אעיר גם, כי המאשימה ביקשה להתייחס לממצאי בדיקת מחשב השייך לנאשם ואשר נערכו על ידי העד קובי פורלייטר. אותו עד, פרק את המחשב השייך לנאשם ומטעמו הוגש המוצג מושא ת/151, ממנו למדים אנו על איומים שהופנו כלפי בחור בשם מאור אדרי בשל חוב כספי על סך 500 ₪ (ראו ת/151 תחילת עמוד 3). עוד עולה, כי ביום 22.1.16, החל הנאשם לגלוש באתר של משטרת ישראל, תוך שהוא עורך חיפוש אחר נרצחים, וכך צוין על גבי ת/151 עמוד 4 שם: "נקודה מעניינת נוספת שבתאריך 22/1/2016 הנ"ל "מתחיל להתעניין במשטרת ישראל" וגולש לאתרים משטרת ישראל כולל חיפוש אחר נרצחים". המאשימה ביקשה ללמדנו, שגם ראיה זו יש בה כדי לשמש כתוספת ראייתית מסוימת שמצביעה על מעורבותו של הנאשם, שאינו נקי כפיים, במעשה הרצח.
לסיכום פרק זה
- האם ניתן לומר, כי הראיות כולן מתנקזות אל אותה תוצאה שיש בה כדי לבסס את אשמתו של הנאשם ברף ההוכחה נדרש בפלילים? האם הפסיפס הראייתי אשר הוצג מוביל לתוצאה סבירה אחת ויחידה, שאין בלתה, שמצדיקה את הרשעת הנאשם בדין?
אמנם, תהיות וספקות רבים סובבים את התנהלותו של הנאשם ביחס לאותו ליל רצח. אולם, לבטח, לא ניתן לקבוע, כי יש בראיות אלה די כדי לנווט לקראת מסקנה סבירה אחת ויחידה של הרשעת הנאשם בדין.
סבורני, כי מארג הראיות הכולל, אינו מוביל בהכרח למסקנה אחת ויחידה שמלמדת על אשמתו של הנאשם, מעבר לכל ספק סביר. אמנם, ענין לנו בראיות ואשר בכוחן לבסס חשד סביר ו/או כדי לשמש כחיזוק מסוים לראיה ו/או ראיות עצמאיות אחרות שאינן בנמצא. ושוב, תהיות ותמיהות רבות אפפו את התנהלותו של הנאשם. יחד עם זאת, אין בכך, כדי להוביל למסקנה מרשיעה.
הודעות הנאשם במשטרה, השמירה על זכות השתיקה:
- שאלה נוספת שמתדפקת אל פתחנו היא - מהו המשקל והנפקות שניתן לייחס להתנהלותו של הנאשם לאורך חקירותיו במשטרה, עת שמר על זכות השתיקה וכן, מה המשקל שיש לייחס לעדותו בפנינו עת מסר את גרסתו לראשונה, כל זאת, בשים לב למידת המהימנות שיש להעניק לדבריו של הנאשם, ובשים לב לסתירות אשר עלו בדבריו והסבריו לכך.
- תחילה, אציין כי הנאשם עבר סדרה ארוכה של חקירות. לרוב, הוא שמר על זכות השתיקה ומלבד פרטים קטנים שהוא מסר במסגרת הליך החקירה, הוא לא פצה את פיו. שתיקתו של הנאשם לאורך חקירותיו הייתה בולטת והתנהלותו אף היה בה משום יחס "מזלזל", בלשון המעטה, כלפי החוקרים, כפי שאעמוד על כך בהמשך. מכאן , יש לבחון את המשקל ואת המשמעות שיש לזקוף להתנהלותו זו של הנאשם. קרי – האם התנהלות זו יש בה כדי ללמד על אשמתו ומה המשקל והמשמעות שצריך להעניק לה בבוא בית המשפט לחרוץ את גורלו של הליך זה.
