנאשם ציין בפניו עוד בליל הרצח, כי מישהו נדקר. וכך אמר העד בעדותו בפנינו: "שאני אמרתי עוד פעם, אני אומר שנדקר, גם אם אמרתי את זה בחקירה, יש דברים שהם גם מחוץ לחקירה, אוקיי? כל מיני כוסות קפה עם אייל הררי וכל מיני, אני לא רוצה להיכנס למקומות האלה, תשמעי, אני ..... באיזשהו מקום היה איזשהו ניסיון של שכנוע של איזשהו רמיזה מסוימת ככה וככה ותצא ותגיד ואז תשתחרר והכל בסדר, ..." בהמשך, נשאל ש': "מחוץ לחדר החקירות מישהו אמר לך את המילה נדקר? מישהו אמר לך להגיד שהוא אמר בשיחה הזו?" והתשובה לכך: "לא אמר לי, לא אמר לי, רמז לי" (עמ' 379, שורות 33-16).
העד ש' נחקר ארוכות בהקשר זה ועמד על טענתו לפיה, כביכול, מחוץ לחדרי החקירות לחצו עליו ורמזו לו לומר את אשר מסר בהודעתו במשטרה לפיה, כביכול, הנאשם התייחס לעובדה, כי המנוח נדקר(עמ' 389 שורות 32-22).
במסגרת חקירתו הנגדית התייחס העד ש' למהלך החקירה שלו ולניסיונותיהם של החוקרים לדלות ממנו מידע על אודות התייחסות הנאשם לסיבת המוות, וכך הוא אמר: "מה שהבנתי באותו רגע שהוא רוצה שאני יחזור עוד פעם על זה שכביכול שממש בדקות הספורות לאחר האירוע, שאני יגיד ש(הנאשם) התקשר ואמר, כביכול, שדקרו מישהו" (עמ' 428 לפרוט', שורות 15-13).
ושוב, בחקירה חוזרת, הדגיש העד ש': "... ואני אומר לך שהוא לא אמר לי את המילה דקרו...." (עמ' 440 לפרוט', שורה 19).
- בהינתן האמור לעיל, עולה וצצה השאלה - האם יש מקום להעדיף את אמרת החוץ של ש' על פני עדותו כאן בפנינו?
בהקשר זה, נפנה להוראות סעיף 10א לפקודת הראיות שכותרתו, "אמרת עד מחוץ לבית המשפט". לשון הסעיף מורה כדלקמן:
"10א (א) אמרה בכתב שנתן עד מחוץ לבית המשפט תהיה קבילה כראיה בהליך פלילי אם נתקיימו אלה:
(1) מתן האמרה הוכח במשפט;
(2) נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו;
(3) העדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או העד מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תכנה.
(ב) בית-המשפט רשאי לקבל אמרה כאמור בסעיף קטן (א) אף אם נותן האמרה איננו עד, בין משום שהוא מסרב להעיד או אינו מסוגל להעיד, ובין שלא ניתן להביאו לבית-המשפט משום שאינו בחיים או לא ניתן למצאו, ובלבד שבית-המשפט שוכנע שמנסיבות הענין עולה, כי אמצעי פסול שימש להניא או למנוע את נותן האמרה מלתת את העדות.