הנאשם שלל את הטענה לפיה, הוא חשש מכך שש' יחשוף את תוכן שיחת הטלפון שהייתה ביניהם בליל הרצח, כאשר, על-פי הנטען, באותה שיחה, הנאשם אמר, כי תקפו ודקרו מישהו בשכונה וזאת עוד לפני שנודע, כי ענין לנו באירוע דקירה. בהקשר זה, הוסיף הנאשם וציין, שהוא לא ידע כלל כי מדובר באדם שנדקר ומשכך, הוא לא אמר זאת. כך העיד הנאשם בהקשר זה: "אני לא יכולתי לדעת בשיחת טלפון ולהגיד את זה לש' שהבן אדם נדקר, ..." (עמ' 535, שורה 13).
יתר על כן, בהתייחסותו לתרגיל חקירה זה, גם ש' עצמו ציין בעדותו בפנינו, כי האמירה שלו לנאשם באה מתוך דאגה; וכך דבריו באו לידי ביטוי: "בכל זאת אני מכיר אותו, הוא הסתבך בעבר, היה לו הסתבכויות מסוימות, רציתי, תיק כזה שהוא, שאני גם עוד לא הצלחתי להבין את המשמעות שלו, מהדאגה אמרתי לו, אל תגיד כלום ..." (עמ' 392, שורות 24-20). ש' חזר על כך בהמשך עדותו, בציינו, כי הוא אמר את הדברים לנאשם בתור עצה של חבר, ותו לא (עמ' 435 שורות 6-2).
זאת ועוד; מקום בו נותר ספק רב שאופף את הטענה לפיה - הנאשם אמר באוזני ש' את המילה "נדקר" (כפי שעמדתי על כך בשלב מוקדם יותר), הרי, כי אז, נשמט הבסיס לטענת המאשימה, כי הנאשם פחד שש' יספר את מה שהיה ביניהם באותה שיחת טלפון.
תרגיל החקירה בין הנאשם לי' בתחנת המשטרה; כך התייחס הנאשם בעדותו למפגש זה: "עם י' אז י' שהיינו במשרדים של הימ"ר מחוץ שתי כיסאות היו שמה אז י' היה שמה ואני בדיוק נכנסתי לחדר ואז הוא סימן לי עם היד שלו ככה בצורה כזאתי לא מדבר" (עמ' 496, שורות 29-27) ובהמשך: "אז אני שרתי לו את השיר והיו מילותיי בשתיקה בשביל להעביר לו שלא דיברתי עליו שום דבר" (עמ' 497, שורות 3-2).
גם במסגרת חקירתו הנגדית, התייחס הנאשם לתרגיל החקירה עם י', כאשר לדבריו, הוא ביקש להעביר לי' מסר על מנת שגם הוא יבין שלא ידבר, וכך הוא תיאר את הדברים במילותיו: "שאני לא מדבר עליי ושהו אלא ידבר עליי גם שאני לא מדבר עליו והוא לא ידבר עליי" (כך במקור) (עמ' 531, שורות 19-18). אמנם, התנהלותו של הנאשם בהקשר זה מעלה חשד, כי הוא ניסה להסתיר דבר מה ו/או פרט כלשהו. יחד עם זאת, אין במקבץ הראיות הקיים כדי ללמדנו, מהו הדבר שהנאשם רצה להסתיר והאם ענין לנו בפרט שולי ו/או פרט מהותי שנוגע לעניין הרצח עצמו. כן, בהינתן הסדקים העמוקים שנתגלו בהודאת הנאשם, לא תוכל התנהלותו זו (שאף היא נותרה לוט בערפל) למלא את החללים ואת הפערים הרבים שנתגלו ברובד הראייתי הבסיסי שדלות מאפיינת אותו.
- האם גם ש' ראה את המנוח עת רכב על האופניים? מחד, ציין הנאשם, כי גם הוא וגם ש', הבחינו ברוכב האופניים. מאידך, לדברי ש' הוא לא ראה את רוכב האופניים, בעת שזה נסע הלוך ושוב (עמ' 401, שורה 9). סתירה קיימת בעניין זה בין עדות הנאשם לבין עדותו של ש'. בעוד הנאשם טוען, ואף חוזר על כך יותר מפעם אחת, ששניהם ראו את רוכב האופניים מסתובב באזור וכי, הנאשם רץ אחר רוכב האופניים ומשלא השיגו הוא שב למקום בו היה, או אז, גם הוא וגם ש' פגשו באדם שלישי שלא הצליחו לזהותו. כאשר לאחר מכן, הוא וש' נפרדו. הרי שלטענת ש', הוא לא ראה כלום מכל אותה התרחשות כפי שתוארה על ידי הנאשם.
לציין, כי, גם הנאשם וגם ש' מסכימים ביניהם, כי הם ישבו ועישנו יחדיו בליל הרצח. אולם, לטענת ש', דרכיהם נפרדו לפני שהם נתקלו עם רוכב האופניים. בהמשך, קיימות סתירות בין גרסאותיהם, כאשר, לעדותו של הנאשם לא מצאתי תימוכין. כן, עדותו של ש', הותירה רושם, כי על אף שלא מצאתי לנכון לפסול אותה (ראו – קביעתי באשר למידת מהימנותו של העד ש', כפי המובא ברישא של סעיף 283 שלעיל ממנה עולה, כי לא התרשמתי מפריכות ו/או מחוסר אמינות שדבק בעדותו של העד בפנינו), רב הנסתר בה על הגלוי. מכאן, מקום בו אין תמיכה לגרסה זו או אחרת, במידה שיש בה כדי לפזר את הערפל הכבד האופף את ההתרחשות המדוברת, לא מצאתי לקבוע מסמרות בקושיה זו שאינה ממוקמת בליבת המחלוקת הניטשת בין המאשימה לבין ההגנה.