- לצד שתיקתו של הנאשם במסגרת חקירותיו במשטרה (מלבד התבטאויותיו בפני המדובבים והתייחסות מסוימת לפרטים מסוימים במסגרת הודעותיו במשטרה), גרסתו המהותית לראשונה נמסרה בפנינו, במסגרת עדותו הראשית. אציין כבר עתה, כי הנאשם לא הותיר רושם כה אמין ומהימן. כן, ניכר, כי במסגרת גרסתו, עלו וצצו מספר סתירות ותהיות, אשר לא ניתן להן כל הסבר המניח את הדעת. יחד עם זאת, אין לומר, כי גרסתו של הנאשם כפי שבאה לידי ביטוי בפני המדובבים עדיפה היא על דבריו בפנינו. זו הראשונה (קרי – גרסתו והודאתו בפני המדובבים) פסולה, אינה תואמת את המצב העובדתי לאשורו ואין לאמצה, זאת מהנימוקים שמניתי לעיל בהרחבה; וזו השנייה (קרי –גרסתו בפנינו), אינה אמינה ומלאה חורים וסתירות, עד שאין לבסס עליה ממצאים.
על זכות השתיקה
- כלל נקוט הוא, כי זכות השתיקה היא בבחינת זכות יסוד של כל אדם (בין אם כנאשם ובין אם כנחקר) בהליך פלילי. מזכות השתיקה נגזרת חובתו של החוקר להבהיר לנחקר מיד בתחילת החקירה על אודות זכותו שלא להפליל את עצמו וזכותו לשתוק בחקירה. אזהרה כדין כוללת שלושה יסודות - הבהרה לנחקר שאינו חייב למסור דבר העלול להפלילו; העמדתו על כך שכל דבר שיאמר עשוי לשמש ראיה נגדו והבהרה לנחקר שהימנעות מלהשיב לשאלות החוקר עשויה לחזק את הראיות נגדו (ראו גם סעיף 28(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996). באמצעות האזהרה בדבר זכות השתיקה, מוודא החוקר, כי הנחקר ער לזכותו הבסיסית לשתוק, וכי "ויתר במודע ומתוך רצון חופשי על זכותו זו בעת מסירת אמרתו" (עניין אלזם, ס' 7 לחוות דעתה של השופטת חיות).
חובה זו מועצמת כאשר מדובר בקטינים.
- כאמור, הנאשם שמר על זכות השתיקה עוד בשלבים ההתחלתיים של הליך החקירה. עם הבאתו של הנאשם לחקירה בפעם הראשונה, הוקראו לו זכויותיו והוסברו לו החשדות נגדו ובתגובתו למיוחס לו טען כך: "בעבר נחקרתי בימ"ר צפון גם על סחר בסמים והחוקרים עשו עלי כל מיני תרגילים וטקטיקות והביאו אותי למצב שאני מודה בדברים שאני לא עשיתי, בנוסף לכל זה אני לא סומך על המשטרה מסיבה פשוטה מאוד שאני ראיתי בטלוויזיה על רצח זדורוב ומקרים אחרים ומכאן והלאה אני שומר על זכות השתיקה" (ת/77, שורות 12-10). בהמשך, בשורה 16 ענה: "אני חף מפשע". מאותו שלב ואילך, לאורך מגוון הודעותיו, והיו הרבה כאלה, כפי שעמדתי על כך לעיל, שמר הנאשם על זכות השתיקה.
- למעלה מן הדרוש, אציין, כי חלק מהחוקרים שהעידו במסגרת הליך זה, הביעו את דעתם האישית אשר לזכות השתיקה. כך לדוגמא החוקר ג'יהאד אמר: "אני חושב מי שבוחר לשמור על זכות השתיקה, אז יש לו מה להסתיר, זו דעתי" (עמ' 60 לפרוטוקול, שורות 6-5 ובהמשך, שורות 16-8). העד הדגיש, שהוא לא מזלזל בעצות של עורך הדין, אבל, הוא מנסה להסביר לנאשם מדוע כדאי לו לדבר. לדברי החוקר ג'האד, הוא כל הזמן הסביר לנאשם שזאת אמנם זכותו לשתוק, אבל כדאי לו לדבר ( עמ' לפרוטוקול61, שורות 24-23).
וכך לדוגמא, באו דבריו של החוקר ג'האד בעדותו בפנינו (עמ' 61, שורות 24-9):