ו. החוקר חולי נטל חלק בחקירה של העד ש'. העד ש' התלונן על כאבי ראש וציין שעבר תאונת דרכים וכי יש לו פלטינות בראש ובעיות זיכרון. החוקר חולי מסר, שלא ראה כל מסמכים רפואיים. יחד עם זאת, הוא הוסיף בציינו, כי צוות החקירה מודע למוגבלות של כל נחקר ויש להניח, ככל שביקש העד כדור נגד כאבים, הרי שמבוקשו ניתן לו (עמ' 35 שורות 15-8). החוקר חולי נשאל אודות הליך החקירה של העד, משך החקירה, מצבו הרפואי של העד והיחס לו זכה ש' מצד גורמי המשטרה. החוקר חולי אישר, כי ש' בשלב מסוים אמר בזו הלשון; "מה אתה רוצה שאני אגיד לך אני אגיד לך ...". חולי נשאל, איך אמירה זו השפיעה עליו והוא ענה באמרו שכלל לא השפיעה עליו (עמ' 35 לפרוטוקול).
בהמשך, בחקירתו הנגדית של החוקר חולי, שוב הוא עומת עם דבריו של העד ש' בחקירתו במשטרה עת ציין, כי הוא לא יודע כלום ולא ראה כלום. הסניגור המלומד, פנה לחוקר ושאל אותו, בין היתר, כך: "... לא בא לי לחיות, אתם מכניסים אותי למקום שאני לא קשור אליו, אם היה לי אפילו טיפת מידע הייתי נותן לכם, עכשיו, הוא אומר לך הנחקר שאתה יודע שהוא סובל מבעיות רפואיות כמו שאתה אמרת קודם, שאתה רואה שהמצב שלו הולך ונהיה פחות טוב במהלך החקירה, אומר לך שבא לו למות, או קיי, מה עשית עם זה? (עמ' 36 לפרוטוקול, שורה 20 עד עמ' 37 שורה 3). בהתייחסותו לדבריו של העד אמר החוקר בזו הלשון: "".... אני יכול להגיד לך שכמי שחקר את ש', כן, הוא מניפולטור לא קטן, כן, שחקן לא קטן, ששינה כל מיני סוגי התנהגויות במהלך החקירה ופתאום הוא מחליט לבכות, ופתאום הוא צוחק ושהוא חוזר לתא המעצר אז הכל בסדר, זו הייתה ההתרשמות שלי מאותו חשוד בכל מקרה " (עמ' 37, שורות 11-6).
- למותר לציין, כי שניים מהחוקרים אשר השתתפו בגביית הודעותיו של העד ש', החוקר סלימאן סעיד והחוקר דוד חולי הוזמנו לעדות הזמה; זאת בעקבות עדותו של ש'. מתוך עדויותיהם, ממהלך הדברים כפי העולה מתוך התמלולים וההקלטות, ניתן אכן להסיק, כי החוקרים התייחסו לעד בצורה יאה (לצד התעלמות מתלונותיו של העד בנוגע למצבו הרפואי והטענה שהתישו אותו). יחד עם זאת, נוצר הרושם והתחושה, שהם חקרו את העד באופן אינטנסיבי. כן, לא ניתן להתעלם מתוכן הודעותיו של העד, מגרסתו הראשונית ומהתפתחות שחלה בגרסתו ועיתויה, כפי שניתן ללמוד על כך ממגוון הודעותיו (ראו - חלק מציטוטים רלוונטיים בהודעות העד לעיל).
- אין מנוס מהתייחסות להתרשמות מאמינות עדותו של העד ש' בהקשר זה בפנינו. לא התרשמתי מפריכות ו/או מחוסר אמינות שדבק בעדותו של העד בפנינו. משכך, לא מצאתי, כי יש לדחות עדות זו כבלתי אמינה. בהינתן האמור לעיל, לא מצאתי לנכון להעדיף את אמרותיו של העד (ו/או את חלקן) במשטרה על פני עדותו בפנינו. פועל יוצא, ספק בעיניי אם המילה "נדקר" הועלתה עוד באותו ליל רצח מפיו של הנאשם. ויודגש, מסקנתי זו, הן עת קבעתי שאין מקום להעדיף את האמרה של העד על פני עדותו בבית המשפט והן מסקנתי ביחס לאי-אמירת המלה "נדקר" מפיו של הנאשם, באה, בין היתר, על רקע ההתפתחות שחלה בגרסאות של העד ש' במשטרה (כאשר תחילה לא ציין כלל, כי הנאשם פנה אליו ואמר לו את המלה "נדקר") ובהינתן ההתרשמות הישירה מאמינותם של העדים, כפי שהעידו בפנינו, ובכלל זה טענות העד ש' אשר ללחץ ולשיטות החקירה במהלך חקירתו, עד לשלב בו מסר את גרסתו בה מנסה המאשימה להיאחז.
עוד, במסגרת ת/9 (מזכר אותו ערך החוקר עמיד סלאמה מיום 21.2.16) ציין החוקר סלאמה, כי בהמשך לדו"ח הפעולה של השוטר עלי כליל (הכוונה ל - ת/1), הוא ( קרי – החוקר סלאמה) שוחח עם ישראל מדאר ושאל אותו ביחס לאירוע שהיה בלילה והלה מסר, כי לאחר שחזר הביתה, אחרי חצות, הוא הבחין במשטרה בקרבת מקום. כן, משנכנס לבית, הוא פגש את אחיו יוסף שכבר היה שם. יוסף אמר לו שהוא שמע מצעירים, כי הבחור הפצוע הותקף. בהמשך, פנה החוקר טלפונית ליוסף מדאר ושאל אותו לגבי האירוע שהיה בלילה, וזה האחרון מסר לו, בין היתר, כי בזמן שעמד במקום, הוא שמע מצעירים, שחלקם דברו בטלפון וחלקם דברו ביניהם, כי אותו פצוע הותקף. כן, הוא לא שמע מי אלה התוקפים.